ראש השבט מספר...

מהוו במרכז החדר משתלשלת שלשלת מתכת מבריקה, לא גבוהה מידי. לכן מאד נוח לקשור שהידיים למעלה..הגוף חשוף.. מצפה.
ואכן היא המתינה בשקט.
ראשה מורכן מעט. לבושה בקולר ,אזיקים וכיסוי העיניים.
ברכיה מעט אדומות מהכריעה שכרעה קודם על ברכיה מול המיטה, ישבנה האדים רק מהצלפות היד.. כעת לראשונה עומדת לחוות את הצלפת הקיין, ברור שחוששת. בתחילה זה היה הגבול. אז חוותה את השוט כאילו כטובה לאדונה,  כשהשוט הקפיץ אותה לחוויית הספייס, התלהבה וציפתה לתחושות שיחזרו.אז מגיע הרגע כמו תמיד, היא ביקשה עוד והרבה . להתנסות בכל מה שיש. לדעת בעצם שכל מה שחשבה שבחיים לא יקרה, קרה, והיא כל כך משתוקקת לזה כעת שוב.
להצלפות, להשפלות, כל זה היה כל כך מפחיד לה בתחילה.. שבכלל לא רצתה אפילו לדבר על זה. אז לא לחצתי , יודע אדון נפש שפחתו, יודע שיגיע הרגע בו תתחנן, תבקש, תתחנן לעוד. והרבה מהכל.. אבל כאן, במקום הזה צריך להיות מספיק שולט ולא להתפתות ולהיסחף. הכל יבוא לאט ובסבלנות. לא היום, אז מחר. או מחרתיים או מתי שיהיה. אסור למהר.. כל דבר בזמנו.