יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן
עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין, לא אבין לעולם
לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד
חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין
שבריהם בעיני נשטפים מפני בדמעה
ולילות יסורים לא ספורים שהטבעתי ביין
כאובד בדרכי, בדרכי הרעה
אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו
והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יש לי יום קשה היום.
שני צעדים קדימה אחד אחורה.
אז היום זה אחורה בענק.
יום שבו אני רוצה כל כך, וזה רחוק כל כך, בודד.
ואומרים לי להמשיך הלאה.
אנשים טובים.
לא אחד או שנים.
אומרים לי שאני חיה במציאות אחרת, שצריכה להתעורר, ששוקעת ושזה לא טוב.
אומרים לי שצריך להמשיך הלאה.
לקחת את הטוב ומה שהיה - היה.
אני רוצה להיות שונה.
להיות כמו שהייתי פעם.
או להיות עם נפש אחרת, בגוף ופנים אחרות.
אך אינני יכולה.
ומכיון שכך, אני צריכה להתחיל לאהוב את מי שאני עכשיו, את מי שלמדתי להיות.
אני צריכה חיבוק היום.
כזה אמיתי.
כי מגיע לי.
ואחרי זה, אני צריכה כאב באהבה.
הרבה כאב באהבה.
עוד מעט אבקש.
כי מגיע לי.
בספטמבר.
