יומן מסע

אני ייצור מיני מאוד.

תמיד הייתי.

מאז שגיליתי את נפלאות גופי. 

הייתי ילדה טובה, חננה כזו. 

כזו שמעתיקים ממנה בבגרות חמש יחידות למתמיטיקה. כזו שנותנים כדוגמא לפרויקט ההתנדבות באמצע יב', כזו שגם עובדת במקביל, כדי לממן את עצמה. 

ילדה טובה טובה.

את ההשתובבויות שלי הייתי עושה בלילה. בלי שאיש יודע או רואה. בשקט. מה לעשות, השמירה הלילית עלי הייתה מוגבלת, היה לי תקציב משלי והיו לי מעט הנאות בחיים. 

כך קרה שלמדתי להנות מגופי די מוקדם. והייתי צדה לי, בגיל מאוד מוקדם, גברים (בוגרים ממני בגיל בדרך כלל באופן משמעותי) אשר תפסו לי העין.

הייתי נהנית מהציד לא פחות מהסקס.

הייתי צעירונת.

לא הבנתי אז למה רק סקס לא מספק אותי אף פעם. 

אבל זה לא היה בילתי נעים לחלוטין וגם לא ממש נעניתי בשלילה.

ובעצם כל זה הוא תקדים. הסבר ל*כמה* אני זקוקה למין. 

ונכון, שבהנתן הבחירה - אני תמיד אבחר בבדסמ, תמיד. אבל, 

הצורך במין קיים וחזק ובוער בי. מאוד. 

לעיתים הגוף זועק לגמירה. לזין שלך. קורע אותי נפשית.

אז אתמול כשבקשה הפכה להוראה,

וידי החלה חופרת ברטיבות ההולכת וגדלה,

הגוף החל לתפס מעלה מעלה,

הנשימה עמוקה,

הפה פתוח במקצת,

הרגליים מתוחות כלפי מטה, רועדות,

במצב הזה בדיוק חשבתי- שגם עכשיו אני הכי ילדה טובה שלך. 

אתה ההשתובבויות שלי- אני לא צריכה להחביא ממך . 

ראיתי בעיני את המקל שממנו אני חוששת, וגמרתי למחזות התחת המדמם במקצת שלי. 

אני ילדה טובה. שלך.