לפני כמה שנים בשיא האימהות עם בעל מטורף ו4 ילדים קטנים נשברתי תחת העומס והחלטתי שאולי אני צריכה מישהו כזה שקצת ייעץ לי יכוון אותי ינווט את הספינה הטובעת שלי לחוף מבטחים יעזור לי בקבלת החלטות שקולות בחיי ויתן להגיע קצת לאיזה איזון נפשי אז הלכתי לפסיכולוגית חברה טובה אמרה שהיא תותחית בתחומה והיא בטוח תהיה לעזר.
אז הלכתי.
זה היה בדיוק כמו בסרטים משרד כזה נעים עם פרחים יפים לא מפלסטיק אמיתיים וספה ארוכה כזאת עם משענת .
ליד עןד כורסא קטנה בשבילה, שולחן ארוך עמוס ספרים ומחשב קטן.
מאחורי השולחן כוורת ענקית מלאה בתיקיות ומה שהכי משך את עיני היה קיר לבן מכוסה בלוכדי חלומות מכל המינים ומכל הצבעים.
היא כנראה שמה לב לכך שדווקא עיני נמשכו לקיר ההוא וסיפרה שזה הפטיש שלה בכל מקום בעולם אליו היא מגיעה היא אוספת כאלה.
כל אחד והפטיש שלו.
בקיצור הייתה שיחה מעולה נשכבתי על הספה שלה מדי פעם התיישבתי היא הקשיבה ואני דיברתי ודיברתי ואופפ נגמר הזמן .
בסוף השיחה היא אמרה לי שבכל פעם שאני ארגיש שאני לא יכולה יותר ואני פשוט מתמוטטת אז ללכת למקום שאין בו אפחד ופשוט לצרוח. להוציא צעקה שתצא מהלב שתשחרר את כל המועקות ותתן קצת שחרור לנפש.
היא אמרה עוד הרבה דברים חלקם טןבים יותר חלקם טובים פחות .