סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 22 בספטמבר 2017 בשעה 10:23

רעב.

 

רע כזה.

אפלולי.

שנולד מתוך איזה משהו לא ברור בי, שקיים וחי ואמיתי,  שנובח ומיילל לי מתוך הבטן מאיים לקרוע לי את עור התוף. מרעיל לי את הנשימה.

 

אני מדמיינת את הזיעה שניגרת לי מבית השחי ומהמצח בין ההצלפות של השוט. את הטיפות נוזלות אל בין השדיים.  ואת הגוף שלי נותן את הסכמתו הרטובה דרך הכוס. התגעגעתי אל השוט. לכאב הבינוני שבונה בי את הפחד והציפיה לקראת המקל.

 

 אני מדמיינת את הפסים המצוירים לי על התחת תוך כדי חוסר האונים. חשה את חומם. את שטפי הדם שהם יוצרים. את כאב המפלח את עור כמחצית שניה לאחר האימפקט. את ידך המנחמת. 

 

הפחד הזה. אני זקוקה לו. 

לא לחינם הוא מנזיל לי את הנשמה.

מגיר מתוכי את המפלצת שחיה בי.

זו, שגם 5 קמ של ריצה לא יכולים להשכיח.

זו, שרק אתה משקיט.

 

 

אני עיסה עכשיו.

עיסה שלך של צורך.

 

ואני רעבה, אדוני.

למבט המוטרף בעיניים שלך.למרות המבט המתחנן בעיניים שלי. למרות הייבבות והתחינה הצורחת.

למרות הדמעות.

 

 

אני רעבה להיות, אדוני.

 

 

על בירכיי. מתחננת.

בבקשה.

 

 

 

סועד קשוח - ממי שלי.
עש לי את כל סוגי הניסיוב לרעלים שמתפתחים לך בדם ובמוח.
יש לי גם את כל מתכוני התזונה המשביעים את הרעב.
הכל במעבדה אצלי. תבקרי ותקבלי את הטיפול הטוב ביותר שניתן.
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - אדוני.
יש לך את התרופה.
אתה הרופא שלי.
הפרטי.

צריכה אותך

}{.
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י