מעבר להרי החושך

היום התווכחתי עם חברות. כמו חבורת ביינישים. עם אגודלים והכל. 

רק הדיון היה לדעתי בנושא שקשה להכריע אותו עם אגודל.

תינוקות שנשבו. אם שאלתם. בבקשה אל תתייחסו לגופו של דיון. 

ברגע שיש נפקא מינה הילכתית, זה דורש דיון הלכתי. אני יודעת. 

אבל... אני שונאת ויכוחים כאלה. כי ת'חלס, היה בהם המון רגש. כי היה מדובר באחים שלנו. 

אם הייתי ביני"ש כנראה הייתי יוצאת באורות. דיון כל כך סוער, המון מקורות הלכתיים...

עפו שם גיצים. 

אבל אני לא. 

אני רק שונאת את זה שהתווכחתי עם חברות שלי ובא לי לבכות. 

אני טובה בלהעלות שאלות ובעיות.

שמישהו אחר יכריע את ההלכה בבקשה. 

דעתי קלה ודימעתי מצויה. לשיעור הבא אני אביא סריגה כמו שהרב ההוא המליץ. אולי זה יעזור לי לא להתרכז בשיעור... :)