אין כמו פחדך כשאת עם כיסוי עיניים כבולה בשרשרת לקיר. על ברכייך, מוגבלת בתנועה, עירומה, שומעת את הכניסה לחדר. שומעת שרשראות משקשקות.
אני מביט בך ראשך מורכן, מחכה למה שיקרה. פשוט שם. אין שום התנגדות. הכל אפשרי.
הרעש גורם לך כנראה לחשוב שיש הרבה גברים בחדר. זה גורם לי לחייך ולהמשיך ולהרעיש בפינות שונות של החדר.
את נושמת בכבדות . רואה שאת פוחדת. אבל שותקת, מתכווצת, ידייך על הברכיים מאוגרפות. פוחדת מעונש,אבל חרמנית בטירוף, ממה שיעשו בך. איך ישתמשו בך. מה יחדור אליך איפוא ואיך.. . בתוכך את יודעת שהאדון שלך ישמור עליך, אז לפחות את לא צורחת.. גם אם רוצה להרגיש כבר את הסטירה שתנחת על לחייך או לדעת את הצלפת הקיין על גופך.. רוצה שהכל כבר יקרה.. חוסר הידיעה משגע אותך. אז אני לוקח את הזמן.
יודע שתמיד תרצי שיהיו סימנים שיזכירו לך את המקום שלך בפינה.את הרגעים האלה שתמיד תזכרי וגופך יצטמרר.
לחיות ולהיות , כרכוש, חפץ לשימושי כשארצה . אבל את חיה במלוא החושים עד הקצה.