WTF.. עוד פעם אזעקה, עוד פעם לצאת בחצי בייבידול לחדר מדרגות ולהודות על כך שבשעה הזו רק השכנה הזקנה מקומה 2 נמצאת בבית, והצעירה עם כלבת התרפיה שלי. מזל שאני אחרי 3 שוטים של לימונצ'לו ואינספור ג'וינטים. תודה לאל על הרחף המעורפל במוח. רק זה היה חסר לי להיות מודעת. האם אלה היו טילים או כטב"מים? טילים. שוב. לא הספיק בצהריים? בלאט.. וחזרה אחרי עשר דקות למחשב, להוריד עוד שוט זריז ולהצית שלווה.
התקופה האחרונה אצלי מלאת דרכים סלעיות, אתגרים והפתעות. לפני כ-3 שבועות הבוס האהוב עיצבן אותי ותפס תחת ובמילים לא ראויות איים על מקור הפרנסה שלי. אז בצעד הולם אך בלתי צפוי ממני בעליל, שלחתי מיד קו"ח. 6 ימים אח"כ כבר היה לי חוזה חתום ביד. אז כן, פשוט ככה התפטרתי. אחרי 7 וחצי שנים. עכשיו מעניקה להם ימי חפיפה. הם עדיין בשוק. חצי מעריצים אותי שאמרתי וביצעתי, השאר נדהמים מעצם הרעיון של להתפטר ולשפר תנאים.
רק למה עם הסטרס המלחמתי הזה בדרך? בשבוע האחרון כל יום בצהריים לוקחת כדור הרגעה. אולי די כבר.. עם הלחץ הזה, הפחד מכל מי שסביבי ועוד במבטא ערבי. אתם יודעים כמה כאלה יש נהגי מוניות???? ואני כנפגעת חרדה שנוסעת רק במוניות מהחשש ממוות בדרכים ציבוריות, משלמת הון על זה.
זה היה אחד השיקולים לשלוח קורות חיים. ואז הופתעתי לגלות שאני שייכת לזן נדיר שגם טובה במקצוע שלי וגם יודעת אנגלית ברמה גבוהה. באמת. מסתבר שזה לא משהו שכיח. מה לעזאזל קורה בעולם שלנו שאנגלית גבוהה אינו ברור מאליו??? אז זה נתן לי נקודת התחלה טובה יותר במו"מ. לראשונה אבר, שיפרתי את כל התנאים. פאק דיס שיט, לוקחת אחריות על העתיד שלי.
ואז הרעיון החדש. שעלה בין שוט לימונצ'לו אחד לשלישי.
כאחת שכתבה בלוגים במשך שני העשורים האחרונים, שניהלה פורומים נועזים בתקופות שונות לפני כן ותוך כדי, החלטתי לעשות מעשים ולנסות לעבור בין מדיומים.
יש לי מה להגיד. ולשם שינוי לא דברים סתומים של הדור הנוכחי ברוח הווק.. אני רוצה ליצור וולוג בפלטפורמה אחרת, משהו יותר ויזואלי, חופשי, פתוח. מעט השפיות שעדיין מותר לנו לחוות.. במציאות הזו. עוד לא הרמתי ידיי ממפגשים ומסיבות וכייף, אפילו בקטן באינטימי, אבל לזכור שאנחנו בחיים. המוות כ"כ קרוב ומתעתע, אסור לנו לשכוח איך חיים. איך זה מרגיש לחיות. אל לנו לתת לפחד להיות הנתב בחיינו.שלוק קטן, וכמו כפרה עליו השתיין שלנו ביו טיוב, אוכל למצוא נישה משלי. רעיון שנובט בעוצמה. האם לשים מסכה לעיניים? להסתיר קצת? לתת מידה של אינטימיות.. עוד מבשלת את הרעיון..
עד שנת 2020 עוד לקחתי חלק במפגשים מעוררים מפתים ומפנקים שהתחילו אונליין. חווויות, אנשים, חשקים מהסוגים הטובים ביותר. ואז באו שנות הקורונה ופיזרה אותנו איש אישה לכיוונים שונים. שנים אחכ גם המלחמה. ופתאום הפחד על החיים גובר על חדוות החיים. והכל משתנה סביבנו. אז החלטתי שמגיע לי לנווט את חיי בכוחות עצמי ולא מכוח הזרימה של היקום הדפוק שמסביב, מה גם שעדיין לא נכנסנו תחת משטר פוטין המשתק.. מספיק כבר עם כל הWOKE במשחקי המחשב ושאר התחומים של הפנאי והאסקפיזם שלנו. די לדחוף לנו אג'נדה, מיניות לא הגיונית ותכנים מטומטמים.
אני פשוט הבנתי שיש יותר מדיי אנשים כמונו. אוהבים את המדינה שלנו ואת השורשים שמהם הגענו לאן שהגענו. שונאים את אלה שעושים רעש רב מדיי כדי לקחת מאיתנו את החיים כפי שהכרנו ואהבנו. אנחנו הקול השפוי. אנחנו אלה שמאמינים בטראמפ, יודעים שהאלטרנטיבה תהיה אובדן כבד מדיי. הרוב השקט שרק בשנה האחרונה פקח עיניים לגלות שכוחות החושך במסווה של כתות וקבוצות עלית מנסים להכניס אג'נדה שתטמיע ותטביע אותנו בעוד תרומם אותם. חלקנו אפילו הסטלנים הטובים, שזוכרים ימי שלווה וכמהים אליהם שוב. אנחנו שקטים אבל אנחנו השפויים.
פותחים בצעדים חדשים. לכולנו יש דיעה. מילה. מחשבה. ואונליין גיליתי שלכל נעל בית מאופרת בלונדינית יש קול. אז אולי הגיע הזמן לאזן את זה עם קולות שפויים יותר? לדבר אל האנשים שלי. בני 40 פלוס, שמצד אחד חיים את המציאות האיומה שלנו, מצד שני רוצים וצריכים רגעי שחרור.. או לכל הפחות לדעת שיש עוד כמותם. אנחנו לעולם לא לבד. צריך רק להיות קשובים לקולות מכוונים..
לפני כמה שנים, יעידו קוראי בלוג זה בשנתיים החולפות, רבתי עם אלוהים. הוא נתן למשהו לא נעים לקרות לי ואני כעסתי. לא סלחתי במשך שנים.
אחרי השביעי באוקטובר התחלתי איתו בריקוד לא הגיוני של צעד קדימה ולאחור ברגשות שלי כלפיו. שוב כמו בשואה זנח אותנו.. שכח אותנו? לא. היה חייב ללמדנו לקח כואב. פעם הייתי אדם חילוני אבל מאוד מאמין. מאוד. כשקראתי את קהלת הבנתי שישנו פער בין הרצוי למצוי שאיני יכולה להשלים עימו. מאז פרצה מלחמה. ומתישהו בתוך השואה החדשה הזו שלנו גילינו על עצמנו דברים וכוחות ויכולות ורצון להתחבר, להתקרב ולהתחזק. איש אישה ומה שמחזק אותם.
כולנו נועדנו למלא תפקיד, איש בדרכו ובמשעול הממתין עבורו. אני חושבת שאני יודעת מה עליי לעשות עם האור שלי.. אנסה.
קצת סקסי, קצת תמים, קצת חצוף, קצת יודע אבל קורץ........
ועד אז..
