לא יודעת איך קרה שמכולם, פתאום חשבתי עליך.
זיכרון הקול שלך חתך אותי בשנייה, הציף אותי געגוע וכאב חד ונקודתי התחיל לפעום במקום שפעם היה לי בו לב. אני גרועה, אני יודעת. הכי גרועה שיש. אני אומרת שאני אוהבת בלי להתכוון ואז כשהם הולכים אני מתחילה להרגיש לא נעים באיחור. והנה הגיע גם הרגע שלך, להפוך לדמעות שתלויות מהסנטר שלי. הנה הקול שלך והריח שלך הופכים לעינוי בלתי נסבל שמחזיק לי את המוח במצב קיפאון.
מעניין לצד מי התעוררת הבוקר, אם היא יודעת איך אתה אוהב את הציפורניים המתגרות בגב שלך כשאתה קם.. מעניין אם היא יכולה להרגיש את השקע העצוב שהשארתי בצד של המיטה עליו היא שוכבת.
מעניין אם אתה... לא. אני אעצור את המחשבה הזאת עכשיו.
לעזאזל, מהצד הזה של הלבד כל כך קל לשכוח לך טעויות. כל כך קל לרצות אותך מחדש ולקנא לך, להעריץ את הגאווה הטיפשית שלך.
מהצד הזה של השכחה כל כך קל, להאמין שאני מסוגלת לאהוב. משהו, מישהו.. אפילו אותך. אולי גם אותי.
לפני 8 שנים. 3 במאי 2016 בשעה 19:28