-"אני טובה לך אדוני?"
-"סתמי, זונה".
~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•
אני שוכבת על הגב , ידי לצידי גופי.
הן לא קשורות, אבל הן כבולות גם כך.
רגלי מפושקות על ידי רגליו.
ידו משחקת לי בכוס ואני גונחת קלות.
-"תסתמי"
ואני משתתקת.
הוא מוסיף למשחק בי אביזר רוטט.
העונג שוטף אותי.
אני לא באמת נאבקת להיות בשקט.שתוקה זה המקום הבטוח שלי.
-"עכשיו יש לך 30 שניות. או שאת גומרת, או שאת מתעלפת"
הוא משחרר לי את הצעצוע לידיים שלי, חופן לי את צווארי בידו. לוחץ.
אני מאוננת כמו אחוזת אמוק. החניקה מדוייקת. לא כואב לי כלום. אני נושמת ואין לי אוויר.
תוך כמה שניות בודדות מגיע הלחץ המוכר באוזניים.
הגוף עולה מעלה לעבר המוות הקטן המיוחל, אבל עוד לא ממש שם.
אני מתחילה להרגיש ניצנים של ערפול הכרה. העיניים מטשטשות. אני יודעת שעוד רגע אראה שחור.
החניקה מפזרת לי כמות אדירה של אנדרופינים בדם, ואני גומרת בקול.
-"17 שנית, ועכשיו שוב" הוא אומר, ורק מהמחשבה הזו, ומהאמירה, אני מתפוצצת שנית.
~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•
ידיי קשורות זו לזו.
גם רגליי.
שני הקשרים מחוברים ביניהם מעל ראש.
חורי חשופים בפניו.
הוא מרים לי את הטוסיק עוד קצת, ומניח תחתי ברך, לשיפור בזוית.
ואז מכה, בשתי ידיו בוזמנית.
לעיתים באחוריי,
לעיתים בירך האחורית.
הקצב מושלם. גם העוצמה.
אני שוקעת לתוך הכאב.
ומתעוררת שוב, לתחושה של כאב חזק ועמוק , לאור נוכחותו בי
