כל חלקת תמימות שהייתה לך, נלקחה על ידי. או שאולי ההפך הוא הנכון?
אם רק היה לך מושג לאן אתה נכנס, כשנכנסת אליי באותו הלילה, פעם ראשונה בחייך.
אז עוד לא ידעתי שזו הפעם הראשונה שלך, היית כל כך שונה מכל אלו שהיו לפנייך, בטוח בעצמך ושליו.
היית כל כך שונה, שזו הייתה הפעם הראשונה שהעזתי להתמסר באמת ועד הסוף.
מאז אותו לילה לא היה לילה שהעברנו בנפרד, עם שגרה רגילה של אנשים רגילים.
אתה טרם גילית את הצד הזה שלי, כמו שאני טרם גיליתי כמה אני נהנת ממנו.
לילה אחד ישבת על המיטה כאשר אני עומדת מעלייך, הסתכלת לי בעיניים עם מבט מתחנן ואמרת לי:
- "אני רוצה שתגידי לי מה את רוצה שאעשה, רק תגידי ואעשה הכל."
- "אני רוצה שתתני לי פקודות."
הילד התמים שלי, שעד לפני מספר חודשים לא ידע מגע אישה מהו, מבקש ממני פקודות, מכריז כי הוא כאן על מנת לשרת אותי.
הוא לא שמע על ה"סצנה" מעולם (לא מעבר ל"חמישים גוונים של.."), זה הגיע מהצורך הפנימי האמיתי שלו - לא יכולתי לבקש יותר מזה.
-- "נשק לי את הרגליים, תתחיל בכפות ותקדיש תשומת לב לכל האזור, תתקדם מעלה ותעצור שם, היכן שהרגל נגמרת"
הוא ביצע את הנאמר בדִיוק מושלם, תחילה נישק בכפות רגליי, ליקק בקפידה את כל האצבעות, עלה לעט בצד הפנימי של הרגל וסיים בחיבור הרגל לגוף, הרים את מבטו אליי וחיכה להמשך ההוראות.
-- "קום, תעמוד שם, אתה יכול להסתכל." אמרתי, הורדתי את החצאית, את התחתונים והשארתי את הגופייה הלבנה עליי. נשארתי לעמוד.
-- "שלוש נשיקות בשפתיים." הוא התקרב לפנים שלי.
--"למטה." הוא ירד על ברכיו והרים אליי את מבטו, חיכה לאישור, מצמצתי לאט למתן האישור המיוחל. הוא נישק את שפתיי מכל הלב, תוך כדי שאני מרימה את רגלי על המיטה ומאפשרת לו יותר גישה על מנת לטעום את הנוזלים שלי.
--"עצור, קום." התחלתי להרגיש טוב מידי, נעים מידי, מתקרבת לאיבוד שליטה קל, אני צריכה יותר איפוק.
הוא מרים את מבטו אליי וקם.
--"תוריד את הבגדים, על הגב, על המיטה. עכשיו אתה לא מסתכל ללא אישור." הילד מקשיב לי בקפידה. מבצע בדיוק מה שנאמר לו. הוא שוכב על הגב. איברו זקור כלפי מעלה כהרגלו לכבודי, מרשים, סימטרי ומוכן לעבודה מפרכת בעת הצורך.
אני נפטרת מהגופייה שלי וחושפת חזה חצוף עם פתמות קטנות-ורודות הפונות מעלה ומעוטרות כל אחת בחישוק מוזהב - הוא יודע איך זה נראה והוא גם יודע שאסור לו עכשיו להסתכל למרות שהוא כל כך רוצה.
אני דולפת. פאק. אני צריכה להתרכז.
אני מטפסת מעליו, לאט, כאשר רק הפירסינגים והפטמות הזקורות שלי מלטפות לו את הגוף. אני מגישה לו אותן אחת אחת לפה והוא מוצץ אותן ונושך כמו שאני אוהבת. אני מתיישבת לו על הפנים ונותנת לו לטעום עוד מהנוזלים שלי, הוא אוכל אותי בשקיקה. אני קמה ממנו.
--"אתה יכול להסתכל עכשיו." הוא מביט במבט מעריץ, סוגד, אני האלילה שלו, כל עולמו. הילד גדֶל, הופך לגבר.
--"אתה קשוב, מגיע לך תגמול." אני יורדת ומתקרבת לאיבר הזקור שלו, אני מעריצה אותו. איזה בזבוז שכל הזמן הזה אף אחת לא פתחה את המתנה הזו, מצד שני, הוא רק שלי ורק אני אחראית לחינוך שלו, אין דברים שצריך לתקן, קיבלתי קנווס נקי.
אני מנשקת ומלקקת את הביצים שלו, הן קשות, הן רק מחכות להתפוצץ ולהוריד את הלחץ שהצטבר. עם קצה הלשון אני עולה לאורך האיבר עד החיבור של הכיפה לבסיס, אני משחקת באיזור עם הלשון, מוצצת את החיבור ומרטיבה את כל כולו טוב טוב.
אני מכניסה אותו עד שכבר אין לי מקום, שנייה לפני שזה מעורר תגובה לא רצויה (איך הן עושות את זה בסרטים? עד אליו בחיים לא התמודדתי עם דבר כל כך מרשים.) ומעבירה את שפתיי לכל אורכו תוך כדי שאני מוציא אותו לאט ומחזקת את היניקה לקראת הקצה.
אני קולטת את המבט המרוצה. אני מפסיקה מיד.
--"אתה לא קיבלת אישור." הוא ישר הבין למה התכוונתי, בקול לוחש ומעט חנוק הוא אומר:
-"אני מצטער."
--"אני יודעת שאתה מצטער, זה לא מספיק. חינוך יציב נבנה על אבני יסוד איתנים, אתה לא משאיר לי ברירה." הוא משפיל מבט.
אני מוציאה מהמגירה באט פלאג שחור.
--"תפתח את הרגליים, תקפל ברכיים." הוא מציית ללא ויכוחים. הוא מבין מה הולך לקרות, גם כאן, זו הפעם הראשונה שלו.
אני מורחת בנדיבות שמן סיכה באיזור שלו ועל הכלי שהולך לחדור אליו ומתחילה להעביר אותו מסביב לאיזור.
הוא לא נבהל מידי, איברו עדיין זכור וקשה כמו אבן. הילד הזה הוא משהו אחר, אין לו את כל המשחקים המיותרים והחוסר בטחון שהיה לאחרים. הוא סומך עליי לחלוטין, בעיניים עצומות.
אני ממשיכה לענג את הדבר המרשים, לסגוד ולהעביר את הסגידה שלי אליו דרך תנועות הלשון והשפתיים, במקביל ולאט לאט אני מחדירה אותו פנימה - הוא מתכווץ, זו הפעם הראשונה והוא לחוץ, זה כאב לו.
אני ממשיכה לענג אותו עוד כדי להלחיש את הכאב ואחרי מספר דקות עולה אליו לשפתיים, נושקת ולוחשת:
--"התמודדת יפה היום, היית גיבור, עכשיו מגיע לך להתענג - אבל אתה גומר רק באישור, האם זה ברור?" הוא מהנהן.
אני נעמדת על ארבע, רטובה בכל איזור.
--"כנס, תתחיל לאט." הוא נכנס אליי מאחור, לאט, כמו שציוויתי, ילד טוב. לאחר מספר דקות הוא לוחש:
-"אני יכול בבקשה מהר יותר?"
--"כן." עניתי. הוא מגביר את הקצב, חודר עמוק בתנועות ארוכות, שומעים את המכות של הישבן שלי על הירכיים שלו, אני גונחת.
-"אני רוצה לגמור"
--"לא! אתה לא גומר עכשיו! חזק יותר!" הוא נענה לציווי, תופס כל כך חזק במותניי שנשארו לי סימנים כחולים. אני נמסה מהכאב. אני כל כך אוהבת את הכאב הזה.
אני לא יכולה להתאפק יותר, אני מאבדת את זה, זה מתחיל להתפרץ ואני מסננת:
--"אתה רשאי לגמור עכשיו." והוא מתפוצץ בתוכי, תוך כדי שאני מתפוצצת איתו וקורסת כי כבר לא מסוגלת לעמוד על ברכיי, רגליי רועדות בטירוף, אני בוכה. פאאאק זה היה טוב. כל כך טוב.
הוא מניח את ראשו על החזה שלי, אני מלטפת את תלתליו החומים והרכים, נושקת לו במצח. אנחנו מתכרבלים במשך דקות ארוכות.
--"אני אוהבת אותך."
-"אני אוהב אותך. קפה?"
--"קפה."
