יומן מסע

בימים כסדרם, כשאתה ישן פה, אני מתעוררת לנוכח נשיקתך בחמש בבוקר. או לנוכח הזין שחודר אותי קצת מוקדם יותר, מרחיב אותי עד לסיפוקו.

זה חסר לי היום.

בימים כסדרם, אני מתעוררת מוכוונת אליך. כשכל מחשבותיי, וייצרי, ממתין לך. ללילותינו.

זה עודנו. אני בציפיה דרוכה אליך.

אתמול, כשהוצאתי את הצעצועים שלך.נו כדי לפנות לך את המזוודה לטיול שלך, נגעתי בהם בערגה.

העברתי את החבלים בחיוך. 

ליטפתי את השוט שאני אוהבת.

אבל שום דבר לא משתווה לכף היד שלך, החזקה, האיתנה, שיודעת לתת כאב, כשם שהיא יודעת להעניק עונג, להפוך אותי מעיין שוצף של מיצי תאווה.

כף ידך מלטפת,  החונקת. החודרת אליי נפשי.

אני מתגעגעת אליך, בייבי שלי.

אני מתגעגעת אליך, אדוני.

"אה מה עושים שבוע הבא, טוסיקית?"

מה שתירצה, אדוני.

מה שתגיד. 

מה שבא לך ומתחשק לך,

מה שמסקרן אותך ומלהיב אותך.

אני תמיד רוצה :) 

אני תמיד רוצה הרבה דברים.

מה נעשה? מה שתירצה, אדוני.