אחרי חקירה עצמית וחשיפה לכל מיני כלים נוספים לחקירה עצמית, הבנתי על עצמי כמה דברים:
אני לא טיפוס מיני כמעט בכלל, וכל המיניות שניסיתי במהלך השנים נבעה מזרם מחשבות מיינד לא אמיתיות. לא הקשבתי לגוף שלי כשהוא אמר לי להפסיק, בשום נקודה.
בגוף שלי קיימת אגרסיביות מאוד משמעותית, יצר מאבק ורצון ליזום ולהשפיע (אני לא יצור עדין בכלל)....את כל אלה חוויתי דרך מין עד לפני שנתיים. גברים (בעיקר) היו אלמנטים מושפעים במציאות שבה אני מותירה שובל של השפעה (ולא משנה באיזה צד הייתי). הייתה בתוכי אש (אש אנרגטית כזו), שלא ידעתי איך להכיל אותה וחוסר ההכלה שלי אותה פגע בי מאוד (בריאותית). ברגע שהבנתי שהערך העצמי שלי לא נמדד בפעילויות המיניות שלי, כבר לא הזדקקתי למין. היום אני לומדת איך לזהות את האש הזו ומתעלת אותה לתחומים אחרים, שהם לא מין, וגם רואה את ההשפעה שלי בהתאם בתחומים אלה.
היכולת להשפיע זו מהות חיי.
אני לא מתחרטת על כל השנים שבהן ניסיתי מה שניסיתי...כי אני טיפוס חוקר שחייב לנסות בשביל להבין, בשביל להעביר הלאה ידע מתוך ניסיון אישי כדי להעצים אחרים.
נכון לעכשיו אני עדיין חווה סיבוכים (בפן הבריאותי) שנוגעים לחוסר ההקשבה לגוף. עם הסבלנות המתאימה, ועם יכולת חדשה להכיל את עצמי רגשית על כל רגש שהוא, אני מאמינה שאגיע לאיזון....גם בן הזוג שלי מאוד סבלני עם זה ומקבל אותי איך שאני, וזה גם כן אלמנט חשוב בהחלמה.
הכעס הוא חבר,
אבל השלווה היא עוד יותר :)