דברים שכתבתי בפייס על הסרט חדש - מביאה גם לפה, כי למה לא בעצם?
חמישים גוונים של שעבוד -או- את מי בדיוק באתן לשחרר?
הסרט 50 גוונים של שחרור יצא היום בהקרנת בכורה. והפיד שלי התמלא בתמונות חייכניות של נשים שהלכו לחוג את המאורע המרגש.
50 גוונים של אפור ושני הספרים האחרים שבונים את טרילוגיה הזו נתפשות בעיני נשים רבות כאקט של שחרור מיניות האישה. הן יוצאות לחגוג את המיניות שלהן על ידי זה שהן משייכות לעצמן התנהגות בעלת מאפיינים קינקים.
אבל למעשה לא מדובר ביותר מאשר ניכוס זהות של קבוצת שוליים חברתית. הספר הזה שבעולם הונילי (הלא בדסמי) נחשב לשובב ונועז מהווה לא פחות מאסון שניחת עלינו הנשים הבדסמיות.
מדובר בספר שכל כולו מהווה תיאור של מערכת יחסים מתעללת, פוגענית ומנצלת של אדם שמסווה את האלימות שלו בפרקטיקות בדסמיות.
אנה, עוברת מידיו של כריסטיאן, מסכת התעללות וניצול, זה מתחיל בנטיה שלו לעקוב אחר כל צעדיה ולהגביל אותם בספר הראשון וממשיך באלימות כלכלית כלפיה בשאר הספרים כאשר הוא רוכש את מקום העבודה שלה ובעצם משאיר אותה תלויה בו (זה על רגל אחת, על פרקטיקות האלימות השונות בטרילוגיה שכוללות אלימות, רגשית, מינית, פסיכולוגית וכלכלית אכתוב בהזדמנות אחרת).
התפוצצות תופעת "50 גוונים של אפור" בתחילת העשור הותירה את הנשים בקהילת הבדסמ במקום פגיע ומסוכן.
נשים שנחשפו לעולם הזה לראשונה יוצאות מתוך נקודת ההנחה וההבנה שזה הוא המודל למערכת יחסים בדסמית מטיבה, שכן באופן נדיר היה ניתן לשמוע ביקורת על הספר והתוכן שלו בתוך תרבות המיינסטרים שאימצה אותו לתוכה. כך, הן לא לומדות לזהות את הנורות האדומות והסימנים המזהירים ונכנסות לתוך מערכות יחסים בהן יש רק אופל ושום שחרור לא מופיע.
***
תוספת שהוספתי אחרי שהסבירו לי שזה סתם עוד סרט ואני בכלל לא הבנתי:
את ההבדל בין *תופעת* 50 גוונים לכל סרט או ספר אחר אפשר לחלק לשניים:
א. מדובר בתופעה תרבותית, לא בעוד ספר או סרט שיוצא לאור אלא באמת בתופעה ששינתה דפוסים בכלכלה, תרבות, חברה ועוד. הסופרת נכנסה לרשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין טיים בשנת 2012. אנשי מכירות של אביזרי מין דיווחו על "אפקט 50 גוונים" בעליה בצריכה של אבזרי בדסמ. רופאים דיווחו על אפקטים דומים בעליה בהגעה של אנשים לחדרי המיון בשל פציעות כתוצאה מפעילות בדסמית שגויה ועליה בדיווחים על הידבקות במחלות מין. לנסות להשוואת את הסרטים והספרים האלו לכל ספר או סרט אחר זו הבנה לא נכונה של המציאות (במקרה הטוב).
ב. בניגוד לשאר הספרים והסרטים שמציגים זוגיות ונילית בצורה שגויה. 50 גוונים מהווה את "הסיפור היחיד" של קהילת הבדסמ. מדובר בספר היחיד שהצליח לחדור בצורה כזאת את תרבות המיינסטרים (הרבה מאחורי אולי נמצא את "סיפורה של O" ספר בעייתי לא פחות אבל אין מה להשוואת בינו ובין תופעת 50 גוונים שציינתי לעיל). הסכנה שהסיפור היחיד זה היא בכך שהסיפור הזה מהווה את הדוגמא הכמעט יחידה לנשים וגברים (לרוב מאוד צעירים) שנכנסים לתוך העולם. זה מתיר את הנשים חסרות את היכולת לזהות סכנות ולהגן על עצמן. ומאידך משאיר גברים בתוך תפישה שגויה על הדרך בה נכון להם להתנהג בתוך הפרקטיקה הזו וכך, הם פוגעים גם בעצמם וגם בפרטנר-ית שלהם.
מעבר לכך אני חייבת להגיד עד כמה אני מאוכזבת מהדיון שהתפתח פה.
אפשר להתווכח על האם מדובר האוכלוסיה מדוכאת או לא (רמז, גם היא עוברת סוגים שונים של דיכוי), אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שמדובר באוכלוסיית שוליים. ומגיעות נשים בדסמיות מתוך אותה אוכלוסיה ומצביעות על עוול שנעשה כלפיהן ועל תופעה חברתית שמסכנת אותן.
ונשים אחרות שאינן נמנות מתוך הקהילה ממהרות להסביר להן איך הן לא הבינו נכון ומדוע הן לא צריכות להפגע.
האם הדיון הזה היה מתקבל על הדעת אם היה מדובר בכל אוכלוסית שוליים אחרת?
האם היה מקובל פה לעטות סימני זיהוי של אוכלסיית שוליים כולשהיא ולעשות בה שימוש שגוי אם היה מדובר באוכלסיה אחרת?
האם נשים (וניליות ובדסמיות כאחת) היו יוצאות לחגוג סרט שמדבר על אישה מוכה ומנוצלת ומציג אותו באור חיובי ורומנטי?
או שרק כשמדברות על אוכלסיית שוליים שמושמת ללעג חדשות לבקרים ומפחדת להרים את קולה, אפשר לשים אותה כמסיכה על הפנים, להשתמש בה לצרכי שחרור מיני מדומיין להשליך אותה לצד ואיתה את ביטחונן של נפשן וגופן של נשים בדסמיות אחרות?
