יומן מסע

יש בי הרבה כעס והרבה אכזבה.

על אחרים. אבל עלי בעיקר.

על התמימות הנאיבית שבי. האמון שאני נותנת לפעמים, שהוא צ'ק רחב מדי.

הטיפשות שיכולה להיות בי לפעמים.

אתה כבר יודע שאני יכולה להיות תמימה נורא, נכון?

כולי רוך, ותמימות :)

אני צריכה לסלוח לעצמי על זה.

אני מלאת כעס שאני מתקשה לשחרר.

אני צריכה להלקות מעצמי את כל הרעל שהצטבר בי,

את כל האכזבה מאחר, שכלל לא נוגעת אליך,

ואת כל השיפוטיות והביקורת העצמית הנוקשית,

מכת קיין אחת אחרי השניה,

מכת קיין כבדה,

מכת קיין מזככת.

מכת קיין צורבת,

מכת קיין מנשקת,

במקצב נכון ואחיד,

לאט ובאהבה, ומכל הלב שלך.

עם כל כובד הזרוע המהממת שלך.

אני  צריכה סימנים חדשים,

שיקשטו את עורי וליבי וימחו לי ועבורי לכלוך מהלב.

סימנים שינקו אותי.

סימנים שיעתרו אותי.

סימנים שיחזירו אותי לעצמי.

תסמן אותי.

בבקשה