כל מי שחווה אהבה הרגיש מן הסתם את ״בוסט״ האהבה או החיבור הרגשי לפרטנר/ית שלו/ה בעת האורגזמה. ההסבר המדעי לכך הוא שבעת האורגזמה מופרש חומר מסוים למח לאזור שאחראי על התחושות האלו. כך או כך אין חולק שהחיבור הרגשי בין פרטנרים מתעצם בעת האורגזמה, מקרב ביניהם, ומשפיע על הלאה על מערכת היחסים שלהם.
תנאי הכרחי לאפקט החיבור שמייצרת האורגזמה הוא שתהיה אינטימיות רגשית מוקדמת ברורה בין השניים. כשהיא קיימת ולוקחת חלק פעיל באקט המיני - או אז היא מתעצמת ומקבלת את הרווח שלה מהאורגזמה.
מה קורה לפרטנרים שאין ביניהם את האינטימיות הזו? איזה אפקט יש לאוקסיטוצין שמופרש בעת האורגזמה? מחוויה אישית שלי ומאחרים ששמעתי - לא מחקר מדעי - תחווה תחושת ריקנות, ירידה במצב הרוח, ולעיתים אף דיכאון שעלול להמשך מספר ימים.
הפילוסופיה האישית שלי - ולאו דווקא בעקבות חוויות אישיות - בנושא מין היא שהיא לא יותר מאשר פלטפורמה לאהבה. אמצעי. בשום אופן לא מטרה בפני עצמה. בדיוק כשם שתיאבון נועד לפתות אותנו לאכול כדי שלא נמות ברעב, או שעייפות נועדה למשוך אותנו לשינה כדי שלא נתמוטט מאפיסת כוחות, אך המיניות נוצרה כדי לחבר אותנו למין השני, ושבלעדי המשיכה המינית סביר להניח שלא היינו רואים שום סיבה לקיים מערכות יחסים עם המין השני. כך שהמיניות היא אמצעי להביא אותנו בני האדם לחיבור רגשי עם המין השני, לאהבה.
משכך, שימוש במין שלא למטרת חיבור נפשי ורגשי, יהיה בדיוק כמו ללעוס אוכל אך לירוק במקום לבלוע ולו רק כדי ״לספק״ את תאוות התיאבון, וכי הבטן תתמלא ונחוש תחושת שבע? האם נוזן מאותו אוכל ונקבל אנרגיות חדשות להמשיך הלאה? וודאי שלא. אדרבא, מערכת הטעם תשדר לקיבה שתיכף יגיע אוכל, הקיבה תכנס לפעולה ותפריש מיצי עיכול לקראת אוכל שלא יגיע והרעב רק יגבר ובעקבותיו ירידה באנרגיה וכל שאר ההשפעות השליליות הנלוות לכך. אותו הדבר גם במיניות שחוטאת למטרה שהיא אהבה. תאי המח יספגו את ״הורמון האהבה״, הנפש תתרגש ותצפה לקירוב רגשי שלא יקרה, מה שיוביל לצניחת אנרגיה, ירידה במצב הרוח ושאר הסימפטומים הנל.
תעשו אהבה, לא סקס.