יומן חלל

כל כך קשה לי לסמוך על אנשים, במיוחד על כאלה שאני רק מתחילה להכיר.

גם על אנשים שאני מכירה שנים אני לא ממש סומכת.

לכן אני גם לא משתפת אנשים בכל מה שעובר עלי, וגם כשאני משתפת חלק מהדברים, אני בחיים לא אבקש עזרה.

קורה לפעמים, לעיתים רחוקות מאוד, שברגע של חולשה אני חושפת יותר ממה שאני רוצה, מבקשת קצת עזרה, גם אם זה רק עידוד קל, או דחיפה קטנה למעלה, רק לא לטבוע.

אבל יום למחרת אנשים נעלמים, הבטחות לא מתקיימות, והסדקים שבתוכי הופכים לשבר גדול, האמון שוב נעלם ואני כועסת על עצמי שנתתי לעצמי להאמין שדברים יכולים להשתנות.

לא עוד!

לא מאמינה יותר לאף אחד!

כשאדם נמצא על פי תהום ויד אחת מושטת לעזרה והשניה דוחפת אותו מעבר לקצה, רוב הסיכויים שהוא יפול ויתרסק.

זה היה הקש ששבר אותי.