Yoursforever

עשרה חודשים.

עשרה חודשים שאני מנסה לחזור לכתוב לבלוג

חושבת איך ובכלל מה? 

שואלת את עצמי אם אני עדיין שייכת לכאן, אני בכלל מתאימה? אני בכלל רוצה? 

זה יעשה לי טוב? או דווקא יותר רע

מה זה אומר עליי שאני פה בכלל? אני שרוטה?

ומה בכלל יש לי לכתוב? שאני מבולבלת אחרי פרידה?

או אולי שאני דווקא יודעת בדיוק מה אני רוצה. לנסות ולחקור שוב את עולם השליטה, ממקום בריא, שלם, מתמסר, לא יודעת מה.  

מצאתי את עצמי כאן בגיל צעיר מידי, כנראה לא מהסיבות הנכונות..

וכתבתי.

דברים שאני לא מרגישה ששייכים אליי יותר, את חלקם גם מחקתי. מסתכלת על הטקסטים בגועל וסלידה ולא מבינה, למה חזרתי לכאן שוב? 

מה אני בכלל רוצה?

אני לא יכול לגעת בך ..אני לא יכול

אבל אני מוכרח.

אֲהוּבָתִי הִיא כְּמוֹ אֶרֶץ מִדְבָּר
לֹא מִתְמַסֶּרֶת קַל אִם בִּכְלָל
לַהַצָּגוֹת שֶׁלִּי הִיא לֹא קָהָל
אֲפִלּוּ שֶׁרוֹצָה אוֹתִי כְּבָר
דּוֹחָה כָּל גִּנּוּנִים שֶׁל מְחַזֵּר
דַּוְקָא אָז אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר

אֲהוּבָתִי הִיא כְּמוֹ אֶרֶץ מִדְבָּר
יֵשׁ בָּה נִקָּיוֹן בּוֹהֵק וָצַח
שֶׁאִם אֲנִי מְעַט מְלֻכְלָךְ
אֲפִלּוּ שֶׁרוֹצָה אוֹתִי כְּבָר
לֹא תִּתֵּן לְהִתְקָרֵב לֹא תֵּעָתֵר
דַּוְקָא אָז אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר

הִיא לֹא אוֹהֶבֶת כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר
הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי מְשַׁקֵּר
אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה
כְּמוֹ לֹא שָׁוֶה אֲפִלּוּ יְרִיקָה

הִיא בֶּטַח לֹא שׁוֹכַחַת
וַעֲדַיִן לֹא סוֹלַחַת
לְיָמִים אֲרֻכִּים אֲרֻכִּים
כְּבָר מִזְּמַן הָיְתָה עוֹזֶבֶת
אִלְמָלֵא הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת
שֶׁתִּמְצָא בִּי מַיִם מְתוּקִים

אֲהוּבָתִי הִיא כְּמוֹ אֶרֶץ מִדְבָּר
דּוֹקֶרֶת כְּצֹר צוֹרֶבֶת כְּעַקְרָב
חוֹדֶרֶת לָעֶצֶם כְּרוּחַ קָדִים קָרָה
אֲפִלּוּ שֶׁרוֹצָה אוֹתִי כְּבָר
מְיַבֶּשֶׁת אוֹתִי לִרְאוֹת אִם אֶשָּׁאֵר
דַּוְקָא אָז אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר

שום שיר לא יצליח לתאר את הקשר שלי איתו בצורה כל כך מדוייקת כמו השיר הזה.

יש סתירה בין בדסמ לקשר זוגי?

את טעם נרכש

את כמו בירה,

כמו סיגריות,

כמו קפה,

כמו החלק התחתון של שירה,

סתם צחקתי.זה לא יפה...

וכמו הנ"ל

את גם נכנסת אל הדם

ואין לך כוונות לצאת.

חשבתי שאולי נהיה קצת בלעדייך

אבל אני צריך

אבל אני רוצה...

אז אלחש באוזנייך

עד בוקר

עד אור

כשיכור

^{עטור מצחך זהב שחור....}

מישהו פעם אמר לי שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. 

קצת כמו הדרך הרצופה בלבנים צהובות,ממש כמו בקוסם מארץ עוץ.

מאז עבר זמן..

ויצא לי ללמוד על הגיהנום

על כוונות טובות

ואפילו על הקוסם מארץ עוץ.

והרבה יותר נראה לי שהדרך לכוונות טובות ,

רצופה בגהינום.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

שתדע שאני תמיד שלך, גם כשאני לא..

אפשר למות מחרמנות יתר?