ביום למחרת הגיע רחמים בחמישה לשבע למסעדה כולו היה מתנשף כי את כל הדרך עשה בריצה
מריומה ישבה לה על קופסא של תנובה ליד העגלה שלה שסחבה מאיזה סופר, וכולה קצרת רוח.
היא החמיצה פנים על שלא הצליחה לגעור ברחמים, אך דחקה בו שילכו מהר לתחנה כדי שיספיקו לתפוס את קו שמונים ושבע, שמגיע לשוק הסיטונאי.
הנהג של הבוקר הכיר את מריומה, וכבר מלפני שנים הבין שאם הוא רוצה להמשיך בעבדתו עד גיל פרישה, עדיף לו להבליע על הקפריזות של הנוסעת המתמידה.
"בוקר טוב אדון שרעבי" צהלה לקראתו גברת מריומה "בוקר טוב" ענה הנהג-אדון שרעבי, בקול חמוץ.
"הבאת איתך תגבורת" קבע הנהג. "אם כן שתדע לך רכש צעיר, שלמריומה בחיים אל תגיד לא" אמר ופנה בקולו לרחמים.
"למה" שאל רחמים בחשש.
"תנסה" השיב אדון שרעבי, וחשף צלקת שהייתה על חזהו, וצחק.
רחמים הנבוך רק רצה שהאדמה תיפער את פיה תחתיו.
ושלעולם לא היה חולם על עליה למרום וכל השטויות הללו.
אך מריומה העירה אותו משרעפיו ודחקה בו להעלות את העגלה מאחור.
ובשוק הסיטונאי כאילו אורו ענייה כולם צעקו לה לבוקר טוב. והיא בלי לעשות הרבה חושבים התחילה לנבור בסחורה כבתוך שלה. מפה לקחה קילו, משם שתיים.
והסוחרים לא פצו פה, להפך עודדו אותה לקחת משלהם.
הם לא דרשו לקחת מה שמעל אלא להפך את הסחורה הטובה שמרו לה.
והיא בתמורה קיללה בחביבות כל סוחר בקללה המיוחדת לו.
לאחר כשעה ומחצה כשהעגלה כבר התמלאה בכל טוב, פנו היא ורחמים לחזור למסעדה.
-----------------
כשחזרו מריומה ורחמים למסעדה.
איך שפתחה את המסעדה מיד רצה לשים סיר מים על הגז.
ואז חישבה מה בא לה להכין להיום מכל הקניה שקנו היום בשוק.
היא שלחה את רחמים לקלוף את התפוחי אדמה שקנו בבוקר, בעוד היא מדליקה את הרדיו על השירים של פאריד אל עטראש.
למרות תאבונה הגדול לבישול, התפריט היה די מצומצם. מכדי שתוכל לבצע בו שינויים רבים.
את הראשונות אין כל כך מה לשנות. הארוחה מתחילה עם פיתות מהטאבון או אש-תנור שקונה אצל זכריה המלך. לגבי הסלטים אפשר להגיש את מה שהיה אתמול ומקסימום 'לרענן' קצת את את מה שנראה 'עייף'.
ואומנם לא שבת היום. אבל בא לה להוסיף גם דגים חריפים.
ועכשיו לעיקר, למנה העיקרית היא תבשל:
*בשר חריף
*פירה נימוח
*קוסקוס
*סלט קיצי
כן, הנהנה בניצחון גם היום התפריט נבנה תוך דקה.
מיד הפשילה שרוולים והוציאה מהמקרר דג אמנון. ואת נתח הבשר היחיד שהיה לה.
את הירקות העמיסה בכיור ושטפה הכל. וכבר החלה לקצץ בירקות
ובמוחה החלה לחלק משימות לשאר הבישולים
בשביל הפירה זה טוב שיש את רחמים שיקלף את הכל.
ואולי גם נגיד לו שיהיה אחראי על הכנת הסלט. שיתרגל להיות קצת במטבח.
בעיקרון מריומה דגלה בשיטה שהתבלין עושה את ההבדל כך שאם חסר משהו כנראה שחסר מלח או שזה לא חריף מספיק.
---------------------
רחמים דווקא הראה שיש לו את הגישה הנכונה בכל מה שקשור למטבח. אולי זה כישרון טבעי.
בכל אופן, ההכנות הסתיימו היום מוקדם ואת הזמן שנשאר העבירה מריומה בקריאת תהילים של אותו היום.
ובכלל היום הזה עבר ממש טוב. ונראה היה שיש להם כישרון טבעי, זה לזו. היא הגישה את המנות, רחמים היה במטבח. וזה עבר בצורה כלכך טובה, שאפשר לחשוב שהיא מעסיקה אותו מימים ימימה.
וכך עברו יום יומיים שבוע שבועיים.
וכדי לשחד את רחמים שיישאר במסעדה החליטה לפנק אותו ואותה בחופשה לאומן לשבועיים.
הלקוחות הקבועים נדהמו מההחלטה של סגירת המסעדה לפרק זמן כה ארוך "בחיים היא לא יצאה לחופשה" אמרו זה לזה. אבל נראה שמשהו בה השתנה. היא נהייתה הרבה יותר נחמדה וקשובה מאז שרחמים התחיל לעבוד אצלה.
