שירה

אל כבלי הנפש / מתמכרת / מוצפת תמהיל מסוכן / תרכובת של תשוקה ויראה / בינות לצללים וחשיכה / מפזרת את המחשבות / רוחות מן הים / עולות ובאות / ושתיקה...

לבושה רק זיעה, / אזיקי עור על ידיה, / אזיקי עור על קרסוליה, / שערה פרוע משעות של כאב ותאווה ובכי וצחוק, / ספוג ריחות תשוקה, / ספוג בנשיקותיו, / ספוג באחיזת ידו האיתנה.

כאן / בביתי שלי / בשעה הכי יפה בעולם / לוגם מלוא הראות אוויר בוקר רענן / ובשעה יפה / מדגדג עשב רך את בהוני / חש את דופק הבריאה / את האלוהים / את האלוהים

מה שהתרסק ונשבר בתוכך, / נשבר בי אלפי מונים / אמון, דחייה, כאב / תמונות עולות וצפות / כבסרט נע / אסור לגעת באסור / הכאב שלך הוא בריחה / הכאב שלי זועק / שותק / צועק / מתנפץ

אני חוצה את הגשר הזה / עם מסר של אהבה / עם מסר של עוצמה שלא הכרתי. / אני דוחפת הלאה את הפחדים / עם מסר של אהבה / עם מסר של אומץ שלא ידעתי.

משחקת בגוף, משחקת בכאב / ילדה צעירה בנעלי עקב. / מפחדת לצעוד, מפחדת ללכת / רואה רק שחור, מחשבתה מלוכלכת.

אתך, אני עוצמת את העיניים / ונסחפת לתוך מאווייך האפלים / מגלה את מאוויי שלי, את הכאב שלי / את נפשי העירומה.

שחור הוא לבן ולבן הוא שחור / אין גוונים של ביניים, לא, אין שם אפור. / האחד למעלה, השני מתחתיו / לא, לא מרוע, זאת רואים על פניו.

אני אקשור אותך לכסא, / מרותק לחלוטין בכל איבריך למעט עינייך / תראה אותי כמו שאני, / חסרת הגנה, / חסרת בושה / אעשה כל העולה על רוחי, / ואתה לא תוכל להגיב, / רק תשב שם / תספוג אותי דרך עינייך, / נפשך תעלה בקרבך

מהלכת בבטחה בין טיפות הגשם, / הטיפות כדמעות תחינה, ערגו שנה ארוכה, כמהו למגפיי - / מחליקות במורד מגפיי השחורים, הגבוהים / הנושקים לעקב דק וגבוה.

היא פחדה פחד של ממש. היא לא ידעה ממה פחדה, אבל היא פחדה. / רעד עבר בגופה, והיא הרגישה שהיא לא יכולה לסבול זאת. / בבת אחת היא הסיטה את ראשה הצידה ואמרה "לא!" / נדמה היה לה שה"לא" שלה הדהד בחדר פעמים רבות.

חבקני חזק בלילות הקרים / עשני בובה, אינני רוצה לדבר. / שלוט בי ביד חזקה אך רכה. / אחוז בי, אהוב אותי ודבר אלי / במילים ארוכות ויפות ורכות.

יושב ביפו על הספסל. שלושה תותחים מופנים אל הים. השמש מפציעה באור חדש. מחזיק את הכוס מלאת המים ונזכר. הגעתי למקום בשעה אחת עשרה ועשרים, המרתף למבינים. בחוץ כבר המתינו אנשים, לבושים בבגדים המתאימים. בשעה היעודה התחלתי יורד במדרגות, משלם את הדרוש ונכנס לאפלה.

כמה כאב יש במכה? / כמה מכות יש בכאב אחד? / כשהלב נשרט, יש רחש? / הוא צר או רחב, מעוגל או חד? / כל מילה יכולה להוות איזה סוג של מחילה ולהפך... / עד כמה נמוך נשמה יכולה לרדת?

היא שאלה: "האם?" / "עניתי: "הנני". / "אבל אם אבוא כיצד תקבלני?" / "בחוזק ובעדנה כגלי ים" השבתי. / "אשברך ואלטפך. / אחזקך ואחלישך. / אכעיסך ואצחיקך. / כסערה הנושקת לחוף אבוא / ברקים ורעמים אתי לעטפך."

אמת – / אמת משתנה,/ אמת כואבת,/ אנשים משתנים,/ חיים,/ ילדות, בחרות,/ בגרות,/ אחריות,/ אמיתות כואבות,/ פיתולי חיים,/ נפתולי נפש,/ פצעים מגלידים,/ גלדים,/ האני המזויף,/ תר אחר,/ אמת

היא דיברה איתי על סכינים / על דם / על כאב עמוק וחד / על שניים שנהיים אחד / על חשיקת שיניים / על נשיכת שפתיים / על המתנה בצל / על טרף וטורף / על זה שלא יוכל להינצל

אני אמצא אדמה חדשה / שמיים עם שני ירחים / אני אטפח שם גינה / גידול ירקות ואיחוי השברים / אטייל בין הרים מושלגים / אקשור חבלים אל צוקי התקווה / אטפס כשעל גבי מונחת שלווה / לראשונה אני חש את משקלה

מריונטה ללא חוטים / עכשיו התנועעי לפי החליל שלי / ריקדי לפי הצלילים שלי / משהו בה נאטם /
כולה מצומררת.

לראות אותך מולי, על ארבע. בעיניך אותו מבט, שמנסה לומר לי שאת שלי, שאת כולך שלי. רוצה ללמוד את כל אשר צברתי. רוצה לחוות את פסגות האושר והתשוקה.

כפות רגליים לבנות מונחות על פנייך,
מביט בערגה, בהערצה, לפקודה - "לקק!"

רכבות, רכבות / אל תוך הנפש / הן חוצות אותה / לאורכה ולרוחבה / בתחנות-הביניים / מצטבר ידע, שיעור או שניים / מסע בזמן / כמו דהירה אינסופית / מכאן לשם.

תכתבי כשאני לא בסביבה. תציירי ציורים, תרקדי, תחייכי, / תעשי כאילו אני שם. / מה זאת אומרת את לא יכולה? / אישה, כמוך לא יידעו אחרים - / היותך, נוכחותך, ידך בידי / רצנו קפצנו דילגנו חווינו / מעל משוכות גבוהות ודשא...

אשת-חיק חמקמקה, / אסור לי לקשור לך כתרים. / מחמת החשאי, / (סודיות מתוקה) / לא אתאר אותך לזרים. / לא אשורר זקיפותך, קומתך. / כשאישה כורעת לפני רעותה / הוד קומתה הכפופה מתעצמת...

אחרי שבזבזתי את שלושת גלגלי ההצלה שהיו לי בהתחלה / על שטויות נשארנו / אני והבחורה עם השד בתוך הנשמה / לבד בחדר. / היא אמרה שיש לה שד בגוף אבל אני ידעתי / שזה שד בתוך הנשמה שהיה יוצא כשנהיה לה רטוב...

הדבר היפה ביותר בעולם / הוא לא צנצנת פלפל. / למרות שיכולה הייתה להיות. / נכון, יואל? (הופמן. גורו. לא קרטון.) / הדבר היפה ביותר בעולם / בגללי בגללך בגללי / הוא ראשך נח מנומנם על ערוותי...

לפעמים אני כועסת על עצמי, / מגיעה כמעט עד כדי שנאה, / על שאני לא יכולה להראות לך, / עד כמה אני שלך. / עד כמה כל נים שלי הוא עבורך. / עד כמה הצעקות שלי מאמש הן פחד, / עד כמה אני רוצה שתמיד תהיה ליד...

חוטיי מחזיקים את מכחולך / מציירת את גופי / על פי הוראת פי / מילותיי משתלטות על מוחך...

לפיתה הדוקה. / נשימה, / לא מרפה / החבל נכרך במהירות סביב גופה / וצווארה / נכנעת לתחושה / לא נכנעת להבנה / שלו...?

שקועה בשינה עמוקה / מרחפת בין דימיון לחלום / אל חייה, אל חדרה הוא נכנס / גנב החלומות...