בהמשך לפוסט מאתמול ולעוד אחד מלפני כמה ימים... כלובון, התנזרות, אוננות וכל מה שביניהם מאוד מעסיק אותי בזמן האחרון.
עד לפני שנתיים בערך, לא יכולתי להוריד את הידיים מהזין שלי והייתי חייב לאונן כל הזמן וזה כבר לא באמת היה קשור לחרמנות, זה פשוט היה הרגל כזה כמו לשתות קפה, התמכרות לכל דבר. הייתי מאונן כדי להתעורר, הייתי מאונן כדי להירדם. הייתי מאונן כשהיה לי משעמם, הייתי מאונן כדי להירגע, הייתי מאונן כדי להעביר את הזמן, הייתי מאונן כדי להגיד שאוננתי, פשוט לסמן ✓ .
המחיר היה יקר... בסופו של דבר, האוננויות פגעו בחשק להזדיין איתה, פגעו בביטחון העצמי שלי, בביטחון המיני שלי, פגעו בנפש שלי כי הייתי חייב להוסיף מינון כל פעם, כמו נרקומן, שחייב עוד מנה, אז הייתי צריך ללכת עוד צעד בפנטזיות שלי ולקחת אותי נמוך יותר והנפילה אחרי הגמירה היתה כואבת יותר.
אני זוכר כמה תסכול העברתי לה. לך תסביר לה שהייתי חייב לאונן היום פעמיים ושאין לי חשק לסקס. לך תסביר לה למה הזין שלי רפוי כלכך ולא מסוגל להזדקר ושהביצים שלי ריקות כי לא הצלחתי לשמור את הידיים לעצמי. אני זוכר את המבוכה כמו ילד שזוכר את מגע האש...
אז ביום אחד החלטתי להפסיק לאונן לבד. מדי פעם ובאירועים מיוחדים, אני מבקש רשות והיא מרשה או שאני מספר לה לאחר מעשה (ויש גם כמה פעמים בודדות שנכנסו לחור שחור, אבל ממש בודדות ואנחנו לא מדברים על זה עכשיו). היום ממש קשה לי לאונן לבד. תחושת הריקנות מעיקה מתמיד בצוותא עם תחושת האכזבה.
יש משהו מאוד אינטימי ביכולת לבקש ממנה לאונן מולה. אולי זה אפילו יותר מזיון ?! לרדת נמוך, להוריד את כל הגאווה הגברית ולהיות נתון לחסדיה, לתת לה את התשוקה והחרמנות שלך. לאונן מולה תמיד מרגש אותי, תמיד מוציא ממני כלכך הרבה רגשות ותחושות. הרגשת ההשפלה, החולשה מעורבבת עם אינטימיות וכנות, עם כל העוצמה הזאת של להתמודד עם זה ביחד, להסתכל לה בעיניים כשאני מכסה את עצמי בזרע, להסתכל לה בעיניים שניה אחרי שכל החרמנות נעלמת, להסתכל לה בעיניים בלי בושה, עם השלמה מלאה עם מי ומה שאני והשלמה אחת גדולה שאנחנו חווים את זה ביחד בצורה הכי חזקה שיכולה להיות.
בזמנו חשבתי שלנעול את הזין יהיה הפתרון ומניסיוני הקצר זה לא ממש הצליח עקב בעיות "טכניות" וכאבי תופת. עם הזמן למדתי לחיות בעונג עם החרמנות שלי, לקבל באהבה את ההתנזרות הזאת, עם כל הקושי, עם הכובד של הביצים אבל גם עם הגאווה שאני מצליח, עם האושר הגדול שהיא אומרת שהיא גאה בי שהתאפקתי בשבילה.
היום אני רואה את הכלובון כתכשיט כלכך יפה ואינטימי. הוא לא צריך לשמור עליי שלא אגע בעצמי, הוא לא צריך להיות רשת ביטחון, הוא רק פריט שמקשט את איזור החלציים...
ההמשך יבוא...