מילים מלוכלכות

(פנטזיה מחפיצה במיוחד. נשלחה לפני כמה שנים למאהבת הבריטית לקראת טיסה שלה לארץ.)

לפני הטיסה אני שולח לך הוראות - בעיקר מה ללבוש ומילות ביטחון.

אני עוקב אחר הטיסה. מוודא שהמראת כמתוכנן. מסדר לך חלל נוח לנחות בו, עם קפה, תה, חטיפים ומים חמים במקלחת.

כשאת נוחתת אני מחכה במכונית מחוץ לשדה. רואה אותך מתקרבת אלי עם המזוודה והתיקים. יוצא לפגוש אותך. מעמיס את המזוודה שלך אל תא המטען. תופס אותך. מצמיד אותך לרכב. מנשק אותך בלהט. מבקש ממך לחזור על סימני הביטחון, גם המילוליים וגם הפיזיים למקרה שתרצי לעצור כשאני מזיין לך את הפה. אחרי שאת חוזרת עליהם אנחנו מתחילים. אני אומר לך שאני אוהב אותך, מרים את החולצה שלך ומכניס לך יד לתוך התחתונים. אני נצמד אלייך כדי שהאנשים שיוצאים מהטרמינל מסביבנו לא יראו. האצבעות שלי מוצאות את הכוס שלך, ממששות את השפתיים וחודרות אליו. אני מזיין אותך קצת ככה, עם קצות האצבעות. מפסיק אחרי דקה, מכניס אותך לתוך האוטו, נכנס בעצמי ונוסעים משם.

האוטו נוסע בכבישים בין עירוניים, ואז פונה לתוך כביש גישה צדדי, נטוש ולא מואר. עוצרים אחרי עוד כמה דקות נסיעה. אני יוצא מהאוטו, מוציא אותך, מוריד אותך על הברכיים על האספלט, מוציא את הזין שלי מהמכנסיים ומתחיל לזיין לך את הפה. הזין כבר קשה ונכנס חזק.

אחרי כמה שניות אני מוציא אותו. יורד על הברכיים. מנשק ומחבק אותך. לוחש באוזנך שאני אוהב אותך בזמן שאת מסדירה את הנשימה. קם וממשיך לזיין לך את הפה.

מושך אותך בשיער לעמידה, ואז איתי, לרדת מהכביש ולתוך שדה נטוש. מושך את המכנסיים והתחתונים למטה עד שהם מסביב לקרסוליים שלך ואת חשופה לגמרי. מרכין אותך קדימה, נותן לך לתפוס בגזע עץ, ודופק אותך בפראות מאחורה.

מרים אותך לעמידה בזמן שהזין שלי עדיין מזיין אותך. מוריד לך את הז'קט, החולצה, החזיה, זורק את הכל על האדמה. את לובשת נעליים ובגדים מסביב לקרסוליים וזהו. מצמיד אותך לגזע. מזיין אותך בעמידה, באוויר, כשהרגליים שלך מפושקת לצדדים. אני מחדיר לשון עמוק לפה שלך וממשש לך את הציצים. בפעם הבאה שאני אומר לך שאני אוהב אותך זה יוצא יותר בגניחה מאומצת.

כשאני קרוב מדי לגמירה אני יוצא ונותן לך לקרוס, תופס בשיער ודופק את הפרצוף. וכשאני נרגע קצת אני זורק אותך על האדמה הלחה, נשכב עלייך ובועל אותך בכוח.

יד אחת נשלחת למשוך בשיערך עד שהראש שלך מפותל לאחור. היד השניה מוחצת שד מלא ומוכתם בבוץ. אחרי כמה דקות הזין נשלף וניצב בפתח התחת שלך, ואני בוחן כמה באמת הוא תמיד פתוח ומוכן, כמו שטענת.

דוחף פנימה לאט אבל בלי לעצור, עד שכולי בפנים. בכוח אם צריך. כשאני דוחף קדימה הידיים שלי על הצוואר ובשיער שלך, מושכות אותך אחורה עלי. דופק אותך ככה לאט, ואז יותר ויותר מהר, יותר חזק. מגיע למהירות בה זיינתי לך את הכוס. שולח יד למטה ומכניס שתי אצבעות לכוס שלך. מחזיק אותך פתוחה. הצרחות שלך מהדהדות מהעצים והסלעים.

כשנגמר לי אני יוצא, מתרומם ומתלבש. לוקח את הבגדים שלך. אומר לך לבוא אחרי ועכשיו. לא להרים את המכנסיים. תיכנסי. שבי לידי באוטו. נוסעים.

התחנה הבאה היא מגרש חניה גדול וריק ברובו. אני משכיב אותך על מכסה המנוע, מחזיק את הקרסוליים שלך ומזיין לך את הפתח הקדמי, ואז מסובב אותך ומזיין את הפה. מסובב ומזיין את הכוס שוב, ואז את הפה שוב. ככה עוד כמה פעמים. באחת מהפעמים אני חודר לתחת שלך במקום לכוס, בלי אזהרה או עדינות.

אחרי חמש דקות כאלה אני צועד אחורה. מביט בך פעורה על מכסה המנוע שלי. מצלם אותך עם הטלפון. תיכנסי. נוסעים.

מניח יד על הירך שלך בדרך. מחייך אלייך. שואל אותך אם את בסדר. מנשק אותך נשיקה ארוכה ועמוקה. אומר לך שאת אמיצה ואני גאה בך, ומוריד את הראש שלך כדי שתמצצי לי תוך כדי הנסיעה.

(בשלב הזה היא ביקשה לעצור כי היה לה מוגזם. עשינו אולי חצי ממה שתיארתי.)

לחלקים הקודמים

קולות השיחה והצחוק נשמעים מבעד לחלונות הפתוחים. נתי מוצא אותם מטרידים, לפתע. כאילו פולשים לתוך מרחב חשוב. הוא יושב לצד השולחן, וליה מצידו השני.

"את יודעת, זה יכול להיות פרויקט גמר מצוין. יכול ממש להרים לך את הממוצע."

ליה מגלגלת עיניים. בבירור, הציון זה לא מה שחשוב לה. נתי ראה הרבה תלמידות כמוה - הרבה אינטליגנציה, אפס התמדה. זה תמיד בא מהבית, ולא תמיד אפשר לעזור להן. במקרה של ליה, הוא מרגיש - יודע - שהוא יכול לעזור. הוא מחייך.

"לא חייבים," הוא ממשיך. "אני נהנה מספיק מהנוכחות שלך בשיעור גם ככה." זה גורר תגובה יותר מורגשת. כמו שחשב: תשומת הלב ממנו היא פרס גדול יותר מכל דבר אחר שהמערכת יכולה להציע לה. חגי, ראש מגמת האמנות, כבר מוכן לוותר עליה. לנתי יש תכניות אחרות.

"אמנות מעניינת אותך גם כתחום להמשיך בו בעתיד?" הוא שואל אותה, ולא בפעם הראשונה השנה.

"לא ממש," היא עונה. תשובה לא מתחייבת אופיינית.

"ועכשיו? במהלך השנה? אני מדבר עם חגי, אני יודע שאת מראה הרבה כישרון בחלל האמנות. למה דווקא בשיעור תולדות האמנות זה מתי שאת מעורבת ואשכרה עושה מטלות?"

היא מושכת בכתפיה. "השיעורים שלך מעניינים יותר," היא משיבה.

הוא עונה במהירות שמפתיעה גם אותו. "אוקיי. אז בואי ניקח את זה צעד אחד הלאה. בואי ניפגש בחלל האמנות בימי רביעי אחרי הלימודים. נדבר על השיעור, כמו שאנחנו עושים בהפסקות מדי פעם, ואת תראי לי על מה את עובדת. אולי אמצא מטלות נוספות לתת לך."

העיניים שלה מתרוצצות מצד לצד כשהיא שוקלת את ההצעה. "אוקיי," היא מגיבה בקול נייטרלי, אבל נתי רואה את ההתרגשות מאחורי המסכה.

כל מה שצריך לעשות זה לעורר את הרעב. הוא יוציא אותה מהקליפה.

וביקורת מהללת, כדי שתדע כמה היא טובה, למרות שאין לה ברירה בין כה וכה.

היא פתחה לי את הדלת בכותונת דקיקה. בתוך כמה דקות נחנקה על זין ונמרחה בריר כמו שרלילה טובה.

החורים נפתחו באגרסיביות בהקדם. היא קיבלה את המבט המעורפל הזה שקורה כשהכבוד העצמי נוזל מהחורים. דיווחה על הכאב כמו שצריך, ובכלל דאגה לכל אורך הדרך לדברר את החוויה. שירות 10/10, מומלץ בחום.

השפריצה נוזל לבן וסמיך וקיבלה אותו בכל מקום שמרחתי אותו.

כרגע הזין שלי בפה שלה. הטיימר מראה 49:32 דקות בלי להוציא, שזה לא קרוב לשיא האישי שלה, אבל יש לנו עוד זמן. בינתיים הספקתי לספר לה על הג'ינג'ית כולל מימדי גופה מבפנים ומבחוץ, ואז להירדם קצת עם הזין בתוכה, לחלום על זיון עם מישהי אחרת, להתעורר מהרגשת הזין מתפתל בפיה, לספר לה על החלום ולהוכיח לה שלא משנה רמת ההשפלה, היא לא תוציא את הזין.

האצבע שלה בתחת שלי. מענגת. מנסה להסיח את דעתי. טיימר: 58:54.

הפוסט הזה של סטורי, מלבד היותו מחרמן למדי, מזכיר לי מאוד מספר קשרי שליטה מהעבר וההווה, בהם חלק משמעותי מהשליטה בפרטנרית היתה להוציא ממנה את השפה הזו. בכל יום, הדרך הכי טובה לגרום לי לשילוב הנדיר בין גאווה לזקפה זה לדבר איתי מלוכלך. לעשות את זה מיוזמתך, ובמיוחד בשיחה או בפגישה הראשונה? אין דברים כאלה.

זה ביטוי חזק של עוצמה וחולשה גם יחד: כל כך חרמנית, כל כך בטוחה בעצמך, כל כך מלאה בערך עצמי ובמוכנות לאבד אותו ברגע, שאת עוקפת את טבילת האצבעות במים ונותנת לי את המושכות. גבר שאין לך כמעט מושג לגבי איכויותיו מקבל גישה ישירה לכפתור האדום הגדול, זה שכתוב עליו: נטרול מערכות ההגנה. אם ארצה, אהרוס אותך. אם ארצה, אעלה אותך למדרגת אלילה. ואם הכוכבים יסתדרו, אעשה לך את שניהם.

לחלקים הקודמים

צלצול הטלפון מעיר את נתי משרעפיו. זו שירי, מבשרת לו שלביא שוב העלה חום. הוא עונה במשפטים קצרים, מילים בנות הברה אחת, כמו שהיא רגילה באמצע יום לימודים, כשהוא ממהר מכיתה אחת לאחרת. אחרי שהוא מבטיח לה שיעבור בסופר פארם בדרך הביתה הוא מכניס את הטלפון חזרה לכיס ונכנס לחדר המורים.

על מה הוא חשב? אה, כן. על ליה. שעצרה אותו לשיחה על מטלת הקריאה, אחרי שכבר שאלה אותו את אותן השאלות בשיעור. משום מה, הוא מצא את עצמו עומד שם, ליד הבטונדות, מסביר לה שוב במשך כמה דקות בדיוק באותן המילים את מה שהיתה כבר אמורה לדעת. זה כמה חודשים שהוא מבחין שהוא נותן לה תשומת לב עודפת בשיעור. פער קטנטן, אם מודדים בדיוק את העודף בדקות על פני תלמידים אחרים, אבל בשבילו זה הבדל ענקי; זועק. אולי, הוא חושב, המעורבות המוגברת של ליה היא סימן טוב. אולי, הוא חושב, צריך למצוא לה אתגרים חדשים. אולי, הוא חושב, עם קצת תשומת לב מרוכזת יוכל להוציא ממנה –

צלצול נוסף קוטע את חוט המחשבה שלו בשנית. הוא מניד בראשו בהשלמה עם זה שלא טרח אפילו להתיישב. הוא ינוח בסוף היום, הוא מבטיח לעצמו.

היא צחוק כמובן, והשניה היא התרופות שמקבלים מהרופא, אבל מקום שלישי קרוב מאוד זה אישה זמינה לגחמותי. כזו שיודעת את מקומה. העניין הוא שהתרופה הזו לא טובה לזמן מחלה, אלא רק במצב בריא. גלולות נגד סימפטומים יחזירו אותך למצב מתפקד, בערך; גוף זמין שיכול להתקיים בלי רצון ולהכיל אותך בכל אופן וזווית יגרום לך להתעלות מעל מגבלות הבשר ולהפוך לעל-אדם לזמן מה. לא תרופה למחלה, אלא לעולם הזה. תופעות לוואי: התנשפויות; כאבי שרירים; זקפה ממושכת; נימול בכל קצות האיברים; ריבוי אורגזמות; אדמומיות של העור; התרחבות סוגרים; אובדן עכבות; אובדן תחושת הזמן; אובדן כבוד עצמי; הפקת ריר מוגברת; כאבים בלוע, בנרתיק ובפי הטבעת; הפקת זרע מוגברת. אם התופעות נמשכות יותר מארבע שעות יש לכתוב דיווח מלא ולפרסם בכלוב.

אני יודע את ערכי. סובל מתסמונת המתחזה כמו כולכם, אבל פה ושם יודע את ערכי. אני טוב במתמטיקה ולוגיקה. אני שר טוב מאוד. מרצה ומורה טוב, ובכלל אחלה על במה. ויש לי זין מעולה.

מעולם לא חששתי שהוא קטן מדי, או מכוער מדי, או שלא יעשה את העבודה. כשהצליח חגגנו זאת יחד, ובמקרים שמשהו השתבש, תמיד סלחנו אחד לשני. יחסינו שינו אוריינטציה לעיתים ולמעשה אחד מול השני היינו מתחלפים, למרות ההעדפה של שנינו לשליטה. כשהיה צורך לשלוט במישהי אחרת, שיתפנו פעולה בלי מאמץ וללא בלבול בתפקידים.

במקרים רבים ולעיתים קרובות הרגשתי שהוא ממש חלק ממני. אחרי הכל, גם אם הוא לא לגמרי בשליטתי, אני אחראי על רווחתו ודואג שלא יכנס לצרות. מה שהוא עושה משליך עלי.

תראו אותו: חבר של אמת. אפשר לסמוך עליו בעת צרה. כמו קורה תומכת. רגל שלישית. כלי זין טעון ודרוך. אומר לי בדיוק מה הוא רוצה ומקבל ממני מיידית ובדיוק את מה שביקש. אחרי זה הולכים לישון עייפים ומרוצים.

בפראפראזה על ויליאם וואלאס מהסרט ההוא: יכולים לקחת ממני את חיי, וגם את החופש שלי, את הכבוד העצמי, את הבריאות ושמחת החיים ואת האמונה שלי בעולם, אבל לעולם לא יקחו לי את זה שיש לי זין מעולה.

התכוונתי להוסיף עוד משהו לגבי סקס מבזה ויתרונותיו לגוף ולנפש, אבל אז התיישבתי מול המחשב לעוד יום של כתיבה, והסיטואציה הזו, ספון בבגדים נוחים וחמימים בביתי ועדיין מרגיש את הקור מחלחל דרך החלקים הבולטים, הזקירה לי כמה חורפים מהעבר. נזקרתי בימים בהם הולקיריה, או הנימפה, או הג'ינג'ית, או המיתולוגית, או היא, ואולי כמה אחרות בתקופות אחרות, היו שולחות לי הודעה ומזמינות אותי לחמם את מיטתן, והיינו מתפלשים ומתענגים אחד על השניה למשך זמן מה עד שהחדר כולו היה הופך לכבשן והיינו לוהטים מחום עד קצות אצבעותינו ומזדיינים עירומים ומהבילים, חשופים לאוויר הקר, והשמיים עצמם לא יכלו להביס אותנו.

"מה מניע את הבריאה? לא פיזיקה, אלא אקסטזה מניעה את הבריאה.

פעימה. משיכה. דפיקה. שפיכה. התקשות. התרחבות. התנפחות. זרימה.

היקום מלא בזרע מקודש. השמיים מזמרים עם המלאכים בהתעלסות לוהבת, אינסופית, בלתי-פוסקת.

משאבת הדם של הבריאה!

יחום קדוש!

נקב קדוש!

אקסטזה עילאית!

א-מן."

- מלאכים באמריקה, טוני קושנר. תרגום שלי.

פתאום שמתי לב למשהו משותף לשלושת התמונות בדף הפרופיל שלי. בואו נביט בתמונה הראשונה לצורך הדיון. הדבר הכי סקסי בתמונה הוא כמובן המבט של הייזל. הכאב, ההתמסרות לכאב, המחוייבות לתפקיד באקט המשפיל, קשר העין למצלמה. ניקוד מלא.

אני מעוניין להתמקד בדבר השני הכי סקסי: הידיים של הבועל חסר הפנים. יד אחת מהצד, יד שניה מלמעלה. זווית של תשעים מעלות בין הידיים מייצרת מנח אופטימלי לשליטה עדינה במיקום ובתנועה, כמו שיודע כל מי שהחזיק בידיו כלי רב עוצמה כמו מברגה או גוף רוטט. יש משהו מרסן ומנחם בלפיתה הזו, שלא באמת מגבילה גופנית (בוודאי לא כמו משיכת שיער או חבלים), ועדיין איכשהו משקיטה ומבססת את המיקום הסביל.

זה מזכיר את הטיפולים האלטרנטיביים האלה בהם לוחצים על מרידיאן בבהן השמאלית כדי לרפא מיגרנה. מעולם לא האמנתי באמיתותם; תמיד האמנתי במה שהם באמת – דרך לבני אדם לתקשר בצורה מרומזת, נפש לנפש. לנתק את הראש לכמה רגעים ולתת למישהו להפר את האוטונומיה הגופנית שלנו ולשהות בנו לזמן מה.

זה סוג השליטה שאני מחבב יותר מכל: מציאת הנקודות שאפשר ללחוץ עליהן במינימום מאמץ, שיאפשרו לי לעשות ככל העולה על רוחי בלי למהר, ולה להישאר בעולם משלה, חסר דאגות ואחריות ויכולת החלטה.

זה לא מקרה ששלושת התמונות הן זיון בדוגי. האישה מונחת כחומר גלם על שולחן עבודה, מרותקת למקומה על ידי פין קשיח ולפיתת מצבטים, ורב האמן דופק עליה בסבלנות עד שתהפוך ליצירת אמנות. בתנוחות אחרות ניתן להשיג את האחיזה הזו במבט, בהוראה, בחיוך, אפילו בשכיבה על הגב והמתנה. בדוגי, מתבקש להניח את קצות האצבעות על הגב התחתון, יד שניה על השכם, לשלב אגן באגן בדיוק מולקולרי, לנשוך את העורף ולנהום את הנהמה שאתה מת כבר להוציא מאז הגשם הראשון. אל תעשי כלום, חמודה. אני מטפל בהכל.

(ההבדלים בין שלושת התמונות מעניינים גם הם ופורשים מנעד כלשהו: הפרקטי, הרוחני והאגרסיבי. אולי אתעמק בשלושת אלה מתישהו בעתיד.)