יומן מסע

תמיד טיולים כאלה עושים לי נעים בנפש.

מייצבים אותי.

מכניסים אותי לסטייט אוף מינד אחר.

החיים היו אחרים פעם,

האם גם אני הייתי אחרת? 

כתבתי את זה במקום אחר, ושווה לכתוב את זה שוב-

אולי אני רוצה להרגיש כמו בת 25 בגילי כעת,  כי כשהייתי כרונולוגית בת 25 אולצתי לחיות ולהתנהג כמו בת 50. 

ולא הייתי מעולם לא ילדה.

לא מתבגרת.

אולי אני רוצה לאהוב כמו בת 25.

להיות נאהבת באותו האופן.

זה קשה להסיר מגננות ולשחרר.

לתת ללב שלך להתפרע ולא לחשוש שהוא יפגע.

לפתוח אותו לגמרי לגמרי.

ולסמוך.

על היקום, שיזמן לך,

עליו, שישמור עליך,

על עצמך, שתדע להתגבר אם יהיה בכך צורך.

ובתוך כל זה גם לשמור על עצמך אוטנטתי. ושלם. ולא מתפשר בהבטים היותר מאתגרים שבך לצד השני. 

זה עוד יותר קשה לעשות זה שוב,ושוב,ושוב, ככל שמתגברים.

אבל שורה תחתונה, 

לעיתים, פרידות לא קורות כי מפסיקים להאמין באהבה. הפוך.

לעיתים הן קורות דווקא כי עדין מאמינים בה.

מאצינים בלב נקי.

מאמינים בחוזק של יחד.

מאמינים בעצמך.