z , c ושאר ויטמינים

לא להאמין כמה שהחודש הזה עבר מהר!
ומצד שני, כמה התרחש בו... ובאיזו אינטנסיביות!
מאמינה או לא - הזמן חלף והערב אנג'לה עלתה על מטוס שיקח אותה למה שפעם קראה לו "הביתה". בפעם הבאה שתהיה על מטוס היא תטוס חזרה, אל היעד לו בחרה לקרוא מעתה "בית".
אבל עד אז יהיה עלינו להסתפק בזכרונות שיצרנו לנו בביקור הזה.

קיווינו שהמשלוח של ה-HOOD והסאונדס החדשים, שהזמנו מבעוד מועד, יגיע בזמן, אבל הביקור הזה חלף, ורק הבוקר התקבל המשלוח 😒
לא נורא, אין לי ספק שאמצא שימוש בפריטים הללו, ובעתיד הלא כל כך רחוק....

התגברתי על החסך הזה בשימוש בקשירות שונות בפוזיציות יצירתיות, בצביעת עורה החשוף בגוונים חדשים, ויצירת פאזל של טמפרטורות על חלקי גופה השונים. בחפירות ארכיאולוגיות במעמקי עכוזה, גם הסאונדס שלי (שיחסית לאלה שקיבלתי עכשיו, הם ממש דקיקים!!!) וגם כוסות הוואקום שימשו אותי בהנאה רבה.
אך שום דבר לא ישווה לעונג שבהתפנקות למגע ידיה ולשונה, לטיפולה המסור ולעינוגי הגוף להם זכיתי.

ובכל הזמן הזה, למעט לצורך ניקוי, או אם ביקשתי להשתעשע בצעצועיה המוצנעים, היתה חגורה בחגורת צניעות ולא זכתה לפורקן (למעט תחושות האורגזמה הרגעיות שחשה בשעת חליבת הערמונית והסאונדינג). אכזרי? וואלה, כן. אבל זה מה שמיוחד בה, ההתמסרות האינסופית הזו ללא כל ציפיה לתמורה, והנאתה מהנאתי הבלעדית, שאם לא כן, איך הייתי יכולה לענות לה כשהיא מודה לי, במילים: "העונג כולו שלי"?

ואכן כך.

בפינה השמאלית התחתונה של המסך הראשי של האתר, בחלון שבו מופיעים קישורים לאתרים מומלצים, נתקלו עיניי באתגר חדש....
בן יהודה עוד לא חשב על המושג הזה...
הממ... חייבים להציל ת'מצב!
הרי לא ייתכן שמושג משמעותי כל כך יוותר לועזי לעד!
ועוד מושג שאני מעוניינת לממש ביום מן הימים - הרי לא יתכן שאממש בלעז ולא אעברת!

דפדפתי בויקיפדיה לגבי המקור של המושג ( http://en.wikipedia.org/wiki/Cuckold ) והחכמתי. המקור מגיע מה'קוקיה', שנוהגת להטיל את ביציה בקיני ציפורים אחרות.
ההסטוריה המתוארת בדף הזה מצביעה על טכסיות רבה סביב הנושא, רובה ככולה קשורה למושג ה"קרנן".

אם כך, המושג cuckold יכול בעברית להיות קירנון (שם פועל) - את המילה קוקיה קצת יותר קשה להטות.

להגיש לאקדמיה? 😄

ובכל מקרה, נראה לי שעכשיו אני יכולה להתחיל לתכנן איך אני אקרנן את הסיסי שלי ....

איך מסכמים חודש כל כך אינטנסיבי? איך מספרים על כל כך הרבה חוויות וריגושים? איך מתארים את מה שעבר עליי בחודש האחרון? כל כך בלתי צפוי ויוצא דופן, כל כך מרוכז ופעלתני שעכשיו משעבר ונגמר, פתאום יש לי מין תחושת שובע וסיפוק בד בבד עם תחושת הריקנות והעייפות...
ומה? איך לא? יום יום מהעבודה – לת"א, לבילוי בדס"מי כזה או אחר, בארבע קירות או במועדון – עד שעות הבוקר הקטנות – הביתה לישון (למעט בסופ"ש כשנשארתי לישון בת"א) וכעבור שעות מועטות בחזרה לעבודה.... וחוזר חלילה, כך חודש ימים.

אנג'לה, טרנסווסטייט מסקוטלנד אותה הכרתי לפני כחצי שנה בשיטוטיי בין דפי יהאו 360 התגלתה עוד במהלך שיחותינו הראשונות כנשלט/ת, סיסי, וההכרות איתה עברה במהירות רבה לשיחות אישיות בנושאים הקשורים לשליטה וחיים במסגרת שליטה קבועה ומתמשכת. מה שנקרא בז'רגון D/s lifestyle. היא הגיעה בבוקרו של יום שני, מפגש הקרוסדרסרים של חודש אוקטובר, ועזבה ביום שני בבוקרו של מפגש הקרוסדרסרים של חודש נובמבר. מצוידת בפריטי ביגוד, הנעלה, איפור ופאות, אותם פשטה ולבשה לרצוני. חגורת הצניעות הוסרה ממבושיה רק לצורך רחצה וניקוי יומיים או לצורך שעשועי והנאתי, ללא זקפה מלאה, שכן זו לא הותרה לה.

הספקות שהיו לי לגבי מידת המשיכה שתתקיים בינינו התמוססו למול מידת הנכונות שלה להתמסר לי ולתת מעצמה. כל שביקשתי, כל שחפצתי וכל שדרשתי ממנה, העניקה לי. ההתמסרות הזו, עוררה וגירתה אותי יותר מכל מראה בובתי מיופייף, יותר מכל חלקות לשון ומילים יפות. כל דבר שעשתה עבורי, או שעשינו יחד, קיבל משנה תוקף במסגרת ההתמסרות שלה ושיקף את מידת השליטה שלי בה. העוצמה המנטאלית בנוסף על זו הפיזית של השליטה שלי מצד אחד ושל ההתמסרות והכניעה שלה מנגד, היו מקסימאליים בכל פעילות שביצענו.

לכל אורכו של החודש האינטנסיבי הזה שחווינו, לא ניכר בה היסוס, חשש או רתיעה. האמון שנתנה בי היה מושלם ודרכו – צייתנותה והתמסרותה שהיו ללא סייג. יתרה מכך, הידיעה שהחוויות שאני מעבירה אותה הינן חוויות בתוליות של מי שלא חוותה שליטה מימיה, עוררו אותי במידה שלא חוויתי עד כה.

לא היה זה מפתיע לכן, שלאחר שבועיים שכאלה ידעתי ואף אמרתי לה שאשמח אם תבחר להעתיק את מגוריה לכאן ולשהות בקרבתי כך שתוכל לשמש לי לסיסי קבועה ומשויכת לי. שמבחינתי באם תבחר לעשות כך, החיפוש שלי אחר סיסי נשלטת הסתיים. למרות שמדובר בשינוי מהותי באורח החיים עבורה, לא היה לי ספק שתשובתה תהיה חיובית.

ביום שישי שלאחר מכן, בתחילתה של המסיבה במועדון, הוריתי לה לכרוע ברך לפני והענקתי לה את קולר השיוך. יכולתי לראות את ההתרגשות בעיניה, את הכרת התודה שקרנה ממנה, וחיבוקה את ירכיי בידיים רועדות רק הוכיח את תחושותיה הפנימיות. משויכת ושייכת.

כמה חזקה היא התחושה הזו של השיוך! שילוב של אחריות עצומה, של דאגה ואכפתיות, של רכות עדינה וחמה יחד עם תחושת כח ועוצמה אדירים, ובעיקר - של קירבה אינטימית עד כדי הכלה!!!

התחלה.

אין ספור פעמים נתקלתי בפער (לרוב משמעותי) בין החוויה הוירטואלית לזו המציאותית, בין ההבטחה ובין הקיום בפועל. חששתי שגם הפעם לא אתקשה לזהות את ההבדלים, שיערתי שגם אם הכוונה אמיתית וטובה, היישום יהיה הרבה יותר בעייתי מהמצופה.
כמה נעים לגלות שהתבדיתי!!
התמסרות שהוגדרה עוד לפני החוויה הממשית כהתמסרות מלאה ללא גבולות, נחשפה במלוא הדרה כלא פחות מאשר כזו, למרות חוסר הניסיון, למרות ההתנסות הבתולית!
ודווקא ביתוק הבתולים הבדס"מי הזה מוסיף עוד נופך מרגש לחוויה. תגובה של "אני מרגישה כפי שציפיתי שארגיש ואפילו יותר מזה" הבהירה לי שפיה של הסיסי הזו שלי וליבה ההולם בהתרגשות, שווים.
כמה מהנה להוביל אותה בשבילי החוויות הבדס"מיות לראשונה.... ונעים לא פחות להיות עדה לתגובותיה. ללוות אותה (מה ללוות, להביא אותה לשם!) בהתנסותה הראשונית בהנאה שבכאב, בתסכול שבמניעת האורגזמה ויחד עם זאת החוויה השמימית של האינטימיות האירוטית העילאית, הטשטוש של גבולות המציאות במעבר אל הסאב-ספייס הראשון (והשני, ואלה שיבואו אחריהם), פשוט תענוג צרוף!

יש יהלומים מלוטשים, נוצצים ובוהקים למרחוק. אין ספק שיש הנאה בענידתם. הנאה שנגרמת בעיקר (אם לא רק) מהתגובות מסביב ליופיים ויקרתם.... אך היהלום הגולמי, זה שליטושו כרוך במאמץ ניכר ובכישרון רב, ההנאה שבענידתו אינה תלויה בסביבה המתקנאת, אלא בסיפוק העצמי ובידיעה המלאה לגבי ערכו האמיתי. כזו היא הנאתי בימים אלה.

מוזר. עוד יומיים היא כאן, חודש של ניסיון והתנסות, של בחינה ואבחנה, לפני שמחליטים, ולטענתה – לפני שאני מחליטה, היא הרי כבר החליטה – היא הלוא כבר כמעט כאן.
מוזר. כבר מזמן, לפני כחצי שנה, היא מסרה בידי את השליטה בנפשה ובגופה. כבר שוחחנו על הכל, כבר בטחה בי במצבים מרחיקי לכת וקיצוניים בהם העברתי אותה בדמיונה – והיא הלכה בהם ברצון ומרצון, באמון מלא, מתוך ההתמסרות הטוטאלית שהיא מעניקה לי, מהרגע שבו ראתה בי את האלילה של חייה. חקרתי את נפשה, טלטלתי את מחשבותיה בכוונה, כדי להקשות, כדי להקצין, כדי לבחון אותה ואת עמידתה אל מול הקושי. והיא לא נשברה. המשיכה להיות איתנה בעמדתה, חזקה בהתמסרותה, בה היא רואה מתנה שהיא נותנת לי בכל רגע בחייה מכאן ועד שרק ארצה.
מוזר כל כך, עוד לפני שהשפילה את עיניה בפניי, לפני שכרעה על ברכיה, לפני שנישקה את כף רגלי וסגדה לי, כבר התמסרה בכל גופה נפשה ומאודה עבורי. היא רכשה את בגדיה לטעמי, למדה להתאפר, להתלבש ולהלך באופן נשי ומסוגנן, היא כלאה את ייצרה בכלוב הנעול לרצוני, ביתקה את בתולי אחוריה באברי המלאכותי, עינתה את עורה, פטמותיה, אשכיה, בכל דרך שדרשתי, ובכל רמה שנדרשה לה, והודתה לי על כל הנאה שהפקתי מקיומה.
מוזר, אך בשיחותינו כבר הפלגתי אל מעבר לקצה שאי פעם חשבתי שאגיע ועוד קצת, התרגשתי מנכונותה להפליג איתי עד לשם, בלי היסוס ובלי חרטה. וכעת, עוד יומיים, נתחיל הכול מהתחלה. ממבט העיניים, מכריעת הברך, מנשיקת הבהונות, ממילות הסגידה וההתמסרות. מהתחלה.

עוד שבוע היא פה, עוד מעט תתבהר התמונה עבור שתינו. בקרוב מאוד נוכל לדעת אנה פנינו מועדות. מלוא חששות, ספקות וסימני שאלה שיקבלו מענה לכאן או לכאן.

הכרנו בתחילת אפריל. נתקלתי במקרה בבלוג שלה ביהאו 360, שבו חשפה שהוידוי שהתוודתה בפני האישה לה היא נשואה בהיותה טרנסווסטיט, הביא למשבר בחיי הנישואים שלה. הגבתי באמפטיה, עודדתי אותה שלא להתייאש, לנסות להסביר, להרגיע חששות, הצעתי אוזן קשבת וכתף. דבר לא עזר בסופו של דבר, אבל לפחות היא יודעת שניסתה.
לא עבר זמן רב ונושא השיחה בינינו התמקד בשאלות על שליטה, התמסרות, טוטאליות, ואלמנטים שונים של הבדס"מ. בשלב הזה לא הייתה שם שליטה שלי בה. אבל היו הרבה שיחות מעמיקות לבפנוכו של שתינו.
היא גילתה שזה היה בה מאז ומעולם אך תמיד נלחמה בתחושות ובפנטזיות, כמעט תמיד למעשה הדחיקה את הפנטזיה הזו שבה, למעט אותה פעם שהחליטה להתנסות בסשן ופנתה למלכה מקצועית. לדבריה היו דברים שהדליקו אותה בסשן אבל בסיכומו של דבר יצאה בתחושת אכזבה של חוסר מיצוי ומימוש שטחי בלבד. בעקבות שיחותינו נוצרה בה ההבנה שמה שהיה חסר לה בסשן היה תחושת ההתמסרות, רגשות הסגידה והאהבה כלפי זו ששלטה בה, מה שנתן לעניין צביון של סטוץ טכני ותו לא.
דברים שאמרה לי על תחושותיה ומשאלות ליבה הדהדו בי כהד למשאלותיי שלי. לא יכולתי להתעלם מהפוטנציאל לכאורה שהיה גלום בה, עבורי, מהתאמה המלאה לציפיותיי מנשלט שיתאים עבורי - סיסי של 24/7, מתמסר טוטאלית, ממקום של רגש, נכנע לכל גחמותיי באהבה, מאמין ביכולתי להובילו בבטחה, וללא עוררין.

בששת החודשים שחלפו מאז התקשורת הראשונה שהייתה בינינו, ההכרות וההבנה הלכו והעמיקו. הקשר בינינו הלך והתהדק והנכונות מצידה לכל דבר שלא דרשתי, או שהזהרתי שאני עשויה לדרוש, מעולם לא נתקלה בגבולות. רגשותיה כלפיי העמיקו, וללא כל מחסום הודתה שליבה נתון בידי, שאהבתה מוצעת לרגליי.
כשהבעתי את הסתייגותי בגלל המרחק הגיאוגרפי שבינינו ענתה ספק בהומור ספק ברצינות: "טיסת אל-על ב-פחות מ-400 פאונד, מחיר זעום לשלם על מנת להגשים את החלום".
כשחשפתי בפניה את המחסום שנוצר בי לגבי קשר רגשי, הייתה תגובתה "אעשה כל שאוכל כדי לעורר בך את אהבתך כלפיי, ולו רק כיוון שאהיה מאושרת באושרך".
כל מכשול שראיתי בדרך היא הסירה עבורנו, בהחלטיות מרשימה יש לציין.
רק מכשול אחד לא עלה בידה לסלק, מחסום המראה החיצוני. ודווקא הוא, המכשול החומרני והרדוד מכל, נותר אחרון, חיץ מצידי, משוכה שעד שלא ננסה לדלג מעליה, לא נדע אם נוכל להמשיך.

עוד שבוע היא פה, עוד מעט תתבהר התמונה עבור שתינו. בקרוב מאוד נוכל לדעת אנה פנינו מועדות. מלוא חששות, ספקות וסימני שאלה שיקבלו מענה לכאן או לכאן.

25 ימים מאז התרתי לס' להגיע לפורקן לאחרונה. 25 ימים בהם הביעה את נזקקותה וחרמנותה, התלוננה על רטיבות מתמדת ועל חוסר ריכוז טורדני כמעט יום יום.
הגיע הזמן....
ידעתי שהמשימה הפעם תהיה קשה ואפילו אכזרית, מה גם שלא יכולתי להיות בטוחה שתצליח.
אבל הייתי חייבת לנסות. כבר ניסיתי בעבר, וגם הבעתי את משאלתי באוזניה של ס'....

"הביאי ניילון נצמד, הרבה קרח, את משאפי הגומי ואת המפתח לחגורה" הוריתי לה, וכשהתייצבה שוב מוכנה ומזומנה לריגוש הממשמש, התחלתי לעטפה בניילון מהקרסוליים, במעלה הירכיים, הבטן והחזה, כל יד בנפרד, כשהמרפקים כפופים. הוריתי לה לחתוך חורים מסביב לפיטמות ומסביב לחגורת הצניעות, להצמיד לפיטמות את משאפי הגומי שואבי הפיטמה המהוללים, ולהניח 2 קוביות קרח בין צינור החגורה ובין האשכים.
הגניחה הראשונה לא אחרה להגיע....
"כעת שחררי את החגורה, נסי שלא "להיתקע" בטבעת העוטפת....." ציינתי, אך הציפור ששוחררה סוף סוף אל הדרור, לא המתינה עד שדלת הכלוב תיפתח לרווחה, ונתקעה בפתחו הצר, כשהטבעת חונקת את "גרונה".
ס' ניסתה בהוראתי לצמצם נזקים בשימוש בקרח, ניסתה לשכנע את הציפור לחזור למימדיה ולהמתין לשחרור המלא, אך ללא הועיל.
מאחר וראיתי שהמומנטום למשימה אבד, ומכיוון שהקרח נמס כולו בניסיון הנואש, החלטתי לשלוח את ס' הערב למיטתה ללא השחרור הנחשק, ולתסכולה הרב. המתנו תוך כדי שיחה עד שאברה החנוק יחזור לגודלו הנכון ואז הוריתי לה לכלוא אותו חזרה בכלובון.
לא הועילו הקיטורים, הטענות והמענות.
הסברתי לס' שהנאתי בקשר שלנו, אינה נובעת אך ורק ממניעת האורגזמות שלה, ומהעינוי הכרוך בכך עבורה, אלא בעיקר מהמשימות שהיא ממלאת עבורי במסגרת נסיונות הגמירה המודרכים. אז עוצמת השליטה שלי והוירטואוזיות שמלווה אותה באות לידי ביטוי, ומכאן הנאתי. לכן, גם אם היא נהנית (ואין לי ספק שהיא הייתה נהנית) משפשוף נעים, ומהשפרצה מרעננת, לי אין מעצם זה סיפוק או הנאה. ולכן, למרות שתכננתי לאפשר לה גמירה חמה בעטיפתה, מאחר והמשימה כשלה (גם אם מסיבות טכניות שאינן תלויות בה), לא תוכל ליהנות הלילה מגמירה "פשוטה".
לעומת זאת, הבטחתי לה שמחר נחזור על הניסיון, הפעם החגורה תוסר תחילה לפני הגירוי החזק שנגרם מהעיטוף בניילון.....

ואכן כך היה.
תחילה הסירה ס' את חגורת הצניעות. גם הפעם היא נזקקה לכמויות קרח גדולות, אלא שהפעם הצליחה להיחלץ לפני זינוק הציפור אל הדרור.
"עדיין לא הגיע זמנה של הציפור לעוף לחופשי" ציינתי והוריתי לה לקשור את עקביה בחבל, לעלות עם החבל אל המפשעה ולכרוך אותו סביב ה'חבילה'.
כעת הגיע שלב העיטוף, מהקרסוליים, לשוקיים, לירכיים, האגן, הבטן והחזה ולבסוף הזרועות.
שוב נחתכו חורים באזור הפיטמות והמפשעה, הפעם הוצמדו אטבים לפיטמות ולאשכים וקוביות קרח הושחלו אל בין האשכים.
"לטפי את הציפור שלא תצטנן יתר על המידה" הוריתי לה.
וס' ליטפה בהנאה רבה, משחררת גניחות ואנחות של הנאה בידיעה שהשיא המיוחל קרב.
אפשרתי לה להתענג על המגע הנחשק זמן מה, עד שהכריזה על האורגזמה הקרבה.
"כעת עלייך לשפשף רק 20 פעם ולהפסיק" ציוויתי.
ס' הייתה בטוחה שה יביא אותה אל מעבר לסף, ווידאה שאני מרשה לה לגמור.
"אם תגמרי תוך כדי מילוי הוראותיי לא אכעס" הבהרתי.
ס' הודתה בהתרגשות, והשתתקה, מתרכזת בספירת השפשופים המותרים.
הגניחה שמילאה את המסך הבהירה שזה לא הספיק.
"הספירה מסיחה את דעתי גבירתי", התלוננה.
"תתמודדי, סיסי יקירתי. לי נראה שפשוט את מעריכה את מידת חרמנותך מעל לראוי" הקנטתי.
"אבל את מתוקה כל כך, ארשה לך לשפשף 30 פעם. אבל מיד לאחר ה-30 – עצרי!"
נעניתי בהתלהבות, אך התרחיש חזר על עצמו, וגניחת התסכול מילאה את המסך.
"אוי יקירתי" המשכתי להקניט אותה, "אפילו 30 שפשופים לא מביאים אותך אל השיא המיוחל? אולי עלייך להמתין עוד כמה ימים עד שהחרמנות שלך תגיע לרמה גבוהה באמת"
"הו לא גבירתי, בבקשה, אני חייבת לגמור היום, אנא הרשי לי לגמור, אני ממוטטת, אני מטפטפת כמו כלבה מוכת כלבת, בבקשה!!" התחננה ס' כאילו בכך תלויים חייה.
צחקקתי שוב, והוריתי לה לשפשף 40 שפשופים ולהפסיק.
"הו תודה גבירתי, אני מבטיחה שלא לאכזב הפעם, 40 ודאי יספיקו" אמרה ושקעה לשפשופים.

"הווו שיטטטטט!!!!!!" מילא את המסך כעבור כחצי דקה. ואחר כך שתיקה.
"מה קרה?" שאלתי, מקווה שאכן מה ששיערתי שקרה הוא שהתרחש....
"זה נובע כמו מעיין מתגבר ואני לא נוגעת, הכל זורם החוצה אבל לא גמרתי, האם יתכן שזו אורגזמה 'הרוסה'?" שאלה ס' בחשש.
"כנראה" עניתי, "את מרגישה מרוקנת? מסופקת? חרמנית?" חקרתי.
"אני מרגישה ריקה, כן. חזרתי לגודל ההתחלתי, אבל הכמויות שנבעו משם היו עצומות. ואני ממש ממש ממש לא מסופקת!!!" התבכיינה בדמעות. "הו לאאאאאא!!!!"
"הו כן!!" אמרתי.
"אבל למה? אני יודעת שרצית לגרום לי לאורגזמה הרוסה, ואני יודעת שלא האמנתי שאני יכולה לעשות זאת לעצמי, אבל למה הייתי צריכה להמתין 25 ימים בשביל לחוות את התסכול הנוראי הזה??? למה אי אפשר היה לעשות זאת כעבור יומיים?"
"יקירתי" הסברתי, "היית חייבת להיות בשיא החרמנות ובשיא הנזקקות כדי שתוכלי להעריך את המשמעות האמיתית של האורגזמה ההרוסה. אין לה משמעות אם היא מגיעה במצב של חרמנות נמוכה. היית עשויה אז לייחס את חוסר התחושה לרמה נמוכה של צורך. רק מצב זה, שבו היית בטוחה שתגמרי אם רק ארשה לך לנשוף על ה'מקור של הציפור', מצב שבו הגעת עד לנקודת האל-חזור, ונותרת בו ללא סיפוק, הוא האורגזמה ההרוסה האמיתית. ועשית זאת עבורי, הפסקת את השפשוף לפי הוראתי, צייתת למרות הצורך באורגזמה, שמת את התמסרותך לי לפני הצרכים שלך! ועל כך יקירתי, אני גאה בך!"
"תודה, גבירה מתוקה! את תמיד יודעת איך להציג את הדברים באופן כל כך הגיוני. תמיד יש לך את הסבלנות להחזיר אותי לתלם. אני מתנצלת שקיללתי קודם. הייתי כל כך מתוסכלת.... ועדיין אני מתוסכלת.... והתחושה כל כך מוזרה, באמת!!" אמרה לי, מסמיקה.
"אני מודעת לתיסכול שלך יקירתי. ולכן, ומכיוון שלא היתה כאן כוונה להענישך, הציפור חופשיה עד מחר בבוקר, ובבוקר מותר לך גם לאפשר לה לצייץ בגניחות רמות...." אישרתי לה אורגזמה אמיתית.
ס' הודתה לי ושלחה נשיקות מתמסרות לכל מקום שהרשיתי לה.

חיה בזכות אותה שיגרה מונוטונית
שמכתיבה את הפעילות,
שמציגה את החיוך,
ששומרת על שפיות,
ומרכיבה את שריון ההגנה חיצונית.

כמהה, למרות הזמן שאט אט חולף,
אל המראות העולים למולי,
לזכרונות הערים בתוכי,
לתחושות הגועשות בליבי,
אשר מסרבים להימוג מאז החורף.

דוחקת את אותו געגוע
אל הבלתי מושג,
אל הרחוק ממגע ידי
אל הלא אפשרי,
האסור, שממני מנוע.

"יש לי משימה עבורך!" הכרזתי בחגיגיות.
בערך שבועיים עברו מאז הורשתה ס' לפרוק את חרמנותה, אך השימוש היומיומי והממושך בפלאגים החדשים שרכשה גרמו לפורקן להראות כחלום רחוק שעות ספורות לאחר ששיחררה את מטענה.
2 פלאגים שחורים בוהקים וגדולי מימדים, האחד – הגדול יותר - בעל יכולת רטט מרשימה. לדבריה של ס', ברגע שראש הפלאג נוגע בפתח ישבנה המורחב, מתחיל הטיפטוף החמים בין רגליה.





תיארתי בפני ס' את משימתה ליום המחרת, יום חופש מהעבודה שיוקדש לביצוע המשימה שניתנה לה. משימה שאולי תביא עליה שיחרור כפוי, אם כי הסיכוי שתיוותר מתוסכלת קיים.
ס' נאנקה בציפיה.
"איך אוכל לישון כעת כשאני מחכה כל כך ליום המחרת למלא את מבוקשך גבירתי? כל דקה נראית כמו נצח!" שאלה בכמיהה.
"תתמודדי יקירתי" עניתי, "עבורי".
ס' חששה שאם ביצוע המשימה לא יביא אותה לגמירה הלא נשלטת המיוחלת, היא תיוותר מתוסכלת עוד יותר משהייתה. מה שגם כך היה בלתי אפשרי בעיניה.
התיסכול והכמיהה היו כל כך חזקים בימים האחרונים שהפלאג הבינוני בילה בישבנה שעות ארוכות, גם כשהיתה יוצאת החוצה לקניות וסידורים. ס' יכלה להישבע שכמעט בכל צעד עליה להחזיק את עצמה מלפלוט אנחה קולנית.
ביום המחרת אספה ס' את החפצים שנדרשה להכין לצורך ביצוע המשימה:

חבלים, חומר סיכה, גליל ניילון נצמד, אזיקי ידיים, כדורי יניקה לפיטמות*, מספריים, והפלאג הגדול הרוטט.

כדורי היניקה לפיטמות הוא אילתור חביב של ס':
היא קנתה שתי יחידות של שואב נזלת לתינוקות,שלפה ממנו את הפלסטיק הקשיח והשאירה רק את כדור הגומי הגמיש שבלחיצה עליו היא מוציאה ממנו את האויר, מצמידה לפיטמות, משחררת את הכדור מאצבעותיה ו.... מרגישה שהפיטמות שלה יוצאות מהצד השני של הכדור....
משהו כזה:


ראשית היה עליה להתמודד עם הפלאג הגדול. כדי שתצליח להחזיקו בתוכה לאורך כל המשימה, כפי שנדרשה הכינה ס' רתמת חבלים שתהדק את הפלאג הענקי למקומו. היה צורך בכמות נדיבה של חומר סיכה, ותוך אנחות ואנקות שלא היו מביישות אף כלבה בייחומה, החדירה את המפלץ והפעילה את הרטט.
הרטט עזר מאוד בכך שלא רק שהגביר את נזקקותה, אלא גם את רצונה להחדיר את הענק השחור לתוכה.
כעת הידקה ס' את החבלים כך שהחזיקו את הפלאג העצום עמוק עמוק במקומו.
תחושת המלאות הביאה את ס' לטפטוף אינטנסיבי מיידית ולשחרור גניחה קולנית.

ס' עצרה את הרטט... היא היתה חייבת. במצבה לא היה באפשרותה להמשיך ולהשלים את המשימה כשהרטט פועל בתוכה. כל מה שיכלה לעשות במצב הזה היה להתגלגל על הרצפה להאנח ולגנוח.

כעת הגיע זמן העיטוף. ס' התחילה בקרסוליה, ועלתה עם גליל הניילון הנצמד לברכיה. בשלב הזה סידרה ס' את המספריים ואת אזיקי הידיים על מיטה לצידה, מאחר שידעה שברגע שתעלה אל מעבר לברכיים תימנע ממנה אפשרות כיפוף הברכיים ויכולת התנועה שלה תוגבל מאוד. ס' המשיכה לעלות ועטפה את ירכיה ורגליה העטופות בגרביון שקוף בשכבה אחר שכבה של ניילון מבריק.
ס' "הפילה" את עצמה אל המיטה, והמשיכה לעטוף את גופה וחזה בניילון הנצמד והמתהדק. לאחר שהיתה מנויילנת מקצות האצבעות ועד לכתפיה, חתכה ס' במספריים חורים קטנים בניילון על מנת לחשוף את פטמותיה. היא הצמידה אליהן את כדורי השאיבה מהגומי, מפעילה עליהן את לחץ היניקה המקסימלי.
עוצמת הלחץ בכדורי היניקה גרמו לה להרגיש את פיטמותיה גדלות בתוך הכדורים.... ס' שיחררה גניחה קולנית.
כעת היתה כמעט מוכנה, ועוד איך היתה מוכנה....
היא הניחה את האזיק על יד ימין, קליק... הפעילה את הרטט בבקרת הפלאג, בעוצמה נמוכה, נעלה את האזיק השני על ידה השמאלית מאחורי גבה, קליק.... הגבירה את עוצמת הרטט למקסימום, ושיחררה את קופסת הבקרה של הפלאג מידה.
מעולם לא הרגישה את הרטט בעוצמה כל כך גבוהה! האנחות שנפלטו מפיה היו בלתי נשלטות לחלוטין וס' בהחלט התחרטה שלא נדרשה לשים גאג, ולכן מתוך התחשבות בשכנים קברה את פניה בכרית וגנחה לתוכה.
זה היה הרגע לגלות שכמה שהיה חם בחוץ, בפנים, מתחת לעטיפות, היה חם פי כמה!!!

הרטט היה בעוצמה גבוהה והגודל של הפלאג הכאיב, אבל כמו שהיא נוהגת לומר – זה היה כאב כל כך טוב!!!

כך שכבה ס' עטופה בעטיפה דקה אך עם זאת מאוד חזקה ומהודקת, הלהט בתוכה הולך וגובר בכל רגע, רוטטת מתשוקה וכאב, פיטמותיה מוגדלות ומגורות, ידיה אזוקות, והיא כל כך חסרת אונים.....
ללא כל יכולת לעשות משהו נגד מה שעלול לקרות...
נראה שהמחשבה על כך היא זו שהביאה אותה לשיא!
והיא אכן הגיעה לשיא.... זועקת ונושכת את הכרית, מתפתלת על מיטתה – עד כמה שכבלי הניילון אפשרו זאת, מתפוצצת בתוך צינור הצניעות המתכתי שלה!
נראה היה שעברה שעה תמימה לפני שחזרה אל חושיה.
היא הייתה ספוגת זרע וזיעה. היא הרגישה את הדם פועם בפיטמותיה, ואת הרטט החזק שהרטיט את הפלאג בישבנה, אך לא היה לה איכפת....
היה עליה להחזיר את נשימתה לקצב סדיר, את מחשבותיה, את הכרתה....
והתחושה היתה פשוט נפלאה!

ס' מילאה את משימתה (ואת תחתוניה) בצורה מושלמת.....
ובאיזה עונג....

שבועיים של מניעה עברו על סילבנה, מניעה קשה ביותר – מאחר והיא צוותה לתרגל את השימוש בויברטור הוורדרד שלה יום יום למשך לפחות 30 דקות... מה שהגביר את מפלס החרמנות והנזקקות שלה שהיה גבוה גם ככה. ס' הורשתה להשתמש בפלאג בשעותיה החופשיות, מה שמצד אחד הנעים מאוד את תחושותיה, אך גם העצים את התמכרותה לתחושת המלאות בישבנה.
היו ימים שהיא הודתה שנשאה אותו בתוכה 18 שעות ברציפות... לעיתים גם לעבודה.
אבל לזכותה יאמר שהיא "סבלה" בכבוד. אסרתי עליה להתחנן על סיפוקה, ולהימנע מלבקש פורקן לחרמנותה. סילבנה בהחלט עמדה בכך בכבוד!

סוף השבוע הביא עימו שעות רבות של עבודת בית מאומצת על עקבי סיכה ופלאג. הסיסי התעייפה.
ומאחר שציפתה לה שיחה לתוך הלילה עם אדוניתה, החליטה לנוח מעט. בגרביונים משיים וישבן פקוק היא התחככה בסדיני הסאטן שבמיטתה. הגירוי הטריף אותה. החיכוך והרשרוש של הבדים החלקים זה בזה ובעורה החשוף קירבו אותה לשיא המיוחל.
ברגע האחרון עצרה בעצמה.
הרי לא קיבלה אישור להגיע לשיא, אפילו לא בעודה כלואה בחגורת הצניעות.
ס' זינקה ממיטתה, נוטפת ומגירה את נוזליה מפתח צינור חגורתה, מתוסכלת, אך גאה על כך שעמדה בפיתוי.

אותו ערב התוודתה בפני על האירוע.
שאלתי אותה אם אי פעם הצליחה להגיע לשיא באופן שכזה – והיא הודתה שמעולם לא היתה אפילו קרובה לכך.

"הפעם הבאה שתגמרי תהיה בדיוק כך, זנזונת מתגלגלת בין הסדינים. כך יאה וכך נאה לך" אמרתי לה.
ס' הודתה לי ושאלה מתי אתיר לה זאת.
"בעוד מספר ימים, אודיע לך כשיגיע יומך".
ס' שמחה על ההזדמנות הקרבה, והודתה לי בנשיקות וירטואליות לרגלי ולגופי, "בכל מקום שאתיר לה" כדבריה.

עברו עוד ארבעה ימים בטרם התרתי לה להתגלגל בין הסדינים.
הגבלתי את הזמן שהותר לה לכך ל-45 דקות, כאשר ידיה קשורות מאחורי גבה כדי למנוע את הפיתוי שבמגע אצבעותיה בגופה.
ס' הביעה חשש שאם תיכשל התסכול שלה יוציא אותה מדעתה.
לכן הבטחתי לה שבמידה ותיכשל ארשה לה להוסיף בכל יום קשירה של אבר גוף אחר, כך שבשלב מסוים אם לא בזכות ההתגלגלויות במיטה, אז בזכות הקשירה המתהדקת היא תצליח לפרוק את תסכולה – בעודה בחגורתה.

שוב זכיתי במטר נשיקות וירטואליות של תודה.

למחרת מיד כשהתחילה שיחתנו ידעתי שס' עדיין מתוסכלת, ויותר מתמיד. הנשיקות ששלחה לעבר רגליי היו מאופקות משהו. ה"בסדר" שענתה לשאלתי לשלומה היה קצר והעיד ש"לא כל כך" התאים שם בתשובתה.
ביקשתי שתספר לי מה קרה.
להפתעתי התאור התחיל דווקא ב"היה מדהים גבירתי"...
ס' הפליגה בתאור מעורר על חיכוכים והתגלגלויות, על משי, סאטן וניילון מרשרשים, על שלוליות של נוזלי גוף שמצטברים בין רגליה ונוטפים מחגורתה, ועל צלצול השעון שמנע את השלמת הנאתה.
"אני זנזונת של כמעט..." אמרה בספק הומור ספק מרירות.
חייכתי אליה ועודדתי אותה "את זנזונת ממושמעת, ואני גאה בך על עמידתך בפיתוי, הכישלון בעינייך הוא הצלחה בעיניי! ועל כן תוכלי מחר לנסות שוב, באופן דומה למעט שהפעם עלייך לקשור גם את קרסולייך בשעת ההתגלגלויות!"
"תודה גבירתי על נדיבותך!" ענתה תוך פיזור חיוכי אושר ונשיקות אוהבות.
"אעשה מאמץ לספק את דרישתך כמיטב יכולתי גבירתי" הוסיפה בקריצה שובבה.
יתרת השיחה נסובה על נושאים אחרים, מסיחים את דעתה של ס' מתסכולה, אם כי לא את חרמנותה או רטיבותה שהמשיכה לזלוג כל אותה עת.
נפרדנו בחיבוקים ונשיקות ואיחולי הצלחה ליום המחרת.

השיחה ביום המחרת התחילה בנשיקות מתלהבות של סילבנה לכל מקום שרק אתיר לה ובחיוכי אושר וסיפוק. עוד לפני שרשמה את מילות התודה שלה ידעתי שהצליחה הפעם.
"וואוווו !! תודה גבירתי!!!!" אמרה בהתלהבות, "זו היתה אחת החוויות המסעירות שחוויתי מימיי" אמרה,
"מהרגע הראשון שבו נגעו הסדינים ברגליי, מהחיכוך הראשון של גופי בבד החלק, ידעתי שלא יעבור זמן רב עד שאצליח הפעם!!! ואכן, כיווץ השרירים הטבעתיים סביב הפלאג גרם מיידית לרטט במעמקי חגורת הצניעות שלי, וזרם חם התחיל נוטף ממנה כמעט מיידית! התחושה השמימית גברה עם כל תזוזה שלי בין הסדינים. תוך חמש דקות נשימתי נעתקה באורגזמה מדהימה ושפיכה מלאה!!!! אם כך שוב, גבירתי, תודה לך!!!!"

שמחתי בשמחתה של ס' הן על הצלחתה והן על עצם החוויה, מבינה שרמת הגירוי הפיזי והמנטלי גם יחד הם שהביאו אותה לגמור בצורה כל כך יוצאת דופן.
החלטתי לבחון זאת.

"כבונוס על ציותך ואיפוקך כשלא צלח לך ניסיון החיכוך, אני מאפשרת לך גם מחר לחזור על כך. צ'אנס נוסף להגיע לסיפוק בחגורתך".
"וואוו, תודה גבירתי, את נדיבה ביותר! אני מודה לך ממעמקי ליבי וחגורתי" ענתה בהתלהבות.
"עלייך לזכור ולהבין ס', שאם לא תצליחי הפעם, לא אתן לך הזדמנות נוספת עד לפעם הבאה שבה יותר לך לגמור" הבהרתי.
"כרצונך גבירתי, אני מבינה" ענתה בצייתנות.

ביומיים שלאחר מכן לא שוחחנו, וכעבור שלושה ימים כששאלתי אותה את קורותיה ומעלליה ואת מידת הצלחתה בניסיון הבונוס, הודתה שלא התאפשר לה ביום המחרת המיועד מפאת קוצר זמן וטרדות שונות, וביום שלאחר מכן לא הייתה בטוחה אם מותרת לה הדחייה או לא והעדיפה שלא להסתכן בכעסי.
הסברתי לה שעשתה נכון, שהבונוס יועד ליום המחרת בלבד.
“You snooze you loose” אמרתי לה.
"אני מבינה גבירתי, תודה לך על כוונתך לאפשר לי את החוויה החוזרת. צר לי שלא עמדתי בכך" אמרה בעצב.
"אין בעיה ס', האכזבה הכרוכה בכך הפעם היא שלך בלבד. יתכן שאתן לך הזדמנות נוספת בעתיד, לכשתנוח עליי רוח הנדיבות שוב" עניתי בקריצה מחוייכת.
ס' חייכה והביעה תקוותה להזדמנות בעתיד הקרוב.....
"גיליתי שאני אוהבת להתגלגל בין הסדינים, ועוד יותר מכך גיליתי שאני מסוגלת להגיע לאורגזמה מהגלגולים הללו, גם ללא מגע באבריי, גם כשהוא אינו בזיקפה מלאה, ואפילו כשהוא חגור בצניעות!!! ועל כך תודה לך גבירתי" .....