צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 6 שנים. 3 במאי 2018 בשעה 12:29

זה מה שאני מרגישה כרגע

ממש בלון שהוציאו ממנו את האויר.

היה איזה פיק של התרגשות ומשהו התחיל חשוב זה נגדע

לא נקטע

נגדע

ואני שונאת שזה ככה

רכבת הרים בלי לופים רק למעלה למעלה ולמטה למטה

קשה לי כבר עם זה.

די

רוצה לחוות

רוצה להגשים

וכל הזמן צריכה להתחשב,לבדוק,לברר 

ללכת על ביצים

אין באמת חופש

אין באמת יכולת לבחור מה כן ומה לא

אני שולטת הנפשי

אבל החיים שולטים בי ביד רמה.

עצוב לי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י