שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

מדממת

אנחנו לא נמצאים כאן כדי להיפטר מהמופרעויות שלנו, אלא כדי ללמוד לחיות איתן. אחת מהבעיות שלנו היא שאיננו יכולים לקבל את העובדה שאנחנו מופרעים. לכל אדם יש את צורת ההליכה שלו וגם האופן שבו הוא מרגיש, חושב ומסתכל על הדברים, וגם אם רוצים לשנות משהו מזה, אי אפשר לעשות זאת במהירות. מי שינסה להשתנות בכוח תצוץ לו בעיה חדשה במקום אחר.
לפני 6 שעות. שישי, 15 בפברואר 2019, בשעה 19:39

בשכונה שלי כולם מכירים את כולם. 

בשכונה שלי כולם חברים של כולם. 

עדי הייתה שכנה שלי, ולמרות שהיא הייתה גדולה ממני ב- 4 זה לא מנע מאיתנו להיות חברות. לעדי היה חבר - חבר חייל, הוא היה בן 21. 

ביום שני; 14.1.2010 עדי הזמינה אותי לצאת לבלות איתה ועם החבר שלה - לירן. 

לירן הגיע לבוש במדי צבא, החולצה שלו הייתה מחוץ למכנס והמכנס היה קצת קרוע. 

״היי״ הוא חייך אליי. הסתכלתי על עדי וכשקיבלתי ממנה חיוך מסכים השבתי לו בהיי נבוך. 

״מה נעשה?״ הוא ניגש לעדי ונשק לה על המצח. 

הסתובבנו וטיילנו בכל רחבי העיר, וכשחזרנו לשכונה שלנו ישבנו בספסל ליד המכולת, ״דוד לירן, אני רוצה ברד״ ביקשתי בקול ילדותי. 

״מה?״ הוא שאל בזמן שהוא הסתכל עליי קצת נבוך. 

שיחקתי עם השיער שלי והכנסתי את האגודל לפה;

״דוד לירן, אני רוצה ברד״ חזרתי על עצמי בשנית. 

הוא הסתכל על עדי וחייך אלייה חיוך נבוך, היא הנהנה בראשה לחיוב והוא ניגש אליי, ליטף לי את השיער ולחש; ״בואי, ילדה קטנה, דוד לירן יקנה לך ברד״. 

 וככה, בכל פעם כשהיינו נפגשים הוא התנה לי את קניית הברד בכך שאעשה את אותו הקול הילדותי והתמים ואקרא לו דוד לירן. 

לפני 9 שעות. שישי, 15 בפברואר 2019, בשעה 16:21

 

- מעריצה של מונק. 

לפני 12 שעות. שישי, 15 בפברואר 2019, בשעה 13:33

הלוואי שתמותי, אנה

אני לא צריכה אותך עוד 

כל עוד את כאן אני לא אשמיע קולות של שמחה

הלב כואב והעצב לא עוזב 

איכשהו אני שוב חוזרת אלייך, אנה 

חברתי היקרה, אנה. 

לפני יום. חמישי, 14 בפברואר 2019, בשעה 10:16

אולי האהבה היא געגוע למדרון תלול

אף על פי שאתה יודע שתיפול ותתנפץ לרסיסים

כאילו אם תושיט את היד היא תהיה בתוך כף ידך כאילו היא במרחק קילומטרים

כל כך בלתי אפשרית וכל כך אפשרית.

לפני יומיים. רביעי, 13 בפברואר 2019, בשעה 19:37

היא הייתה חצופה בגלל שהיא הייתה היפה מכולן. 

אין לה כמעט כלום אבל היא אוהבת את החיים היקרים,

ואני אוהב אותה,

ואני יודע כמה היא אוהבת אותי. 

אני יודע שהיא חולמת עליי אבל מתעוררת במיטה אחרת. 

הכסף גנב את ליבה,

השקרים השחיתו את הנשמה שלה, 

וכואב לי הסבל שלה הרבה יותר מבגידתה, 

אני נולדתי לאהוב אותה גם אם היא הולכת. 

אישה של אף אחד, אישה של כולם, אישה שהורגת.

אישה שמכאיבה, אישה שפוגעת והורגת. 

אישה כל כך יקרה, אישה כפויית טובה, 

אני יודע שלא תשכחי אותי גם אם תלכי... 

לפני יומיים. רביעי, 13 בפברואר 2019, בשעה 07:02

לפני 4 ימים. שני, 11 בפברואר 2019, בשעה 21:53

אני מסוגלת לסבול הכל רק בזכות המחשבה שאהיה איתך.

אני שוכחת את כל צרותיי איתך,

אני אף שוכחת איפה אני ומי אני,

את העבר ואת העתיד, את הכל,

אתה היחיד שקיים.

אני מרגישה כמו אדם אחר לידך. 

אדם טוב יותר, מאושר יותר, רגוע יותר. 

למה אני לא מצליחה לעמוד בפנייך למה אני עושה את זה למרות שאני יודעת שאפגע בסוף? 

 
- כי את שייכת לי ואני שייך לך. 
שום דבר לא יכול להפריד אותי ממך. 

לפני 5 ימים. ראשון, 10 בפברואר 2019, בשעה 07:41

אני לא יכולה שלא לחשוב,

לישון אני גם ככה לא מסוגלת,

מה זה המצב שלנו, ללא מילים וללא שלום?

יש בי עוד הפצע שנפער המון פעמים מחדש,

הוא נחבש שוב ושוב, אבל עדיין מדמם.

לפני 6 ימים. שבת, 9 בפברואר 2019, בשעה 23:43

אל תסתכל עליי ככה,

הם עלולים להבין,

עולם שלם נגד שנינו,

הם לא יבינו אותנו.

אל תתקרב אליי ככה,

אל תיגע בי ככה.

העולם הזה נגד שנינו,

הם לא יבינו אותנו.

אם החיים האלה יתפסו אותנו ככה בצוואר,

האם הם שאלו את הלב שלנו, כשאמרו לנו לחיות ככה?