לאחר המצאת הטלוויזיה, מסתבר שבני האדם חלמו את לילותיהם בשחור לבן (כרבע מהזמן). כאשר נכנס אליה צבע, ככה גם נצבעו החלומות. הגישה שיש לנו למדיה משפיעה על התת-מודע, ולו רק כי אנו חווים את קיומנו בעיקר וקודם דרך העיניים. הסרט שמתנגן לנו מול העיניים מתרגם ישירות אל החלום.
האם עיוורים חולמים פודקאסטים? האם ילדים חולמים גרפיקת משחקי מחשב? האם הרזולוציה השתפרה? האם פעם החלומות היו מגורענים והיום הם ב-HD?
ואיך ייראו החלומות שלי איתה? אני עוד חולם בהקיץ. זה הלילה עצמו שמפריד בינינו. גוף החושך הגדול שדוחף אותנו כל אחד לביתו, כאילו בצד האחר של העולם.
זה לא מסובך לסגור את הפער. קודם לחלום אותה. אח"כ לחלום איתה. בין לבין לראות סרט שהוא התגשמות כל החלומות הכי צבעוניים שאפשר- סיף, היאבקות, עינויים, נקמה.. ענקים, מפלצות, מרדפים, בריחות... אהבה אמיתית, ניסים.
האביב קרב, הלילות מתקצרים. יש פחות ופחות ממה שמפריד. אני אחלום איתה יהיה מה שיהיה, הבוקר לא יפריע. אני אוהב לישון בין כה.
מצחיק איך פעם רק לראות סרט היה התגשמות חלום.
מיליון נקודות למי שכותב בתגובות בזו הלשון: גבעות, לא פירסמת פעם בבלוג פוסט שכותרתו "חי בסרט"? מתאים גם לפה נראה לי.
אילוסטרציה: ימי כפיראט של סרטים עם החברים שלא מבינים אנגלית ו/או אינטרנט
-מתוך "שודדי הים מפנזאנס", הפקת Opera Australia