(הנושא הכללי נבחר על ידי AlonaA. תודה לך על זה.. איך יצא?)
1. נכנסתי למסעדה ההומה לבדי, מביט בזהירות.
המקום השרה בי זרות ומעט אי-נוחות; חלל גדול, ישן, ויוקרתי. אפל מעט. קול שקשוק נמוך של כלי אוכל ושל דיבורים עמומים שקטים, תאורה רכה, ועיצוב כבד, ונקי. לא מקום שאני רגיל לאכול בו. לא ידעתי אם יש מקום והייתי צריך להסביר למה אני אחד ולא שניים. הייתה מארחת, אבל היא הייתה עסוקה בזוג אחר, שנראה עשיר יותר ממני. היו עוד מלצריות, אבל הן היו עסוקות.
חיכיתי ליד המארחת. ואיש לא ניגש אליי. לבסוף, מסביר לעצמי שאני לקוח, ומותר לי, והנה הגיע תורי, הלכתי למארחת, היפה מאוד, והתחלתי לומר בקול שיצא לי ביישני ובלוע: "סליחה, אני צריך מקום לשניים. אנחנו שניים, והאיש האחר יבוא אחר כך". ותהיתי למה אני צריך להגיד משפט כלכך ארוך, ומתי אסיים אותו.. אך לפני שסיימתי את המשפט, נגשו אליה שתיים מהמלצריות. שתיהן עצרו את נשימתי מרוב יופי, אחת אתלטית ונמרצת וגבוהה עם קול פעמונים, והשנייה נראה כמו נסיכה עדינה ותכולת עיניים עם שיער בהיר ועם קול לוחש וקריר, והן החלו לפתור איזה בעייה. המלצרית הגבוהה, כשגבה אליי והיא בשיחה איתן, עשתה לי סימן אגבי עם היד לחכות.
ואז הן נמשכו לדבר עוד, כשדבר מוביל לדבר. הן צחקקו על עובד שקנה להן משהו מוקדם יותר, ועל המנהל שלא הבין מה שהנסיכה הסבירה לו, ותיאמו בינהן משהו לאחר כך.
ואני עמדתי; נטול תפקיד, וחסר משבצת. ולא הפרעתי.
2. ים. חוף תל-אביב. זה היה תחילת הקיץ, וכרגע סיימנו כולנו ארוחה כיפית של כשעתיים על הים. הראשונה הקיץ. יש אווירה של משהו חדש באוויר. חופש. היו הרבה אנשים בבית הקפה, ישובים בכסעות ושולחנות על החול, אך הוא לא היה מלא.
שאר בני המשפחה הלכו לאוטו, ואני נשארתי לחכות, עם כרטיס האשראי, למלצרית שלנו, נסיכה פרסית גבוהה שבקושי יכולתי להביט בעיניה, ושפלירטתה רוב הזמן עם בעל המסעדה החתיך, כך נראה. לבסוף פנתה אליי לאיטה, בזמנה, ולקחה את הכרטיס. נעמדה מולי זקופה והמתינה כמה שניות בנחת, האחת, מתבוננת בי, האחד מאלף.
נרעדתי, מובך, והיא חייכה בהבנה, ואמרה אליי "לשים את הטיפ על האשראי?"
"כן", עניתי, כנבחן בעל פה שפולט את התשובה הראשונה שבאה לו לראש. "12 אחוז".
היא לא זזה, מחייכת בהבנה. "נהוג כאן לשים הרבה יותר."
"20 אחוז", אמרתי, בלחש, מנסה לרצות. "25, 25". וחייכתי אליה, מתחנן.
היא עזבה עם הכרטיס בצעדים בטוחים. ואני עמדתי וחיכיתי לה שתחזור.