יומן מסע

הוא שם את ידו סביב גרוני.

היא גדולה מספיק כך שהמרחק בין שתי האצבעות הלוחצות מדוייק. הן נוגעות, מכווצות את מובילי הדם של גופי.

ההשפעה עלי ניכרת.

מצד אחד אני מפחדת. חניקת דם משאירה טווח קטן מאוד לטעויות. ואני לא מוצאת את עיניו.

ומצד שני המח שלי מתחיל לרחף כמעט מיידית בתוך שלולית של חום ועונג ששכחתי כבר שחניקה כזו מסוגלת לעשות לי.

ואז, כשאני כבר שוקעת, וכשמתחיל הלחץ באוזניים, שלב שאני יודעת שיש לי בו רק שניות מעטות לפני שהחושך יורד על עיני,  הוא מכאיב לי למטה עוד, בתוכי ממש, כשהוא נוגע עם החלק העבה של הצעצוע עוד בתוכי, פנימה, בכח,

ואני גומרת בשאגה גדולה של שחרור.

~~~~~~~~~~~

-"את רוצה להזדקן איתי, בייבי?"

-"אני רוצה להרביץ לך עם קיין בבית אבות"