מתחת לפרווה

הבוקר אני נקי מאלכוהול שלושה חודשים, ומכדורי שינה והרגעה 95 ימים.

אני מאמין שזה פרק הזמן הכי ממושך שלא שתיתי מאז שגיליתי את האלכוהול בגיל 16.

תחושת ההישג מתעצמת כשאני חושב על הטריגרים הרבים והמיוחדים שהופיעו במהלך התקופה הזו. המוח עדיין שולח אותות ו׳הצעות׳ לשתיה מדי יום, גם בחלומות, אבל נראה לי שהוכחתי לעצמי שאני יכול לחיות חיים מלאים ולהתמודד עם משברים גם כשאני פיכח, ועכשיו אחרי שהוכחתי את זה לעצמי הגיע הזמן לחגוג עם צ׳ייסר של וויסקי. סתם. הגיע הזמן לאימון גיטרה ממוקד, מוחני ונוכח. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה ללמוד, ליצור, לחקור, לגלות ולחוות. 

המשקל הדיאגנוסטי היה קצת יותר אדיב אליי הבוקר לאחר שהיה תקוע בשבועות האחרונים ושיקף ירידה קלה. הלוואי שהגוף מוכן כבר להמשיך להיפרד ממחסני השומן שלו. השלתי 14 קילו משיאי, מתוכם 7 מאז שהפסקתי לשתות, אני במשקל הכי נמוך מאז הסגר הראשון, ועליתי עוד אלפיון בפיתוח השמיעה.

 

לאחר שהתמקמנו אמרתי למטפלת שהבאתי שני זוגות של כפפות איגרוף כך שאם שוב נגיע לטונים צורמים ולback and forth נוכל לצאת רגע החוצה ולפתור את זה כמו אנשים בוגרים. תהום צחקקה והמטפלת פיתחה את נושא העימותים וההמנעות מהם.

לאחר מכן חזרנו לדבר על ההודעה שתהום שלחה לי לפני שבועיים עם ״רשימת המכולת המינית״ כפי שכינתה את זה המטפלת. היא שאלה אם יכול להיות שה׳הכרזות׳ האלה נעשות כנסיון של תהום לגשר על פער ומחסור במרחב אינטימי. אמרתי שאני לא חושב שהודעות מסנג׳ר חד צדדיות הן הפורמט הנכון לדבר על דברים כאלו ושיש בזה משהו פחדני. כל מה שנדרש מתהום כדי להגשים את הפנטזיות שלה שתוארו בהודעה ההיא זה לנהל את הסיטואציה כרצונה בזמן אמת, כמו שהיא יודעת יפה מאוד לעשות.

 

אני: ״אתמול ישבנו בסלון ואז תהום התחילה ליזום סקס. היא צבטה לי בפטמות, קראה לי למקלחת בשביל להשתין עליי, הלכנו למיטה, היא הורתה לי לעשות ככה ולעשות ככה, עכשיו תפסיק לזיין אותי ותרד לי עם הדילדו, תביא את ההיטאצ׳י… ואז הגמרתי אותה. היא יודעת לנהל יפה מאוד, יש לה רצונות מאוד ברורים. בהתחלה היא היתה מאוד תזזיתית ולא יציבה, כאילו בא לה זה ובא לה זה… אמרתי לה: ׳מה שאת לא עושה, תעשי *לאט*׳.

תוך כדי היא דיברה בצורה מאוד מפורטת על הרצון שלה בגבר אחר, שאני אלקק את הביצים והתחת של המאהב שלה בזמן שהוא מזיין אותה, ואז אחרי זה שאלתי אותה... אני חייב רגע להבין את הנקודה הזו כי אולי אני מפספס משהו. כשאת אומרת את כל הדברים האלה… וזה תמיד מגיע לשם בשניה שהיא קצת משתחררת… את מתכוונת שאת פשוט רוצה לפנטז עליהם? אולי זה רק dirty talk במיטה? אולי לא הבנתי נכון כל הזמן הזה? היא ענתה שלא, לא, היא באמת רוצה להגשים את הפנטזיות האלה, שזה *באמת* יקרה במציאות״.

 

מטפלת פונה לתהום: ״דן דיבר ואת חייכת, רצית להגיד משהו, מה רצית להגיד?״

תהום: ״כן, גם הבטחת שתנקה את הבית, זה היה בקטע של סחיטה כזה״.

אני: ״כן, היא סחטה הבטחה שאני אנקה את הבית אבל לא התכוונתי לזה. (תהום פלטה אנחה מופתעת).  לך מותר לדבר במשך שנים על כל מיני דברים שתעשי ואז לא לעשות אותם ואני חייב לעשות כל דבר שמצריך ממני ימים שלמים של התמסרות וכל פעם ליפול על הפרצוף? wtf?״

תהום: ״אוקיי…אבל…״

אני: ״אפילו לא גמרתי אתמול בסקס, על סמך איזה… מאיפה אמורה לבוא ההתמסרות שלי? למה את לוקחת כמובן מאליו שאני עדיין מתמסר אליך, כשאת לא מתחזקת את המקום שלך אפילו ברמה מינימלית? מאיפה תבוא ההתמסרות?״

מטפלת: ״למה לא גמרת אתמול?״

אני: ״כי אחרי שתהום גמרה חזרנו לסלון ונחנו. אחר כך היתה שוב איזו זרימה ותהום אמרה ׳בוא נלך לחדר השינה׳, אבל בדרך היא הלכה לשירותים, ואז עשתה משהו בטלפון, וכשהיא כבר הגיעה למיטה היא שוב היתה מפוזרת ולא ברורה. עצרתי אותה ואמרתי שזה מרגיש לי לא קשור לשומדבר. אני ד״א לא כועס על תהום על הדבר הזה, כי כשאין אימון ורצף והכל כל כך קר, אז זה מסוג הדברים שיכולים לקרות. היא כן ניסתה ליזום משהו בצורה מלאכותית אבל לא הצליחה להתמקד. בגלל שהכל קפוא ומעורער אז גם לי המקום הזה לא נוח ולא בטוח.

הבוקר היא שלחה, עוד פעם בהודעה, רשימה *ככה* ארוכה של דברים שהיא רוצה שאנקה בבית״.

 

מטפלת: ״הודעות זה תקשורת שהיא לא רואה מבט, היא מאוד לא אינטימית מבחינת דן, היא לא רואה אותו״.

אני: ״מילא אם יש שניה לפני זה איזה שיח ואז בודקים באיזה מצב… אבל ככה זה הנחתה בלי שאת יודעת בכלל באיזה מצב אני. אולי אני בדיוק יושב ובוכה?״

מטפלת: ״אני פה שומעת משהו אחר, שאין פה כיבוד של שני צדדים של החוזה״.

אני: ״תהום התרגלה במשך המון שנים שהייתי מתמסר כל הזמן, לא משנה מה היא עושה, בגלל שנורא רציתי להתמסר, ספציפית לתהום… אבל כמו הפלסטינים בעזה, המצב כבר לא יכול להיות יותר גרוע, זה לא שיש לי מה להפסיד. כשהתחלנו את הטיפול הסיפוק המיני שלי עמד על 2/10, עכשיו זה 0/10. אין לי יותר מה להפסיד, התרגלתי לחיות בלי סקס. זה לא משנה לי אם יהיה סקס או לא, אני כבר לא צריך את זה כמו שפעם הייתי צריך, התרגלתי כבר שזה לא קיים״.

 

תהום: ״אני מסתכלת על העבר המיני שלי עם דן, שאף פעם לא היה לי את הדבר הזה לפני הטיפול. לא ידעתי על רצף והמשכיות וכמה זה חשוב, ושמשם יבוא הדלק לכל מה שאני רוצה לעשות. אני מאוד רוצה לנהל את זה, אני מרגישה שפשוט כבר שרפתי את כל הקלפים של האמון שהיו לי מדן. הוא נתן לי קלפים ואני שרפתי כל אחד מהם בדרך. עכשיו, אני חושבת שרק במהלך הטיפול, וגם, לא בהתחלה, הצלחתי להבין את העניין הזה של התחזוק, ואיך לעשות את זה… וגם אם עכשיו יצא לי הרצף ואיכשהו קרה שלא הסתדרתי כמה ימים, אז מתי אני מחזירה את זה.. וגם אם לא 100%, אז איך להחזיר 70% ואז להתקדם הלאה״.

מטפלת: ״את מרגישה שמשהו תוקע אותך מבחינת הרצף? כי אם אני רגע אחשוב על מה שאת תמיד אומרת, גם את אוהבת מין, וגם לך זה מאוד חסר. זה שהרצף לא מוחזק זה לא כי זה חשוב רק לדן, זה גם חשוב לך. אז בואי ננסה רגע להבין איך לדעתך הצד שלך לא עקבי? מה יש שפוגם בעקביות שלך מבפנים? מה את מאמינה שתוקע לך את ההחזקה שלך, את החלק שלך?״

תהום: ״הלוואי והייתי יודעת בוודאות. אני כל הזמן תוהה עם עצמי. כן עולות לי מחשבות על העניין של ההססנות שלי שזה אוכל אותי מבפנים, שאני כל כך חוששת ופוחדת שאני עוד פעם אעשה טעות, עוד פעם אהיה לא מדויקת, פעם לא היו לי את המחשבות האלה כי לא היתה לי את האחריות הזו. הייתי פשוט זורמת ומה שיהיה יהיה. אם פעם היה לי מאוד קשה לראות את דן כנשלט תלוי בי, כאילו, מה אתה מתמסר *אליי*? אני לא דבר כל כך שאפשר להתמסר אליו, יציב והכל… היום אני כן רואה את הדברים האלה בי, אני רואה איך אני עושה את זה בתחומים אחרים, את היציבות וההחזקה. אני לא מפחדת שמישהו יהיה תלוי בי, בטח שלא דן״.

 

הן המשיכו לדבר על הדברים שעוצרים את תהום ואחת ההשערות נגעה לפחד מתגובה של בן הזוג.

מטפלת: ״את הרגשת… גם אם הוא לא דיבר, מדן מרגישים איזושהי אנרגיה שהיא לא נעימה… מכל אדם, אבל במיוחד מדן שהוא מאוד…״

אני: ״*ממני* מרגישים אנרגיה לא נעימה? 😜 ״

מטפלת: ״אני רוצה לאפשר שבעולם הזה יהיו ויכוחים ועימותים. אני מפחדת ששוב תכנסי לעמדה של הילדה המבוהלת, ואז לשניכם יהיה רע״.

תהום: ״אני חוטפת המון… אני יודעת שזה לא בכוונה, אני כן מרגישה שבמקום מסוים אני חוטפת הרבה שאני מבטאת דברים במיניות שלי או בדברים אחרים שאנחנו לא בהכרח מכירים ובא לי לחקור ולבדוק אותם לעצמי ואיתך והפוך, וכאילו אני כן רוצה…״

מטפלת: ״להרחיב את המנעד המיני שהיה מקובל עד עכשיו לאורך המון שנים… היום אני מכירה את העצמי המיני שלי עם גוונים נוספים ותיבול נוסף ואני רוצה לחוות את זה איתך, להגיד לך את זה ולהיות ביחד בדבר הזה״.

תהום נושפת בהקלה: ״כן״.

 

מטפלת: ״דן שותף שלך למרחב המיני. גם אם תחליטו להכניס עוד מישהו, הם יהיו התוספת. יש אחריות לשניכם להחזיק את המרחב המיני שלכם ושכל אחד ידע מה גבולות האחריות שלו. לכן ביקשתי שתבואו היום ביחד, ואת גם אומרת לנו שיש לך עוד רצונות מיניים, עוד מאוויים. מה לדעתך האחריות של דן? מה הוא צריך להחזיק?״

תהום: ״חוץ מלהתריע אם משהו לא מתאים לו, אם יש לך פנטזיות מיניות אז לחלוק איתי, גם אם הן קיצוניות או מוזרות או אני לא יודעת מה. אני חושבת שהאחריות היא גם של דן לתחזק את המרחב המיני או האינטימי בינינו. מגע זה משהו ששום דבר לא יחליף בעיניי. לחבק, ללטף, לעטוף מתי שצריך. זה נורא נעים ומוסיף ונותן תחושה נעימה שאפשר להתקדם הלאה״.

מטפלת: ״אם אני מבינה אותך נכון זה לא רק נותן לך תחושה נעימה באותו רגע, זה משהו שמזין את הנפש שלך להמשך תפקוד הלאה. אם הנפש שלך לא מקבלת את האינטימיות הגופנית הזאת את מרגישה שהוא רחוק ממך, שהוא לא איתך… נטושה״.

תהום: ״כן ואז זה גורם גם לי להתרחק, לא כי אני רוצה אלא כי אני רק מרגישה שאני מציקה ומפריעה״.

 

תהום הביאה כדוגמה פעם שהיא יזמה לצאת לאיזה מאנצ׳ ולא ממש נהניתי.

מטפלת: ״יש מצב שיזמת משהו ודן לא היה ממש בעניין. הוא שיתף עם זה פעולה, הוא אמר יאללה אני הולך איתך, אבל הוא לא הכי נהנה. אמרנו שני דברים, א׳ כשבנאדם לא נהנה אז רואים עליו וקשה להיראות מאוד נהנה כשלא נהנים, ודן? *עוד יותר* רואים עליו״. 

אני בחיוך: ״רואים עליי עכשיו?״

מטפלת ממשיכה: ״אל תתבאסי שלא היית מדויקת. את חשבת שזה יהיה טוב, בסופו של דבר זה היה לא טוב, סה לה וי. זה קורה הרבה פעמים בחיים. את לא צריכה להפסיק ליזום״.

אמרתי בטון רגוע שבמהלך הטיפול ניסיתי להחזיק מגע גופני לא מיני מצדי, אבל שזה לא גרם לתהום להחזיק את הצד שלה… אז כבר קצת אין לי מאיפה להביא את זה.  וגם שבכל פעם שתהום מפילה אותי, ההצלה שלי היא לחבק את עצמי בתוך הקונכייה שלי וכך אני מחדש אנרגיות.

 

המטפלת תיארה מצב דמיוני שתינוק יכול לדבר ולהגיד לאמא שלו כשהיא מרוכזת בעצמה ובגלל זה מפילה ונוטשת אותו. שאם התינוק או הילד הקטן יכלו לדבר במצב הזה, אז ההד הטראומתי היה הרבה יותר חלש.

מטפלת: ״מה שאנחנו עושים בזוגיות, אנחנו מנסים לבנות עולם מיטיב נפשית עבור אותו ילד קטן, הכי רך, הכי פגיע, הכי זקוק והכי תלוי שיושב בתוכנו ובא לידי ביטוי בעיקר במרחב המיני. אני חייבת לבקש ממך… אנחנו עכשיו בונים עולם אחר… אז אנחנו לא רוצים לשחזר. מה אתה עושה כשאתה מחבק את עצמך ומשתבלל? זה מה שעשית כשהיית ילד, ובאמת עשית עבודה נהדרת. לגמרי שאפו ענק על כל העבודה הנהדרת שעשית עם עצמך בתור ילד וגם אחר כך. אבל עכשיו אם תמשיך לעשות את העבודה הילדית ההיא, אנחנו נמצאים בפלונטר זוגי.

כי יש לך אישה שרואה אותך משתבלל ונכנס פנימה. היא באותו רגע מרגישה נטושה, משהו לא בסדר בה מאוד מאוד, היא שומעת את הקול שאומר לה ׳את לא ראוייה לכלום, אף אחד לא רוצה להיות בקשר איתך, לא רוצה קירבה אליך׳. באותו רגע אין סיכוי שהיא תדע להושיט יד משם כי גם היא במקום מאוד פגיע שלה. בסיטואציה כזאת שניכם אמורים כל אחד לתת יד לילד הקטן שנמצא בתוכו ולהשמיע החוצה את מצוקתו. לתת לו קול. אני מבקשת שתיצרו עימות. שיתחיל שיח, בירור. כן תצעקו, כן תריבו, תשמיעו מילים רגשיות אמיתיות. אתם צריכים ללמוד לשחק פינג פונג. טק-טק, טק-טק״.

תכנית האימונים של הסבא השרירי שאני עושה אחה״צ בנוסף לאימוני הבוקר בג׳ים אמורה להגביר את הפרשת הטסטוסטרון שלי, אך לפי המבטים המריירים וקולות התאווה שתהום משמיעה בעודי מתאמן ומזיע כאן נראה שהיא מגבירה דווקא את הפרשת הטסטוסטרון שלה.

נשבר לי הזין מהחרא הזה.

אפשר להתרשם מהיצוג הויזואלי של האודיו שזו היתה פגישה שהלכה והסלימה ועלתה לטונים מאוד צורמים.

 

בפתח הפגישה תהום סיכמה בכמה מילים את הגיחה לאילת בשבוע שעבר.

 

מטפלת: ״אבל מה אני רואה עליך? את כאילו מדווחת מילים…״

תהום: ״בדיוק סיפרתי לדן שבימים האחרונים אני מרגישה ערפל נורא גדול בתוך הנפש שלי, שאני לא מצליחה לכתוב ולהביע את עצמי יותר מדי. מרגישה שמשהו בגוף שלי משתבלל ונסגר״.

מטפלת פונה אליי וסונטת: ״צריך לפנות אליך? אתה לבד לא תדבר?״

אני: ״אני נותן לתהום להביע…״

מטפלת: ״עד מתי?״

אני: ״עד שהיא תגיד מה שהיא רצתה להגיד״. סיכמתי בקצרה את החוויה באילת והוספתי: ״באיזשהו שלב כבר רציתי לחזור כי התגעגעתי לגיטרות, ללבד שלי״.

מטפלת: ״זה בעצם הויסותים שלך אם אני מבינה נכון… זו שגרה שהיא גם נחוצה לך לשלווה…״

אני: ״בינינו שם היה סביר, אבל היו כמה נקודות שתהום מאוד נשענה עליי ונתלתה בי, וגם במעט הסקס שהיה, אז היא שוב חזרה ל׳בוא תרד לי׳ וכאלו״.

מטפלת: ״מה זה אומר ׳בוא תרד לי׳״?

אני: ״זה משהו שהיה בעבר ואמרת לה לא לעשות יותר… שהיא קוראת לי לרדת לה ובזה זה נגמר. אז היו איזה פעמיים כאלו״.

תהום: ״באחת הפעמים עשינו סקס״.

אני: ״כן היה לזה איזה המשך עלוב, זה לא…״

תהום: ״והיתה פעם אחת שאני ירדתי לך וזה כזה, התמסמס״.

מטפלת: ״כי כשאת יורדת לדן זה לא חלק מהתסריט הבדסמי?״

אני: ״זה לא היה חלק מכלום, היא החליטה על דעת עצמה למצוץ ואז החליטה על דעת עצמה להפסיק״.

תהום: ״הרגשתי שאתה כבר לא בעניין כל כך״.

אני: ״לא הרגשת שאני כן בעניין בשביל להתחיל. התחלת. הפסקת. זהו״.

מטפלת: ״התחלת לעשות את זה כי היה בא לך?״

תהום: ״היה בא לי וגם כן הרגשתי איזשהו רצון משותף מדן״.

מטפלת: ״איך הרגשת את זה? בהבעת פנים, באנרגיה, במילה…״

תהום: ״לא זוכרת מה בדיוק, אבל משהו הרגיש לי נכון, אבל משהו תוך כדי לא עבד, הוא כאילו איבד את הזקפה באמצע כזה״.

מטפלת: ״ומה הבנת מזה? אמרת משהו? שאלת משהו? עשית משהו?״

תהום: ״שאלתי אם להמשיך ודן ענה ׳את לא שאלת אם להתחיל׳ ״ .

 

מטפלת: ״מה אתה מתכוון דן, למה התכוונת?״

אני: ״שלא הייתי קשור לזה במילא, לא היה לזה קשר אליי״.

מטפלת: ״איך אתה יודע? בגלל שלא נשאלת?״

אני: ״אני יודע כי הייתי שם, לא היה לזה קשר אליי״.

מטפלת: ״מזתומרת? זה לא היה הפין שלך?״

אני: ״זה היה הפין שלי וזה הקשר היחיד שהיה לי לעניין הזה״.

מטפלת: ״בוא תסביר לי לאיזה עוד קשר, לא יודעת, אשתך חושקת בך, עושה משהו״.

אני: ״סבבה, זה יכול אולי לעבוד למישהו אחר, בעולם שלי כפי שתואר פה שוב ושוב זה לא מדבר אליי, אין לזה שום קשר אליי״.

מטפלת: ״בעצם מה שאתה מנסה להגיד זה ׳אין לזה שום קשר למיניות שאני אוהב׳ ״.

אני: ״אין לזה קשר למיניות, אין לזה קשר לתקשורת, זה לא צמח כתוצאה משום דיבור או מבט או הסכמה או בקשה או רצון. תהום החליטה על דעת עצמה לשחק בזין ואז החליטה על דעת עצמה למצוץ, ואז החליטה על דעת עצמה להפסיק. לא היה לזה קשר אליי״.

מטפלת: ״אתה אומר איזושהי אמירה נפשית ׳לא היה לזה קשר אליי׳ ומתאר איזושהי פעולה מינית שיכולה להיות חד צדדית מאוד לגיטימית בין בני זוג״.

אני: ״לא אמרתי שהיא לא לגיטימית, אמרתי שלא היה לה קשר אליי״.

תהום: ״אני חושבת שאני כן מבינה את מה שאתה אומר, זה כאילו, היה צריך להיות יותר מחובר ספציפית לדן, איזושהי אמירה קודם, או נרטיב בדסמי כדי להכניס לתפקיד״.

 

מטפלת: ״אבל מה זה עורר אצלך? אני רואה כרגע שזה עורר בעיקר כעס״.

אני: ״לא, זה לא עורר כעס. זה פשוט לא היה מחרמן בשום דרך״.

מטפלת: ״יכולת לעשות עם זה משהו כדי שזה כן יהיה מחרמן? היתה איזו יוזמה מינית מצד תהום שהיתה בפרקטיקה לא רגילה שלכם, שקשורה לנרטיב המיני הרגיל שלך, או הנרטיב המועדף, לא יודעת אם להגיד המועדף כי הוא היחיד, הנרטיב היחיד שאתה נדלק ממנו, שאתה מתחרמן ממנו. זו היתה איזושהי יוזמה של תהום שיכול להיות נעשתה מאיזשהו מקום יותר באותו רגע קשור אליה ופחות קשור אליך בנרטיב, אבל האם אתה יכול להצטרף אליה?״.

אני: ״אני לא אמרתי לה להפסיק, היא בעצמה הפסיקה. הצטרפתי, זרמתי״.

מטפלת: ״לא, לא הצטרפת, היית פסימי, אהה, *פסיבי*. לא אמרת משהו, לא הזזת אותה איכשהו, לא שיתפת פעולה עם הסיטואציה, היית ניצב״.

אני: ״לא הייתי חלק מהסיטואציה״.

מטפלת: ״אתה אומר את המשפט הזה כי בדרך כלל אתה הופך להיות חלק מהסיטואציה באמירות והתנהגויות ספציפיות. יש כאן התנהגות ואמירה אחרת…״

אני: ״יש לי חוץ מתהום היסטוריה מינית ארוכה, גם עם תהום. זה לא נכון שאני one trick pony, בכלל. אבל בשום חלק של המיניות שלי אין שם משהו שהוא לגמרי ברמת העור, טכני לגמרי, שפשוט מישהי מתחילה על דעת עצמה למצוץ לי וזה נפלא. אני אתן עוד דוגמה, רק חשוב לי להגיד שזה לא בקטע של קינק שיימינג…״

 

מטפלת: ״קינק שיימינג? מה זה?״

אני: ״זה שמביישים מישהו על הסטייה שלו. זו ממש ממש לא המטרה שלי, אני פשוט מביא את הנושא לדיון. ביום שבת תהום שלחה לי הודעה, זה היה בזמן שעבדתי על עריכת סרטון הצלילה ועל המוזיקה שלו, כמה שעות טובות של עבודה, ודי בהתחלה היא שלחה לי את ההודעה הזו במסנג׳ר:

 

׳אני יודעת שאתה עובד ואולי זה קצת לא קשור אבל כתבתי לך משהו ואני מקווה שזה יקרה היום או בקרוב.

ממי בבקשה תזיין לי את התחת, תלקק לי את התחת בצורה נעימה ומפנקת לפני, תכניס לי את הפלאג יהלום, תהפוך אותי ותלקק לי את הכוס, תזיין אותי עם האצבעות ואז תזיין אותי בכוס עם האצבע השמנמנה. (ככה היא קורת לזין שלי בקטע משפיל). אחר כך תוציא את הפלאג ותזיין אותי עם האצבעות גם בכוס וגם בתחת בו זמנית.

ואז תזיין לי את התחת עם האצבע השמנמנה בזמן שאני מחשמלת לך את הביצים ותגמור לי בתחת ואז אני אתיישב לך על הפנים כדי הזרע לך ינזל עליך ויחזור בחזרה אליך.׳ ״

 

מטפלת: ״מה אתה רוצה להגיד בזה? (פונה לתהום) זה בסדר מצדך שהוא הקריא את זה?״

תהום: ״כן, אנחנו בטיפול מיני זוגי, זה בסדר״.

אני: ״סליחה, אנחנו לא ב… זה לא המקום? כאילו, אם אנחנו לא יכולות לדבר על הדברים האלה פה אז בשביל מה…״

מטפלת: ״אני רואה שזה אצלך מודפס, אני לא יודעת אם זה היה מוסכם ביניכם, זה בכל זאת משהו מאוד מאוד פרטי, השאלה אם זה בסדר ביניכם, משהו פרטי כל כך, באופן חד צדדי להביא, המון פעמים שואלים את בני הזוג, זה בסדר שאגיד? זה בסדר שאספר? אם דיברתם על זה זה משהו אחר…ידעת שהוא יביא את זה?״

תהום: ״אני חושבת שאני הייתי מביאה את זה בכל מקרה״.

מטפלת: ״אז עכשיו שאתה מביא את זה אתה רוצה להגיד בעצם מה? שאין גם לזה שום קשר אליך?

אני: ״קודם כל כן, גם לזה אין שום קשר אליי. יש פה תסריט מאוד מפורט שלא נוסה מעולם…״

מטפלת: ״איתך״.

אני: ״לדעתי עם אף אחד, זה לא משהו שתהום עשתה עם מישהו ועכשיו היא רוצה לעשות איתי, אולי אני טועה. בינינו זה בטוח לא היה, אפילו חלקים מזה לא ממש היו. ואז גם, אני לא מבין… זה מצד אחד מנוסח כבקשה כמו ׳ממי תביא בבקשה חלב כשאתה חוזר מהג׳ים׳, מצד שני יש שם אלמנטים משפילים כמו ׳האצבע השמנמנה׳, וזה גם כאילו לוקח את השירות שלי for granted, כאילו אני כן בעצם משרת. אין פה שאלה אם זה מחרמן אותי, אם אני רוצה לעשות את זה, אם זה מדליק אותי… אבל מצד שלישי תהום לא ממש בשליטה שם בסיטואציה, היא כאילו מעבירה הנחיות מראש, to mail it in ואז לעזוב את זה לגמרי.

זה מלא מלא הוראות מראש, שבזמן שהן יתבצעו תהום לא תהיה בשליטה או בכלל נוכחת, היא תהיה spacing out, בכלל אני אהיה אמור לשלוט בסיטואציה, כמו שפעם מישהי שיצאתי איתה שמה לעצמה את הקולר הגישה לי את הרצועה ופקדה: ׳קח פיקוד!׳. אבל זה לא באמת לקחת פיקוד, כי הכל מוכתב מראש. גם אף אחת לא תשמור עליי שם, ואף אחת לא תתייחס אליי שם, מראש לא שואלים אותי אם זה משהו שאני רוצה. זה בטוח לא מצב שאני שולט אבל זה גם לא מצב שאני נשלט. זה יצור היברידי לא ברור. לא זה ולא זה״.

מטפלת: ״תסביר עוד פעם, אני רוצה שנשמע את זה, למה זה לא נשלט?״

אני: ״כי מצופה ממני להיות אקטיבי לגמרי בסיטואציה בלי שום דמות שולטת״.

מטפלת: ״הו! אוקיי, אין שם אף אחת איתי, אין שם מישהי שאומרת, מכוונת, שומרת, מחליטה. יש רשימה של הנחיות ומכאן זה שלך״.

אני: ״מעבר לכל זה, עצם זה שזה נעשה בהודעה… מילא אם זה משהו שכבר בוצע בעבר… אבל כשזה נעשה ככה בהודעה זה אומר לי שאין תקשורת, ואין אומץ לתקשר, ואם אי אפשר לדבר על זה, איך אפשר לעשות את זה? ואיך הגענו למצב שאחרי היכרות של 18 שנה אי אפשר אפילו לדבר על סקס…״

 

תהום: ״אני כאילו רואה את הדברים בצורה אחרת לגמרי. כאן זה לבן, כאן זה שחור, 180 מעלות הפוך״.

מטפלת: ״אולי לזה דן מתכוון כשהוא אומר שאין תקשורת, כי אם זה היה מתווך לך או מובא לך באיזו דרך… אף פעם לא קיבלת הודעה מתהום על מה היא רוצה שתעשה?״

אני: ״לא בלי שהדברים דוברו קודם, ושהיו אלמנטים שכבר נוסו. אחרי שכבר דיברנו, אז לבצע… אבל פה זה *במקום* לדבר על זה. וזה מגיע במצב שתהום יודעת בודאות שאני לא פנוי לקבל את ההודעה הזו עכשיו״.

מטפלת: ״אבל יש אפשרות שאנחנו מקבלים הודעה ומתייחסים אליה אחר כך״.

אני: ״כן, אבל אם אני רוצה לבקש משהו מתהום שקשור לסקס, אני קרוב לודאי לא אשלח לה את זה כשאני יודע שהיא תראה את זה כשהיא באמצע פעילות חשובה שדעתה מוסחת. אני אשלח לה כשאני אחשוב שיש לה פניות לזה, אחרת זה כבר יוצר תחושה… זה לא המתי אני אתייחס לזה, זה מתי אני אקבל את זה. זה גם לא מצב שהיא חשבה שאולי אני פנוי, היא ידעה שאני לא פנוי״.

תהום: ״כתבתי את זה בשורה הראשונה, שאני יודעת שאתה לא פנוי. אני אסביר את הסיטואציה מהצד שלי. קמתי בבוקר עם רצון עז למיניות. חשק מיני מאוד גבוה. אני מתחרמנת מהמחשבות ואני כותבת לבעלי, שותפי למין המושלם והטוב ביותר שאני מכירה, משהו שחשבתי עליו. יוזמה שלי. לקחתי מה שרציתי ואיך שרציתי. נכון שעשיתי משהו אחר טיפה כי זה מה שפינטזתי עליו באותו רגע. לא איבדתי שליטה…״

מטפלת: ״שיתפת בסיפור אירוטי שהיה לך בראש״.

תהום: ״בדיוק. חלקתי משהו מיני״.

מטפלת: ״מאוד מאוד אינטימי, משהו שעבר לך בראש, מאוד מלא על הפרקים השונים״.

תהום: ״כן, עכשיו ידעתי שהוא עסוק והכל, ואמרתי, אוקיי אני כותבת את זה עכשיו, אני אשמח שהוא יקרא את זה, אולי זה יעשה לו נעים שאני חושקת בו וחושבת עליו דברים כאלו… ואז זה יקרה מחר, או יותר מאוחר היום״.

מטפלת: ״בגישה שלך היה, אני יודעת שעכשיו הוא עסוק, אבל אני אשים את זה לפתחו, וכשזה יהיה רלוונטי הוא יתייחס לזה, או יעבד את זה, או יעשה עם זה מה שהוא יחליט לעשות. זה היה סיפור אירוטי חדש לך או שזה פשוט משהו שאף פעם לא אמרת?״

תהום: ״יש לי המון סיפורים אירוטיים בראש שקיימים. פה בניתי תסריט מסוים. זה כן היה חיבור למקומות הנשלטים של דן, לא היה שם ניתוק, אני כן הייתי מחזיקה את הסיטואציה, לא חשבתי לרגע לא לתפעל אותה תוך כדי. אני כן הלכתי לכיוון אחר, כשולטת לקבל מין אנאלי, ואולי זה נראה לא בסדר… ככה אני מרגישה״.

אני: ״זו ממש לא הכוונה שלי״.

מטפלת: ״אוקיי, לדן אין סיפור עם המין האנאלי, אני יודעת שאותך זה לוקח למקום שאם את רוצה מין אנאלי אז כאילו את נשלטת״.

תהום: ״אז אני בונה לעצמי את הסיטואציה לקבל מין אנאלי כשולטת״.

אני: ״אז למה להעביר תסריט מלא מראש ולהציג את זה כאילו זו עכשיו האחריות שלי לביצוע?״

מטפלת: ״הו! את שומעת את ההבדל?״

תהום: ״חשבתי שאני לא רוצה שיהיה את הקטע הזה שאני אומרת ׳ממי אני רוצה׳ או ׳בא לי שנעשה׳ כי זה הכרזות. אז כאילו באתי יותר קונקרטית. אני מבינה שזה יצא נורא עקום״.

מטפלת: ״למרות שלקחת בחשבון אם אני מבינה נכון את הבקשה של דן לא להצהרות כלליות, וכן לקחת בחשבון את ההשפלה קצת, וגם את הצרכים שלך במין אנאלי״.

תהום: ״אני גם אגיד עוד משהו, שזה סשן קצר יחסית. יש לו התחלה, אמצע, וסוף, ואני לקחתי את זה למקום של משהו שאני מרגישה שאני יכולה כרגע לעשות. כי עכשיו להיכנס לסשן של כמה שעות, יכול להיות שיהיה לי קצת קשה כי אני פוחדת שיש אזעקות וכל מיני דברים כאלה״.

 

מטפלת: ״את בעצם אומרת שכשאת מקשיבה לדן… לכל הפרשנות שדן חווה, הוא ממש חווה את זה, זה לא רק מה שהוא עשה עם זה בראש, הוא ממש חווה את זה. אני רואה גם התגובה הרגשית, אני רואה את הסומק בלחיים, הוא לא היה כשנכנסת. דן היה נסער מאוד מהסיפור הזה, לא לטובה״.

תהום: ״כשהוא העלה את הדברים אני כן יכולה להבין את המקום שלו, שכאילו קיבלתי עכשיו רשימת מטלות ולא בא לי לעשות את זה״.

מטפלת: ״כי לא היה ברור מכל הדבר הזה שאת משתפת בסיפור אירוטי שעלה לך בראש ושבא לך להוציא אותו לפועל, ונשמע לך שזה משהו שדווקא כן יכול לצאת לפועל בהתחשב בנסיבות כרגע של מלחמה ואזעקות וחרדות. אני שומעת אותך, כמה חשבת על הניסוח של ההודעה״.

תהום: ״אני גם אגיד שנורא התלבטתי אם לשלוח או לא, אבל אמרתי שאני לא יכולה לחיות בפחד ושהפחד ינהל אותי״.

מטפלת: ״זה גם מה שדיברנו פה, שאת תחליטי שבא לך להגיד. אני צריכה שאת תדעי לא להרגיש אשמה״.

תהום: ״אני לא מרגישה אשמה. אני מבינה שהוא נפגע ושהצקתי עם זה קצת או משהו…״

מטפלת: ״הוא לא סתם נפגע, הוא כועס, מאוד! על מה הוא כועס? (אני מניד בראשי) לא? לא כועס? אז תגיד לי את המילה של הרגש״.

אני: ״שוב, אני לא מרגיש שייך לזה. זה מוסיף לרגש הכללי, הרי זה לא קורה בואקום, של התסכול מחיי המין שלנו. זה לא חלק משום רצף, חוץ מהפעמיים שהגמרתי אותה באילת אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עשינו סקס שהיה טוב…״

תהום: ״לפני המלחמה״.

מטפלת: ״אתה קורא ׳עשינו סקס׳ למשהו אחר, כי יש מצב שה׳הגמרתי אותה׳… זה נשמע סקס… אני לא קוראת לזה סקס, זה משנה מה אתם קוראים, לא מה אני קוראת״.

אני, מאבד סבלנות: ״אמרתי, *חוץ* מהדבר הזה, כן קראתי לזה סקס, לכן אמרתי *חוץ* מהדבר הזה. זה הרבה שבועות דלילים בפעילות ואין שום סוג של רצף״.

מטפלת: ״אבל יש נסיונות לרצף, יש מלחמה שמעוררת בתהום המון חרדה…״

אני: ״אוקיי, אבל כשהיא שלחה לי את ההודעה זה היה out of the blue, זה לא היה חלק מפינג פונג שקורה״.

מטפלת: ״אבל הפינג פונג נוצר על ידי צעד ראשון. לתהום היתה מטרה שיהיה צעד שני. זה שזה לא הצליח זה משהו אחר, אני מבינה״.

אני: ״ההיסטוריה לא התחילה כשהיא שלחה את ההודעה הזו״.

מטפלת: ״רגע אנחנו מנסים ליצור היסטוריה חדשה״.

אני: ״מנסים ולא מצליחים״.

 

מטפלת מתרגזת: ״דן, אבל בנקודה הזאת אני חייבת שקצת תשתמש בכל מה שדיברנו כאן. הכוונה של תהום היתה, במיוחד שאתה שומע מה עבר לה בראש. קיבלת משהו שהיה מאוד לא מותאם, לא בטיימינג…״

אני: ״אני מבין, אני לא בקינק שיימינג וגם לא בכעס, הבאתי את זה כדי שנדון בזה והנה אנחנו דנות בזה״.

מטפלת ממשיכה להתרגז: ״וכשאנחנו נדון בזה נגלה שמתפתח לך קונפליקט פנימי, ויש פתרון מסוים שאתה מכיר נפשית שזה: היא לא רואה אותי במלא, היא לא מדברת במלא את השפה המינית/נפשית שאני צריך ולכן אני לא יכול לקחת שום חלק בסצנה המינית שהיא מנסה ליצור״.

אני: ״זה אמור לחרמן אותי? כי זה לא חירמן אותי. אם תגידי לי לא, אתה לא אמור להיות חרמן כשאתה עושה סקס, אתה אמור להתגייס לזה אם בא לך או לא…״

מטפלת: ״לא, זה לא מה שאמרתי. החרמנות מגיעה באיזשהו שלב. החרמנות היא לאו דווקא מצב נתון! אנחנו מגיעים אליה, איכשהו״.

אני: ״זה לא פתח לי שום פתח לחרמנות״.

מטפלת: ״יש מצב! אתה מדבר על התוצאה. התוצאה היתה מפוספסת. אני עמדתי ובישלתי והכוונה שלי היתה לקחת בחשבון את הטעמים שאתה אוהב, את סוג האוכל שאתה אוהב, יחד עם צרכים ש*אני* אוהבת במה שאני מבשלת. היתה שם מטרה לקחת בחשבון את שני הצדדים. גם אותך, גם אותי… במיוחד עכשיו שתהום מתארת, אנחנו רואים כמה היא לקחה בחשבון המון דברים שעלו פה״.

 

(כאן הגיעה דוגמה ארוכה בקול רם מאוד של איך היא בישלה לילדים שלה כמה פעמים בהתכוונות והשתדלות רבה והתגובה הקרירה שלהם ביאסה אותה. משם זה המשיך בטבעיות לתיאור נוסף של ההשתדלות של תהום והנסיון שלה ליישם ולהביא לידיי ביטוי את הרצון שלה במין אנאלי).

 

מטפלת ממשיכה: ״אין לדן את הייצוג הזה, הוא לא מכיר אותך כשולטת אחראית, שלוקחת את האחריות המלאה ומנהלת את זה. הוא מכיר לא רק אותך אלא גם עוד שולטות מהחיים שלו״.

אני: ״אוקיי, אז אם היתה לה כוונה לנהל את זה אז בשביל מה לשלוח לי את כל ההנחיות מראש?״

מטפלת: ״לשתף אותך בפנטזיה מינית!״

אני: ״אבל זה לא כתוב כשיתוף אלא כבקשה מפורשת. וגם למה לכתוב ולא לשתף פנים אל פנים?״

תהום: ״אתה היית נורא עסוק!״

אני: ״אז למה לשלוח לי את זה כשאני נורא עסוק?!?״

מטפלת: ״כי היה בא לה לשתף אותך בפנטזיה מינית שעלתה לה בראש״.

אני: ״אבל למה כשאני נורא עסוק?!?״

מטפלת: ״תקרא את זה אחר כך, אל תתייחס! תסביר לי את הנקודה הזאת. דן, אתה מבקש משהו שבלי שאתה שותף לאמירה הזאת אין לה יכולת לדעת. אתה נורא עסוק… (אני צועק ברקע שתהום ידעה היטב שאני נורא עסוק, בפעם העשירית) זה שאתה עסוק לא אומר שיכול להיות שיהיה לך נעים לשמוע איזה סיפור מיני מרגש״.

אני: ״זה לא מה שהיה! את לוקחת את הפרשנות שלך לדבר הזה ואונסת את הסיטואציה בעזרתה״.

 

כאן המשכנו להתנצח סחור סחור בצעקות סביב הנקודה הזאת עד שהמטפלת שאלה: ״איך היא יכולה לדעת מתי בכל רצף הפעולות שיש לך יהיה הרגע הנכון שהיא יכולה להכניס את ההודעה?״

אני: ״הו. אז למשל אפשר שכשאנחנו יושבות ומדברות והיא רואה שאני פנוי לדבר על דברים כאלו, זה יכול להיות זמן טוב להעלות את הדברים וגם לא לשלוח את זה בהודעה אלא להגיד: ׳היתה לי איזו מחשבה, בא לך שאשתף אותך בזה?׳ ״.

מטפלת: ״זאת אופציה אחת, אבל למה זו האופציה היחידה?״

אני: ״זו לא האופציה היחידה, אבל זה למשל יכול היה לעבוד יותר טוב״.

מטפלת: ״אתה מאוד מקובע, אתה רואה את זה רק דרך העיניים שלך. בטיפול זוגי אין לנו ברירה אלא להתחיל לראות… ככה חשבתי אבל אני מרחיב את זה שניה. אתה מתעקש על זה שהמטרה שלך היתה לא לראות אותך. שהמניע שלה, לא המטרה״.

אני: ״לא! לא! זה לא מה שאני אומר. אני לא אמרתי שום דבר כזה״.

מטפלת: ״אתה אומר שאתה לא קשור לזה!!״

אני: ״אבל לא אמרתי שהמניע שלה היה לא לראות אותי. המניע שלה היה שהיא קמה חרמנית והיתה לה את התשוקה הזו, והיא רצתה שהדבר הזה יוגשם ויקרה, ובגלל זה היא שלחה״.

מטפלת בטון מאוד לא נעים: ״שלחה את זה ללא שום התייחסות אליך. שלחה את זה אליך כאל אובייקט, בלי לקחת בחשבון באיזה מצב אתה נמצא״.

אני: ״אני גם כתוב שם בפנטזיה בלי שום רצונות משלי. היא לא שאלה אם הייתי רוצה לעשות את זה, אם זה מדליק אותי… זה מובן מאליו שאני עושה את כל זה. הכל יקרה בדיוק כמו שהיא רוצה ואין שום שאלה אם בא לי, אם אני מוכן. זה מתחדד לאור זה שזה נשלח בעיתוי הזה, ולא כחלק משיחה״.

 

מטפלת: ״תתייחסי שניה לנקודה הזאת״.

תהום: ״יכול להיות, אני מבינה את הנקודה הזאת שהוא אומר. באמת יחסית אין שם את ה… כי אני לא שואלת אותו מה הוא רוצה לעשות או איך הוא רוצה לעשות את זה. אני החלטתי בשבילנו. זה גם קצת המקום שלי כשולטת כי גם בסשנים שלי, שלנו, אני זו שמחליטה״.

אני: ״המקום שלך כשולטת לא קיים כבר הרבה זמן, בטח שלא קיים בצורה סדירה וקבועה… אז לבוא כאילו אנחנו חיים ב24/7 פמדום… זה לוקח כמובן מאליו שאני לגמרי בעניין של לעשות כל מה שאת רוצה״.

מטפלת: ״זו הנחה לא קיימת בנרטיב הבדסמי שלכם? אתה לא מעוניין להתמסר לדמות גדולה נשית שאומרת לך מה לעשות?״

אני: ״זה לא רלוונטי מה אני מעוניין ומה לא כי זה לא קיים בכלל״.

תהום: ״עכשיו אני נזכרת בשיחה בסושי באילת, שאמרתי שהנפש שלי קצת סגורה בגלל המלחמה ואני לא מצליחה להיפתח מינית כמו שהייתי רוצה. חרדות, מבוכה, כל הזמן התחלה של אזעקה שאני שומעת בראש. עכשיו, דן אמר שאצלו המצב בכלל לא משפיע מינית. אז הנחתי שכנראה אני ב70% מיניות ודן ב100%… אז מפה חשבתי שאני יכול לבוא ולהגיד מה שנראה לי לנכון״.

אני: ״למלחמה אין השפעה מיוחדת על המיניות שלי, אבל לזה שאין בינינו מיניות יש הרבה השפעה על המיניות שלי״.

 

חזרנו לדבר כשהמטפלת מאוד להוטה ונסערת על ההרגשה שלי שהיוזמות המיניות האלה לא קשורות אליי.

 

מטפלת: ״הדבר הזה שאתה אומר הוא פרשנות רגשית שלך למעשה שתהום עושה שבנפש שלה נובע ממקום אחר ממה שאתה מפרש״.

אני: ״אין שום בעיה, אני לא יכול לדעת מה…״

מטפלת: ״אתה לא יכול, ולכן אנחנו מדברים״.

אני: ״כן, אבל זה לא משנה״.

מטפלת: ״זה כן משנה. אני צריכה שתבין שהפרשנות שלך קשורה למערך הנפשי שלך ולא לתהום״.

אני: ״אם אני צריך להיות שחקן מיני בסיטואציה, אז אני מפרש את הדברים דרך הפרשנות הנפשית שלי. צריך להיות גישור שמביא אותי לשם. מה הכוונה שלה זה לא רלוונטי״.

מטפלת: ״זה כן, כי אתה מייחס לה כוונה…״

אני: ״לא, אני לא מייחס לה כוונה. כשהיא מצצה לי אני לא חושב שהיא באה לעשות לי משהו רע״.

מטפלת: ״אבל אתה אומר ׳היא לא ראתה אותי, זה לא אני הייתי שם׳ ״.

אני: ״אבל לא כי אני מייחס לא את הכוונה הזאת, פשוט כך זה מתקבל אצלי״.

מטפלת: ״לא, אתה לא עונה. אני רוצה להבין, כשהיא מצצה לך את הזין, איך אתה יודע שהיא היתה מוצצת כל זין באותו רגע, מאיפה אתה מביא את זה??״

אני: ״זה לא מה שאמרתי״.

מטפלת: ״אתה אמרת. אמרת ׳היא לא מצצה את הזין שלי׳. זה מה שאמרת״.

אני בחיוך סבלני: ״היא מצצה את הזין שלי, אבל זה לא היה שייך אליי״.

תהום מצחקקת.

מטפלת: ״אתה אומר משהו שלך הוא נורא ברור, אני מבקשת ממך, בבקשה תשמע את זה דרך עוד אוזניים. אני באמת מבקשת. לאוזניים אחרות ועם אהבה נורא גדולה זה לגמרי לא ברור!!!״.

אני: ״אז אני אסביר כדי שזה יהיה ברור״.

מטפלת: ״בוא בבקשה, תנסה להסביר מאיזה מניע תהום פעלה״.

אני: ״זו לא הפריזמה הנכונה להסתכל על זה״.

מטפלת: ״בטח שכן!!! זו פעולה שתהום עשתה!!!!״

 

((אני מתמלל פה ומצחקק מכמה בוגר השיח… ממש רמה של גן חובה. am not!! are too!!!)).

 

אני: ״זה לא משנה לי מה הפעולה שתהום עשתה. אם אני בא ולוקח איזשהו איבר בגוף של תהום ומתחיל לעשות איתו דברים בלי שאני מסתכל על תהום, מבחין בתגובות שלה, שואל אותה אם זה נעים לה או לא, או שאני לא צריך לשאול כי אני יודע ורואה, אני מסתכל עליה ומרגיש אותה… ואני ממשיך ועושה את זה, אז זה לא קשור לתהום, זה קשור לאיבר״.

 

מטפלת נאנחת בכבדות ואומרת בעצב: ״דן אני יכולה להגיד לך מה אני שמעתי עכשיו? באמת, אני אוהבת אותך נורא, באמת. ולבי עכשיו באמת, הוא שותת דם. כי אני שומעת מה אתה שומע. אני אגיד לך בדיוק מה שמעתי עכשיו: הכניסו לי שד לפה, או הכניסו לי פטמה של בקבוק לפה. אף אחד לא הסתכל עליי, אם אני אוהב את זה או לא אוהב את זה, אם זה טעים לי או לא, אם הטמפרטורה של החלב נעימה לי או לא, איך אני עם זה…״

אני: ״אם אני רעב או לא רעב…״

מטפלת: ״אם אני רוצה או לא רוצה. אני לא הייתי שם אישיו. לא הייתי סובייקט. הכניסו לי את השד….״

אני: ״ולפיכך זה לא רלוונטי מה היה המניע של מי שהכניס את השד לפה״.

מטפלת: ״אבל יש מצב שאתה מדבר על יצוג שהיה נכון למישהי אחרת לפני המון שנים, ואתה מייחס את זה לתהום בגלל הפעולה שהיא עשתה״.

אני: ״אבל אני לא כועס על תהום על הפעולה שעשתה, אני פשוט אומר שזה לא מתאים לי״.

מטפלת: ״אתה לא כועס כי אתה לא מביע כעס, אתה פשוט לוקח מיליון צעדים אחורה מהאינטימיות איתה. אתה נהדף מהביחד שלכם, מהתלות ביניכם. למה? כי היא לא רואה אותך. כל מה שתיארת עכשיו, אני ראיתי אמא מנותקת, בדיכאון, שמזינה פונקציונלית את הילד שלה. יש המון אמהות כאלו. ברור לי שזו היתה או האמא שלך או המטפלת ההיא שהיתה שם, מנותקת. (שוב צעקות נוראיות) אני חייבת שתשמע מה שתהום אומרת כדי שתכניס פנימה עוד אפשרות. הנפש שלך נעולה בצורה מאוד ברורה לגבי הפרשנות הזאת של אמא מנותקת שלא רואה אותה. לפחות תהום, הכוונות שלה…״

אני: ״גם הכוונות של האמא המזינה בדוגמה שלך״.

מטפלת: ״לא. הכוונות שלה היו רק להזין״.

אני: ״התינוק בוכה, לא ברור למה, אולי הוא רעב״.

מטפלת: ״הכוונות של תהום היו ליצור איזשהו ביחד״.

אני: ״אוקיי, אז אם הכוונות שלה היו ליצור איזשהו ביחד, הדרך ליצור ביחד היא לא ע״י התעלמות מהבנאדם שאיתו רוצים…״

מטפלת: ״ב ו א   נ ל מ ד.  ב ו א   נ  ל מ ד ! ! ! אבל קודם תכיר בכך שהכוונות שלה היו ליצור משהו נעים…״

אני: ״סבבה, לא אמרתי מילה רעה נגד הכוונות שלה״.

 

המשכנו לדסקס את המציצה שלא נצצה, תהום אמרה שכנראה היתה צריכה ליצור איזשהו סיפור בדסמי סביב זה והמטפלת שאלה אותי אם היא קולטת נכון.

אני: ״אני לא יודע לגבי המכניקה הספציפית של הדברים, אבל אם היתה תקשורת אמיתית סביב זה, שני בני אדם שמתקשרים ביניהם בקשר עין…״

מטפלת: ״דן מדבר על מצב, ואני חייבת שתשמעו טוב מה אתה אומר, שהיא מסתכלת עליי ואני מסתכל עלייה, ואנחנו יושבים באינטראקציה כזאת (מדמה אמא מחזיקה תינוק מולה) אינטימית, מסתכלת בעיניים ומנסה באמת להבין מה קורה שם ומה אתה אומר שם. עם מי אנחנו מסתכלים ככה? רק שלב אחד בחיים יש כזה. זה השלב שהתינוק לא יכול להגיד כלום לאמא, הדרך היחידה שיש לאמא לתקשר איתו היא דרך קשר עין״.

אני: ״כששני מבוגרים יושבים בדייט אינטימי הם לא מסתכלים אחד על השני ככה?״

מטפלת: ״יש להם כבר אסטרטגיות שיחה בוגרות, ולפעמים ידע קדום״.

אני: ״זה לא רק המבט, זה יכול להיות גם בנשימות, במגע… מגע שהוא לא, אוקיי, באה ומוצצת. יש תחנות בדרך שעוברים ורואים שבסדר, ממשיכים, מגרים, מגלים… לא פשוט שועטים לעבר ה…״

מטפלת: ״אני חייבת שתשמע מה אתה אומר. מה שאתה אומר זה כל הטכניקות דיבור הינקותיות״.

אני: ״אוקיי אז לא המצאתי את זה, נכון?״

מטפלת, שוב ׳נסערת׳: ״דן, אתה בכלל לא המצאת. אתה פשוט צריך להבין שאתה מבקש מתהום משהו ששייך לשלב התפתחותי קדום, ותהום היא לא אמא שלך״.

אני: ״מה הקשר? שאנשים בוגרים עושים סקס הם פשוט מתחילים להתחכך?״

מטפלת: ״תגיד, אתה לא מכיר מספיק זוגות, פרטנרים מיניים של שנים, שפתאום באיזשהו רגע מתחילים, אני לא יודעת, דוחפים יד, מתחילים למצוץ, זה לא קורה לפרטנרים של שנים???״.

אני: ״וזה עובד להם?״

מטפלת: ״לחלק כן וחלק לא. אבל אתה כרגע מדבר מתוך מקום… היא תפקדה מינית, זה פונקציה טכנית, מכנית… ולא את השלב הקדום שזה לראות אותך״.

אני: ״אצלי סקס מעולם לא היה רק קטע מכני. אני חושב שאמרתי את זה בפגישה הראשונה שלנו. זה אף פעם לא רק מכני״.

 

מטפלת: ״הרצף הזה שאנחנו מדברים עליו… רצף זה לא תפקוד מיני, זה החזקה נפשית שלי בתוכך. אני חושבת שתהום מאוד מחזיקה אותך בראש. אני שמעתי אותה אינספור פעמים, מחזיקה בעיקר אותך בראש, היא כמעט לא מחזיקה את עצמה. כי אין לה מושג, הייתי צריכה לחבר אותה למי זו תהום המינית. אינספור פעמים אמרתי לה תזכרי שיש גם תהום המינית, מי זאת? אני צריכה דמות שם. היא מחזיקה בעיקר אותך בראש. אתה פשוט כל כך פגוע ופצוע במקום הראשוני הזה שכשהיא לא עושה את השלב הראשוני הזה זה מרגיש לך לא קיים, זו התהום הטראומטית ההיא שהיית בה.

אנחנו חייבים לעצור, אני רק רוצה להגיד, תהום, כרגע, מה שאת עשית, אתם תסלחו לי שאני תופסת איזשהו מקום. המעשה לא היה פסול. אנשים שנמצאים במערכת יחסים ארוכת טווח, הם יכולים המון פעמים לבוא ואני לא יודעת מה, לתפוס בביצים, לדחוף יד לתחתונים, זה לא איזה משהו פסול״.

אני: ״גם אני לא חושב שזה משהו פסול״.

תהום: ״אני חושבת שהמיניות צריכה להיות יותר מדויקת כרגע, כדי שבאמת יוכל להיות רצף מיני לאורך זמן. יכול להיות שיהיו דברים קצת אחרים טיפה. אנחנו לא מאבדים את המקום שלי כשולטת, אנחנו לא מאבדים את המקום שלך כנשלט…״

אני:  ״אין שום מקום כזה כבר״.

מטפלת: ״אנחנו חייבים חייבים לעצור, בוא נעשה שאת המה המיני, הפרקטיקות המיניות, יהיה אחרי שיש מבט בעיניים, שיש החזקה, נשימות. ואני לגמרי שומעת ומחזיקה שיש כמה דברים שאת רוצה להכניס ולהוסיף למרחב המיני כמשהו נוכח ונוסף שלא היה לאחרונה. את זה נצטרך לעשות בפעם הבאה. כן תבואו ביחד בפעם הבאה בבקשה ( 🤦 זה היה תורה של תהום לבוא לבד ) כי אני צריכה את שניכם בשביל זה״.

 

כבר שני לילות ברציפות אני חולם שאני שותה לגימה או שתיים של יין אדום, מרגיש על זה אשמה, בושה וצער, ואז חווה הקלה כשאני מתעורר. הלילה זו היתה המטפלת שמזגה לי בחלום, לפני שמשכה את תהום לקלח את התינוקת שלה באמבט. מחר נפגשות איתה אחרי שבועיים ונראה לי שתהיה פגישה טעונה ודרמטית.

בימים אני מרגיש דחף לברוח מהמציאות ולהקל על נדודי השינה אבל אני יודע שקצת אלכוהול לא יעזור בכלום ומצד שני הרבה אלכוהול גם לא יעזור בכלום. אני נקי 81 ימים (ו84 מכדורים) ואין בי שום תשוקה לחזור לday 1.

מה שכן עוזר זו אפליקציית פוקוס שמצאתי, התקנתי, והגדרתי בה את כל הרשתות החברתיות, אתרי החדשות, המסנג׳ר, הקלנדר והמייל. מהרגע שאני מפעיל את החסימה לזמן שהגדרתי מראש אי אפשר לרמות. אימון הגיטרה שעשיתי לאחר מכן היה אחד המהנים והטובים מזה זמן רב. במקום לבהות בחרא בזמן שאני מתאמן אני בוהה בעצמי באמצעות הגו פרו, ומלבד התועלת הטכנית שאני מקבל מהפידבק הוויזואלי אני גם נהנה לראות את השרירים שמתהווים לי כתוצאה מתכנית האימונים שאני עושה בנוסף לאימונים בג׳ים כדי לקבל את לוק הRipped Grandpa.

רוחות הסתיו מנשבות בי ומביאות איתן ענני סערה. בקרוב יגיעו הגשמים.

הדבר הכי טוב בשש השעות וחצי שבילינו מתחת למים השבוע (במצטבר) היה שהשחרחוקים נשארו במהלכן בלוקר באקווה ספורט, שכבר מזמן הפך להיות המועדון הביתי שלנו.

ראינו מלאאא מורנות ואני חושב שהיה כנס של התאחדות המורנות לפני שהגענו ושהן הגיעו למסקנה שהן היו יותר מדי סנוביות עד עכשיו ושהגיע הזמן שלהן לפזר קצת אהבה בעולם. כנ״ל גם לגבי שרביטית השונית.

צללנו בחופים הדרומיים, באוניברסיטה, בשמורה, בסטי״ל (היינו לבד שם!), וביתוש הגענו ל30 מטר לראשונה מאז הספארי הטראומתי במלדיביים לפני 10 חודשים. כמעט לא היו לי חרדות בצלילות למרות שהן היו עמוקות וארוכות, חוץ מביום הרביעי כשהתחילו לעבור לי מחשבות טורדניות שאני לפתע מואס בוסת שבפי, פולט אותו החוצה ומזנק למעלה. תהום הציעה שאתרגל הוצאה של הוסת מהפה במהלך הצלילה, וזה היה רעיון מעולה שממש עזר ויישמתי אותו שוב ושוב. מוזר שממש שכחתי שזו בכלל אופציה. כמו כן היא התחילה לכנות אותי בשם ״קוקיאלה״ וזה דווקא די מצא חן בעיניי.

יצרתי את המוזיקה עם הלב הכבד, הראש המודאג והנפש הסוערת.

ניסיתי שתהיה מרגיעה, עמוקה ומנחמת.

 

תהום התבקשה לממש את יתרת ימי החופש שלה בעקבות המצב, אז ירדנו לצלול באילת האהובה.

אווירת המלחמה מורגשת היטב גם שם ולא התנתקנו מהתחושות הקשות והכותרות המדאיגות, אך בכל זאת נשמנו אוויר מדבר, השלמנו 11 צלילות עמוקות ורגועות, טיילנו לגבעת רחבעם, מעלה גשרון ונחל גשרון תחתון עד מעבר צפרא, התגלצ׳נו בכל המגלצ׳ות בפארק המים החדש, ובאחר הצוהריים האחרון חברנו המופלא א׳ לקח אותנו למקומות סודיים לראות ציפורים ולבאר אביונה לראות צבאים וצבעים בשעת הזהב.

באחת הנקודות הבחנתי על שפת האגם בחסידה שחורה שצלעה בקושי רב פנימה והחוצה מהמים ולא הצליחה לעוף. אמרתי לא׳ שיש שם ציפור עם בעיות (הזדהיתי כי אני בעצמי סוג של ציפור עם בעיות) והוא ניסה לחלץ אותה אך לא היתה לו גישה דרך הסבך. הוא התקשר למישהו שעזב הכל, הגיע כעבור חצי שעה עם טנדר וציוד מתאים ונשא אותה בעדינות לקבל טיפול רפואי. חשבתי לעצמי איך בני האדם יכולים לבצע זוועות מעבר לכל דמיון, אבל גם להיות הכי טובים שיש.

ביום הראשון, כשישבנו בפארק הצפרות בשעת בין ערביים וספרנו ציפורים נודדות, תהום הבחינה במשהו שט על פני המים, הכריזה: ״הנה ברבוז!״ ובכך הוסיפה עוד חייה לאוסף החיות המומצאות שלה. (הכלאה בין ברבור לברווז).

היום חזרנו לאזעקות ולבומים, אבל הבאנו איתנו קצת אור, אהבה, יופי, שלום ושלווה לכולן.ם. שנשמע רק בשורות טובות ושכל החטופות והחטופים ישובו לביתם בריאים ושלמים במהרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניסיונותנו הקודמים להגיע ללא מדריך לספינה שנחה בעומק 30 מטר לא צלחו, כנראה כי לקחו אותה לסיבוב בכוונה בדיוק לפני שבאנו.

הפעם הערמנו עליהם והגענו לפני שהספיקו להזיז אותה. כשחזרנו דרשתי וקיבלתי מדליה מנשות הצוות המקסימות בדל-fuck.🧜🏻‍♀️🤩💘