יומן מסע

אדוני,

תחושת ההתעופפות שלי היום פרצה את גבולות הסשן. 

בעודי רושמת גופי מרגיש שרידי אנדרופינים משייטים בי. מזהה אותם מסשנים קודמים ומהספורט שעושה.

תוהה מתי התחושת החמימה הזו תפוג. 

עוד ערב במחיצתך.

שבו אתה מעניק לי. 

הרבה יותר משאני מעניקה לך. 

אמרת דברים כל כך יפים, אדוני. 

לא יודעת למה, אבל לדברים הרעים קל יותר להאמין. 

 שמעתי שטוב לך, אדוני. 

כך אמרת.

וזה בעצם, כל מה שחשוב לי.

כי כן מגיע לך כל הטוב הזה. ואני רק מודה על ההזדמנות לממש לך אותו. על כך שאתה מאפשר לי.

למרות שסוררת..

למרות ששובבה. 

איך כבר אפשר להודות על הכלה שלך אותי. 

זה מעבר להעצמה. 

זה מעבר לנתינה. 

אין לי מילה להגדיר את כל אלו ביחד. 

לא המציאו מילה כזו עדין. 

נותר לי רק להגיד, בצורה צנועה , שבכלל לא מתאימה לגודל האירוע,

אבל זו המילה היחידה שנותרה לי. 

תודה, אדוני. 

וגם-

שלך.