"את לא מקנאה?"
"זה לא גורם לך להרגיש שאת זה לא מספיק?"
~~~~~~~~~~~~
אני ייצור מיני וסקרן.
תמיד הייתי.
תמיד אהבתי הרפתקאות מיניות, שיתופים צירופים, קהל.
יש בי צורך בילתי נדלה לזה.
ואני מסוגלת להמון.
תמיד אהבתי ביחד ובטוב.
אין חויה גדולה מזו, ריגוש גדול מזה, של שלישיה מוצלחת, שכל הצדדים עפים.
כשאני עם קולר, הדבר הזה שבי מגיע מתוך מקום של יחד.
מתוך רצון לחויות משותפות.
מתוך מקום שבונה עוד נדבך במערכת שלנו. מעצים אותנו, ואת השותפה שלנו. וזה גם, מה לעשות- כיף. נטו.
זה תהליך שנבנה. וזה לא יכול להתקיים- אם אני לא בטוחה במקום שלי מולו.
אז לא. אני לא מרגישה מקום שני.
זה קורה רק כי אני בטוחה. בו. במקום שלי איתו. ואצלו בלב.
ואם אני טועה בו, וזה קרה לי בעבר שטעיתי קשות באדם שמולי ונפגעתי מאוד, אז זו גם ככה לא מערכת יחסים שאני רוצה להיות בה.
אז כן,
אני לא מחפשת שיתופים, כי (איך היא אמרה את זה?)- "השולט שלי עצלן ומחפש לזיין". אלא כי *אני* נהנת מזה. נהנת מלפתוח את הראש. מתחושת המבוכה. מתחושות השחרור. מהסוכריות שניתן להוציא מסיטואציה כזו, ויש הרבה 'ממתקים' שם שניתן להוציא- לכולם.
אני גם אוהבת קהל. וצירופים של גברים.
אז מה?
אז זה אומר שהוא מסרסר אותי, או שלחלופין זה דווקא אומר שהוא גבר מספיק, לתת לנשלטת שלו , לאדם שמולו, את מה שבנבכי נשמתה?
סטריאופים-
"היא חלשה , אז הוא מאלץ אותה לחפש עבורו",
או
"היא חלשה, אז הוא מסרסר אותה לחבריו",
הם כל מה שהם- סטריאוטיפים והכללות.
בסופו של יום, הנפש שלי- דורשת את מה שהיא דורשת. כזו היא. :)
והיא רוצה לחוות.
ולנסות.
ולהיות שובבה וחופשיה.
ההפך הגמור מהסמרטוט חסר האופי שמצטייר מהסטריאוטיפ הרגיל.
ורגע לפני שיקברו אותי- אני רוצה לחייך חיוך גדול ושובב, ועם נצנוץ בעיניים , להגיד-
וואלה "עשיתי, עשיתי, עשיתי".
נ.ב.
אם את בעניין- תפני אלי, נדבר :)
אם אתה בעניין- תפנה אליו, דבר איתו :)