אני ידוע בתור אחד שאף פעם לא זוכר את החלומות שלו בבוקר כשהוא מתעורר.
נאדה.
כלום.
ודוקא את זה זכרתי לפרטי פרטים. הכל.
כשהתעוררתי חצי מבוהל חצי חרמן חצי המום (כן אני יודע, זה כבר 3 חצאים ושלם מורכב רק מ-2, אבל חלום שלי - אז זכותי..) לקח לי כמה שניות להבין שזה היה חלום ולא מציאות.
בחלום היה לנו ויכוח, שהפך לויכוח סוער. היא הרימה את הקול. וגם אני.
ואז היא העיפה לי סטירה.
בחלום.
ואז התעוררתי.
היא כבר ישבה עם הלפטופ עם קפה וסיגריה.
'מה אתה נראה כזה נסער מאמי?...'
'סתם... חלום מוזר...'
'מה? עלי, מאמי?...'
'כן.. אפשר לומר...'
'נו ומה היה?.. ספר?..'
'לא בדיוק זוכר.. לא משנה...'
'שקרן... אתה זוכר מצויין. ספר ועכשיו...'
אז סיפרתי. הכל. איך רבנו, ואיך בחלום השיער שלה היה אסוף בקוקו מעל הראש, ואיך היא לבשה את החולצה הסגולה הגזורה בכתף ואת הג'ינס הקצרצר הגזור שלה, ואיך היא העיפה לי סטירה...
וכשסיפרתי לה על הסטירה פחדתי שהיא תזדעזע אבל בזוית הפה שלה היה חיוך קטן והיא רק אמרה: 'מאמי כדאי שתתחיל לציית למה שאני אומרת אם אתה לא רוצה שאני אתחיל להעיף לך סטירות כמו בחלום...'
היא נישקה אותי בפה ושלחה אותי להכין לה עוד קפה.