ירושלים של זהב

אזהרת טריגר חטיפה ואלימות קשה 

**********

שיט

זאת המחשבה הראשונה שעולה בי בכל פעם מחדש שאני מתעוררת במקום הזה וקולטת איפה אני נמצאת. אני מתמתחת ובודקת אם אני עדיין קשורה לקיר. הפעם רק רגל שמאל אזוקה לקיר, סימן טוב. אני ממשיכה לסרוק את החדר, מחפשת מברג או משהו אחר שיעזור לי. אין כלום. סעמק. 

רשרוש מפתחות מקפיץ אותי ואני ממהרת להתיישב עם הגב אל הקיר. אני מצמידה את הרגליים אל החזה ומשלבת ידיים סביב הרגליים. אל החדר נכנסת האישה ההיא. היא לובשת שורטס וחולצת טריקו. היא יחפה והשיער שלה קצר מאוד. היא מחזיקה מגבת ובקבוק שמפו ביד. התנועות שלה מאוד בטוחות בעצמן. היא מניחה את המגבת ואת הבקבוק על השידה ומתקרבת אליי. אני נרתעת טיפה לאחור כשהיא שולחת יד לכיוון הפנים שלי. היא מסדרת לי את השיער תוך כדי שהיא מתחילה לדבר. 

"אני הולכת לשחרר אותך מהאזיקים. הדלת כאן נעולה מהצד השני ובאופן כללי יש הרבה שכבות הגנה שימנעו את הבריחה שלך. את תתנהגי יפה?"

אני נצמדת עוד קצת לכיוון הקיר. היא שולחת יד אל הסנטר שלי ומכריחה אותי להישיר אליה מבט.

"את תתנהגי יפה?"

"כ-כן."

היא משחררת לי את הסנטר ומביאה את המפתח מהשידה. המפתח נמצא במגירה העליונה בצד שמאל, הצד הרחוק ממני. היא מתכופפת ומשחררת לי את הרגל. בזמן שהיא מחזירה את המפתח למקום אני מנצלת את ההזדמנות ומעסה טיפה את הקרסול. ממש רואים התחלה של שפשוף של העור שם. היא מסיימת להתעסק עם הדברים שם וחוזרת לאיזור שלי היא מושיטה לעברי יד ואני מסתכלת על היד ואז עליה בבלבול. היא מרימה גבה ומושיטה עוד יד. אני מושיטה את הידיים שלי בהיסוס והיא מושכת אותי לעמידה. אני חושבת שלא עמדתי פעם אחת מאז שהגעתי למרתף המחורבן הזה. היא משחררת אותי ואני מנסה שלא ליפול אבל אני נופלת תוך שנייה. היא מביאה את הכיסא ועוזרת לי להתיישב עליו. אני לא קולטת שאני רועדת עד שהיא מניחה את הידיים שלה עליי. 

"קר לך?"

אני מתכווצת ומהנהנת הנהון קטן. היא נעלמת לפרק זמן לא מוגדר ואני מנסה בכל הכוח להישאר ישובה על הכיסא ולא להחליק אל הרצפה עוד פעם. פתאום אני מרגישה שמיכה דקה אבל מחממת. אני רועדת עוד כמה דקות ומרגישה איך הגוף שלי מצליח להתאושש. היא מושיטה אליי יד ואני מושיטה בחזרה. אנחנו הולכות לנישה שנמצאת בדיוק מול המזרן שלי. יש שם שקע וחור ניקוז ודוש. מה שאין שם זה קירות. היא מניחה לי את בקבוק השמפו ביד ומתיישבת בכיסא. אני הולכת שני צעדים ובוחנת במבוכה את הקיר. אני מסתובבת חצי סיבוב ורואה שהיא ממש יושבת ומסתכלת רק עליי. אמנם אני כבר לא כל כך זוכרת איך זה התחושה של בגדים אבל העירום שלי נהיה מאוד מוחשי. אני מחכה עוד קצת ומקווה שאולי היא תרחם עליי וחוץ מחיוך משועשע אני לא רואה שום תגובה ממנה. אני מסתובבת בחזרה ומתחילה להתקלח. אני מקרצפת את השיער ומתחילה לנקות את חלק הגוף העליון שלי כשאני מרגישה את הזרם ההוא. אני נהדפת אל הקיר וקופאת במקום. אני מתנשמת במהירות ומציצה לאחור. היא יושבת בכיסא, טיפה יותר קרוב אליי ומחזיקה ביד את הצעצוע שהוא החזיק. מאיפה היא הספיקה להוציא אותו למען השם? אני ממשיכה להסתכל בזווית העין על הצעצוע בזמן שהיא צוחקת בקול.

"יש סיבה שהפסקת להתקלח?"

אני מזיזה את הידיים שלי כדי להגן על הציצים שלי בצורה שאני לפחות מקווה שהיא לא מורגשת. 

"הופתעתי מהדבר הזה."

אני מקבלת בתמורה עוד זץ חזק של הדבר הזה וצורחת בתגובה. היא צוחקת עוד פעם. זונה. 

"הופתעתי מהדבר הזה, מה?"

אני מסתובבת אליה עם סימן שאלה ענק על הפרצוף שלי. היא מרימה בעדינות את המקל הזה שיש לה ביד והמילים נורות מהפה שלי לפני שאני קולטת מה אני אומרת.

"הופתעתי מהדבר הזה גבירתי!"

היא נעמדת ומלטפת לי את השיער. אני מתה מפחד והדמעות עומדות לי בעיניים. 

"את רואה? לא קשה. תמשיכי להתקלח."

אני מסתובבת אל הקיר וממשיכה להתקלח. אני שוטפת את השיער מהשמפו ומתחילה לסבן את הכוס שלי כשאני מקבלת עוד זץ. אני מסתובבת ונופלת על הברכיים ומדברת אל כפות הרגליים שלה תוך כדי שאני בוכה.

"בבקשה גבירתי זה כואב."

היא מרימה לי את הסנטר ביד אחת ואני פוזלת למטה ורואה את המקל הזה קרוב מדי לציצים שלי. אני מתפתלת ומנסה להתחמק. בתגובה היא מחזיקה לי את הלסת עוד יותר בחוזקה ככה שהפה שלי נפתח.

"לא לזוז, הבטחת שתתנהגי יפה." היא מהמהמת.

אני מתחילה לבכות בטירוף. אני לא מבינה למה היא עושה לי את זה. במאמץ לשרוד את הכאב הנוראי אני שולחת שתי ידיים ונאחזת ביד שלה. היא משחררת לי את הלסת ונותנת לי להחזיק את היד. היא שולחת באיטיות מייסרת את המקל אל הציצים שלי ואני רועדת מרוב פחד ואימה. אני לא בטוחה מה דמעות ומה סתם מים מהמקלחת על הפנים שלי. הזץ מגיע והפעם הוא ישירות בפטמה. אני מתקפלת אוטומטית לשתיים ומרגישה איך שהסכר של הדמעות נפרץ. היא מיישרת אותי עוד פעם ומסבירה בחיוך שחייבים לאזן בין הצדדים. אני רועדת בזמן שאני רואה איך שהדבר המקולל הזה מתקרב אל הפטמה השנייה. אני מרימה את הראש שלי אליה ורואה שהיא ממש מסתכלת לי בעיניים ומחייכת חיוך רחב. אני לא יודעת למה אבל הכאב ממנה הוא קשה מנשוא. אני עוצמת עיניים ומנסה להישאר אמיצה בזמן שאני מקבלת את הזץ השני. אני צונחת לרצפה על כפות הרגליים שלה. במאמץ נואש להפסיק את הכאב אני מחבקת לה את הרגליים. היא מלטפת אותי בגב לכמה רגעים ומתחילה לשרוט אותי עם הציפורניים שלה. אני נאחזת ברגליים שלה כמו שקייט וינסלט נאחזה ברפסודה ההיא. אני קוברת הפנים שלי ברווח שבין הרגליים ומנסה להחזיק מעמד בזמן השריטות. ככל שהזמן עובר היא מגבירה עוצמה. מתישהו היא מפסיקה לשרוט אותי ומושכת אותי לכיוון המקלחת מהשיערות.

"תסיימי להתקלח מהר."

אני מסיימת להתקלח בזמן הכי מהיר שאי פעם מישהו סיים להתקלח. גם הזרימה של המים צרבה לי בגב, באיזור של השריטות. אני בקושי מספיקה לשים את הדוש במקום שלו כשהיא תופסת לי בשיער וגוררת אותי אל הספסל המוזר. היא זורקת אותי עליו ואוזקת לי את כל הגפיים. אני מרגישה את הנשימות שלה באיזור של התחת שלי. לשון נשלחת אל הכוס שלי ומלקקת אותו בתנועות רחבות מלמטה למעלה. אני מנסה לסגור את הרגליים רק בשביל להיזכר שאני לא מסוגלת לסגור אותן. היא עוברת לינוק לי את הדגדגן ואני משתוללת במעט טווח התנועה שנשאר לי. מידי פעם אני מקבלת נשיכות עדינות בירכיים ולבסוף היא מוסיפה אצבעות בתוך הכוס שלי ואני מנסה לעצור את זה בכל הכוח ולא מצליחה. אני מרגישה איך שהגמירה שלי נבנית ומנסה לעצור אותה בכל הכוח ופשוט לא מצליחה. ההשפרצה לא מאחרת להגיע והיא באה אל הפנים שלי כדי למרוח עליי מהמיצים שלי. אני רועדת רעידות משנה בזמן שהיא ממוללת לי את הפטמות. 

"איזה זונה שמשפריצה אה?"

אני מתחילה לגנוח.

"הופה יש לנו גם גניחות ברפרטואר? מי לייקי."

היא עוזבת לי את הפטמות ואני נרפית בצורה כמעט מיידית. אני לא כל כך בטוחה מה קורה בדקות הבאות אבל אני נמצאת בתוך ערפל. דווקא נעים. היא משחררת אותי מהספסל ומניחה לי את בקבוק השמפו ביד.

"תתקלחי עוד פעם. הפעם תתקלחי לאט ועם הגב לקיר, ברור?"

"ברור" אני ממלמלת בזמן שהראש שלי שמוט כלפי מטה. 

התגובה לא מאחרת להגיע ואני צורחת מההפתעה של ההלם החשמלי.

"ברור, מה?"

"ברור גבירתי!"

היא נותנת עוד זץ בתחת שלי ומבריחה אותי לכיוון המקלחת. 

"שלא תשכחי חמודה, חבל."

אני נעמדת ורועדת במקלחת. היא מתיישבת על הכיסא ומחווה לכיווני עם המקל. 

"נו, להתקלח."

אני שופכת קצת מהשמפו אל היד שלי ומתחילה לסבן את הגוף שלי. אני מקפידה שלא ליצור קשר עין איתה אבל מידי פעם אני רואה את החיוך שיש לה על הפרצוף. באמת חשבתי שהיא נורמלית ושהיא לא תרביץ לי סתם כי מתחשק לה. כשאני מסיימת אני עומדת במקלחת ומחבקת את עצמי. היא נעמדת ומביאה את המגבת. היא מוציאה אותי מהמקלחת ומנגבת אותי ביסודיות ובעדינות רבה. אני מרגישה שאני מתחילה לבכות עוד פעם. היא עוצרת ומרימה את המבט אליי.

"למה את בוכה? את לא חייבת להגיד גבירתי עכשיו."

אני מייללת בקול עכשיו. אני לא מבינה איך הגעתי לכאן. ניהלתי חיים גנריים ופתאום מישהו שלף אותי ושם אותי במקום המסריח הזה. 

"אני רוצה הביתה."

היא נעמדת ומלטפת לי את הלחי.

"אבל חמודה, הגעת הביתה."

אני די רודפת אחרי הזנב של עצמי בשבועות האחרונים. נכנסתי לתקופה מאוד עמוסה בשתי העבודות שלי פלוס אחותי, בעלה וחמשת ילדיהם חזרו משנה במזרח. 

אמנם לא צמתי בתשעה באב אבל שמרתי על מראית עין בשביל לכבד את אמא שלי. זה אומר שהגעתי רעבה אל סעודת שבירת הצום. אחותי הקטנה הייתה בלתי נסבלת ולא נתנה לי לאכול עם הצמים. התפרצתי וקיללתי אותה ומאז אני לא מדברת איתה ישירות. 

אבל הסיפור הזה לא מעניין, לא במיוחד. לכולנו יש תאקלים במשפחה. הסיבה שאני כותבת על הסיפור עם אחותי היא בשביל לדבר על הרגע ההוא שישבתי בחוץ, בוכה ובעצבים ודיברתי עם אדון ה'.

זה לא כל כך משנה מה אמרתי לו או מה שהוא אמר לי. זה משנה שהייתי בתחתית מסוימת ובחרתי לבקש ממנו עזרה. מישהו שהייתי מדברת איתו מדי פעם ושבחרתי לחסום אותו כשהייתי בהודו כתב לי אתמול. בהתחלה לא זכרתי מי זה אבל נפל לי האסימון מתישהו. הוא כל הזמן אמר שמאוד מרגיעה אותו המחשבה שאני נשלטת עכשיו. בכל מקרה מה שהוא אמר היה מאוד פוקח עיניים. הוא תיאר את האינטראקציה שהייתה לנו כסוג של משחק. אני לא משחקת משחקים יותר. אני באמת מוצאת את השחרור למי שאני כאן בעולם הזה. 

אז אני לא משחקת משחקים. אני זונה. והכי חשוב? אני זונה שלה🫠🫠🫠

בדרך כלל אני מתחילה לספר על סשנים מההתחלה שלהם אבל הפעם בא לי להתחיל מהסוף. אחרי שחטפתי כמות מכובדת של מכות והתחת שלי דימם גברת ה' החליטה שחטפתי מספיק. בתור שולטת אחראית ששומרת על הצעצוע שלה היא ניקתה את הדימום עם מגבונים וחיטאה את האיזור. זה שרף בטירוף. כל מי שמכיר אותי טיפה יודע שאני אוהדת שרופה של הפועל ירושלים. ה' לא מבין למה זה כל כך מפעיל אותי אבל הוא נותן לי להתבטא. נחזור לסשן. בזמן שהוא מרח לי משהו שממש שרף אותי הוא אמר לי לשיר שיר של הפועל. אני בסך הכל ילדה טובה אז בחרתי את "הפועל אני מכור לרגעים איתך" והתחלתי לשיר. האפקט היה מיידי. התחת עוד כאב טיפה אבל הגוף נרגע מהסטרס. בזמן הזה הוא אמר משפט שאני ממש אוהבת "יש כאלה שצריכות סטאפיז בזמן אפטר קייר ויש כאלה שצריכות לשיר שירים של הפועל." ❤️

הפעם הגעתי לסשן ביום שלישי אחרי שבאתי לחגוג ומגוג במרכז. בגלל כל מיני עניינים טכניים שהיו קשורים לחסימות שהיו באותו יום הגעתי לדירה של ל' ויצאנו משם לסשן. זה היה ממש נחמד לראות את ל'. מערכות יחסים פוליאמוריות זה ממש נחמד כשעושים אותן נכון.

בדרך אל הדירה של ה' הוא החליט לשים יעד אחר בווייז. אני כולי מדברת בהתלהבות על נושא של משפטים לוגיים ואיך עובדים איתם נכון והוא פתאום מפרסס. שאלתי למה אנחנו מפרססים והוא הודיע לי שאנחנו בדרך ליער. אנחנו כל הזמן מדברים על פנטזיות שיש לי ופנטזיה די מרכזית שלי היא שימוש והחפצה ביער. הפחד להיתפס והשימוש בי מאוד מדליקים אותי.

(בתור הערת שוליים אני אציין שאדון ה' מגדיר את עצמו בתור סרוויס דום וזה לפעמים מוביל לסיטואציות מאוד משעשעות שלי מנסה להסביר לו שאני רוצה שהוא ישתמש בי איך שבא והוא רוצה לסשן אותי איך שאני רוצה. עזבו, מסובך.).

אז הגענו ליער. ניסיתי בגבורה להמשיך לדבר על נושא השיחה שהיה אבל מהרגע שהוא פירסס איבדתי ריכוז. הוא התחיל לנסוע ברחבי היער ואני פשוט השתתקתי. היום אני מאוד טיפוס של מילים אבל לא גדלתי בתור טיפוס של מילים. אחד מהדברים שאני הכי זוכרת מתקופת היסודי זה אותי חוזרת מבית הספר ובורחת לחדר שלי וקוראת ספרים בלי הפסקה. גם כשהייתי בהודו תפסתי את עצמי פעם בכמה זמן שפשוט לא דיברתי עם אף אחד כמה ימים. אדון ה' לימד אותי לחצוב מתוכי מילים גם כשקשה. זה מאוד עוזר כשאני יודעת ומרגישה שבאמת אכפת לו. אז הוא נוסע ברחבי היער ואני שותקת לידו. הוא ביקש ממני להשתמש במילים ולהגיד מה עובר לי בראש. הצלחתי להגיד כמה מילים על פחד ובהלה. 

אחרי כמה דקות של בדיקת השטח הוא החליט לעצור באיזה מקום ולקח אותי לצידי ה"כביש" ונעמדנו מאחוריי עץ ושיח. ירדתי על הברכיים והוא שלף את הזין שלו. יש לי וידוי והוא שבכל פעם שהייתי קוראת עוד בלוג גנרי של נשלטת שמתארת את האושר בלמצוץ לשולט שלה הייתי מגלגלת עיניים. אז בתור האדם הגנרי שאני ממש צהלתי בתוכי כשהוא פתח את הרוכסן. רק עם אדון ה' גיליתי את הכיף הגדול שיש בלמצוץ. זה פיזית נעים בחיך העליון במאחורה של הפה. הפעם הוא ריחם עליי פחות ונתן לי להיחנק יותר על הזין שלו. זה משמח אותי לחשוב על השיפור שעשיתי מאז שהתחלתי למצוץ לו. יש עוד מקום לשיפור אבל באמת שאני צעצוע יעיל.🫠

אחד הדברים הכי מעציבים שהוא יכול לעשות לי זה לקחת לי את הזין אחרי שכבר התחלתי למצוץ. נהיה לי מבט עצוב כזה של "אבל למה לא לתת לי להמשיךךךךך". הפעם הסתבר שהוא פשוט רצה לטחון אותי כשאני מתאמצת להישאר על שתי רגליים ושולחת ידיים לכל צמח שנמצא שם. הצלחתי לעמוד על הרגליים. 

אחרי היער הוא לקח אותי לאכול kfc וגם קפצנו לאיזה חנות סקס. וואלה היה כיף והמוכרת הייתה ממש חמודה. קנינו דילדו ואזיקים ממתכת. עוד לא השתמשנו באזיקים אבל אני ממש מחכה ליום שזה יקרה. 

הייתה הפסקה די גדולה וכבר התחלתי לחשוב שאני לא אחטוף את המכות שהוא הודיע לי שאני אחטוף. הוא קרא לי לחדר העבודה שלו והודיע לי שאני שטיחון. הוא הניח את הרגליים שלו אחת על הכוס ואחת על הפנים שלי. אני באמת לא יודעת למה ההשפלה שם כל כך מחרמנת אותי אבל זה מה יש. כמובן שהוא לא פספס את ההזדמנות להודיע לי שאני מטפטפת כמו זונה מזה שאני שטיחון. יש לו חוש ריח של כלב ציד, נשבעת. באיזה שלב הוצאתי את הלשון והתחלתי ללקק לו את הרגל. ברמת העיקרון זה דבר שכבר עשיתי אבל לא קיבלתי אישור לזה. חטפתי מכות חזקות לכוס ואז הוא החזיר את הרגליים שלו אל הפנים שלי. הייתי צריכה להתרכז ולזכור שאני אמורה לחכות לאישור. הפרעת קשב זה לא קל חברים. 

אחרי השלב של השטיחון וההדום הוא לקח אותי לחדר, העמיד אותי מול מראה ואונן אותי בטירוף. אסור לי לגמור אם הוא לא אומר במפורש. בורחות לי גמירות קטנות נראה לי אבל בגדול אני עומדת בזה. הפעם הייתי כל כך חרמנית מההשפלה שבאמת היה לי קשה שלא לגמור. נזכרתי במשהו שחברות אמרו שלכווץ מבפנים עוזר וזה באמת עזר. בכל מקרה כשסוף סוף ה' הרשה לי לגמור אז השפרצתי לו על הרצפה. 

אחרי ההשפרצה הורדתי לרצפה לתנוחת השתחוויה עם תחת למעלה וחטפתי כמות יפה של מכות. אחרי החימום הייתי צריכה לספור את המכות והצלחתי לספור עד 70 בערך עם הפסקות באמצע. בשלב הזה נשברתי טיפה והתחבקתי עם כף הרגל שלו תוך כדי ייבובים שאני לא מסוגלת להמשיך לספור. הוא המשיך לספור ואני בעיקר נאחזתי בשיניים כדי לשרוד.

אז זהו. היה דם, היה ברטולין והיו דמעות. בעיקר היה טוב ושקט בראש.

כרטסתי טיסה ומלון לסוף נובמבר לאיסטנבול כי הפועל משחקת שם😻😻😻😻

אז אחרי שביליתי 3 שעות בעבודה עם תחת כואב הגעתי למסקנה שאין אמנה שמסדירה את זכויות הנשלטים. נתחיל?

1. לכל נשלט.ת תהיה הזכות לזמן כרבולים מוגדר כחלק מתהליך האפטר קייר.

1.1. הנ"ל בטל כשאין מיזוג אוויר או כשיש צורך במקלחת עקב דביקיות יתר של מי מהצדדים. 

2. אם יש צורך בחיטוי של איזור בגוף לנשלט.ת תינתן הזכות והרשות לקטר.

2.1. בזמן שהנשלט.ת מקטר.ת על הכאב לא תינתן לשולט.ת הזכות להסתלבט.

2.2. כמו כן, השולט.ת תיאלץ להשתתף בצער הנשלט.ת.

2.2.1. לא תינתן אפשרות לציניות וסרקזם במהלך מימוש סעיף 2.2.

3. לנשלט.ת תינתן הזכות לבחור מה אוכלים במסגרת האפטר קייר.

3.1. אם הנשלט.ת לא במצב לקבלת החלטות אזי השולט.ת ייקח על עצמו.ה את האחריות. 

4. לנשלט.ת תינתן הזכות לבחור אקט אחד שיהיה במהלך הסשן.

5. הנשלט.ת תהיה רשאית להרוויח את הרשות לאקט בראטי אחד פר סשן.

6. לנשלט.ת תינתן האפשרות לבכות ולהתלונן במהלך האימפקט והיא לא תיחשב לבכיינית אם היא עמדה באקט בגבורה.

7. האמנה תקפה רק באישור של אדון ה'.

🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠🫠

הכותרת הנוכחית היא ציטוט של הרבי מקוצק. כשאני חושבת על הפמדום אתמול זה מה שעולה בי. המשמעות של המשפט הזה היא שכשהלב נשבר נפתח מקום לדברים להיכנס וככה בסוף הלב שלם יותר. 

כשתכננתי לעצמי את הסופש אז ברור שרציתי ללכת לפמדום. אלף, זה הפמדום והפמדום זה הבית. בית, זה נפל בדיוק על היומולדת שלי. מיד כשראיתי שיש תאריך שלחתי הודעה לגברת ה'. כמובן שאני גרועה בלהגיד דברים שאני רוצה אבל בסוף הצלחתי להגיד שאני רוצה ללכת לפמדום איתה. בגלל כמה סיבות טכניות וגם בגלל שה' חשבה שכדאי לשחרר אותי להרביץ קצת אז הוחלט שאני באה סולו. 

ואז הגיע יום שבת. בדרך כלל הסופשבוע שלי הרבה יותר רגוע מהסופשבוע האחרון. אף פעם לא הייתי בשתי מסיבות בסופש אחד. זה לא שנהייתי מותשת או משהו כזה אבל זה די נחמד לשחק אותה נערת מסיבות. הגעתי למסיבה והתחלתי להתערבב. היו אנשים נחמדים והיה נחמד לדבר איתם. במהלך השבועות האחרונים די התבשלה בתוכי ההבנה שחסר לי להחזיק את השוט. אני כן מתכוונת להימנע מלהיכנס למערכות יחסים בדסמיות שבהן אני השולטת אבל לשחק במסיבות ולתת דרור לסדיזם זה לא דבר רע בהכרח. גם אני מרגישה שמערכת היחסים שלי עם גברת ה' התבססה מספיק בשביל שאני אהיה בטוחה מספיק לשחק קצת בחוץ. 

די מהר עברתי לבדוק את המצב בפינת האימוץ ותפסי נשלט חמוד לסשן חימום. הוא לא היה מזוכיסט אז הייתי עדינה. האמת שגם הייתי צריכה להוריד טיפה חלודה אז דווקא התאים לי שהיינו באיזור השמח בשקט של ההתחלה וכזה תרגלתי קצת ספאנקים בצורה הנכונה וזה. 

סיימתי איתו, אמרתי תודה רבה והמשכתי להסתובב. בשלב הזה ראיתי חברה טובה שלי עם הנשלט שלה אז התיישבתי לידם. דיברנו בכיף שלנו והיא הסתכלה על הצעצועים שהבאתי. הבאתי רק 2 צעצועים כי לא רציתי להיסחב עם מלא דברים אבל בחרתי מהצעצועים הרשעים שלי. באיזה שלב היא ביקשה ממני שארביץ לו עם הצעצועים. שאלתי אותה אם התחת שלו מחומם והיא ענתה שלא. התחלתי עם הידיים ברגוע ולאט לאט נתתי עבודה. תוך כדי המכות ממש הרגשתי את הדום ספייס מגיע. עברתי לצעצועים והוא ספג אותם יפה. חזרתי להתיישב על הספה ונהניתי מהחברה. 

אחרי עוד כמה זמן התחילו לדגדג לי הידיים וחזרתי לפינת האימוץ. בשלב הזה כבר הייתי מוכוונת מטרה ושאלתי בקול אם יש מזוכיסט. לא היה ובזמן שהתבאסתי בקול עם אחת הדיאמיות על זה הרגשתי טפיחה על הכתף והופיע לי מזוכיסט עם תחת מברזל. לא ידעתי שיש לו תחת מברזל אבל תאמינו לי שנתתי עבודה על התחת שלו. בהתחלה נתתי מלא מכות ואני רגילה שבאיזה שלב עוצרים אותי או שאני עוצרת כי אני רואה שהם כבר לא מסוגלים. הוא לא זז. אחרי 10 דקות הגעתי למסקנה שאני ארביץ כמה שמתחשק לי ונראה מה יהיה. המזוכיסט הזה גם היה בווייב ממש כיפי. בעיניי מי שבא למסיבות האלה בא בשביל לעשות מלא כיף. כאילו בדרך כלל אני מסתכלת על התנועות של הנשלט באמצע הסשן וזה נותן לי אינדיקציה על הטווח שאני יכולה לשחק איתו. בכל מקרה לא הייתה לי האינדיקציה הזאת אז פשוט נתתי מכות וסמכתי על זה שהוא ישתמש במילות ביטחון אם יהיה צורך. אז אחרי ששחררתי את כל התהיות והתחלתי באמת לשחק וגם לתת לצלם לצלם כמה שוטים יפים נפתח אצלי משהו. היה סשן ממש כיפי והוא היה איש ממש נחמד שהיה כיף לשחק איתו. גם יותר מאוחר באותו ערב כשישבתי ליד החברה שלי וקיבלתי מסאז' משני אנשים שונים ראיתי אותו. נפנפתי לו בחביבות והוא בא אליי אז שלחתי לו יד כדי להגיד שלום כזה. לא ציפיתי לזה אבל הוא לקח את היד ונישק אותה בנונשלנטיות כזאת יפה. יש אנשים (משני צדדי השוט) שמתייחסים אל כל עניין הבדסמ בכלל ואל הבדסמ במסיבות כאל משחק סכום אפס. כל אחד לוקח כמה שהוא יכול. זאת הסיבה שקיימת התופעה של שולטים מלמטה לדעתי. אני לא שם. אני מאמינה בקח ותן בצורה הטהורה שלו. זאת אומרת, קח כמה שאתה צריך ותן כמה שאתה יכול. מקווה שהייתי ברורה כאן.

הסשן האחרון שהעברתי היה סשן ארוך מאוד. זה היה סשן משותף שלי ושל חברה שלי על הנשלט שלה. באופן כללי אני ממש אוהבת את החברה שלי ובאופן אישי אני מאוד אוהבת לשחק איתה. הכרתי אותה כשהיא רק התחילה בבדסמ והיא התפתחה כל כך יפה. זה די מצחיק כי לימדתי אותה איך עושים כמה דברים והיא פשוט לקחה אותם ועפה עם זה כל כך גבוה. בכל מקרה הנשלט שלה מאוד מאוד בראט. אחד מהדברים שממש אהבתי לעשות לו זה לנשוך אותו בצד אחד ואז להסתכל עליו במבט רציני ולהגיד שאין ברירה אני צריכה לנשוך בצד השני כדי שזה יהיה סימטרי. במהלך הסשן היו הפסקות וקיבלתי מסאז' תוך כדי וזה גם היה נחמד לראות את מלישס נותנת עבודה ממש קרוב אלינו. 

יש משהו בפמדום שמרגיש לי כמו בית. במשך תקופה ארוכה מאוד זה היה הליין היחיד שהייתי הולכת אליו. היום יש מלא ליינים ומסיבות ואני מאוד נהנית מההיצע ותחרות זה דבר חיובי מאוד. בעיניי היתרון המשמעותי זה הסינון הטוב של מי שמגיע אל הפמדום. גם בזמן האחרון זה הרבה יותר מורגש. אולי בגלל שהפמדום נהיה פופולרי אז יותר קל לסנן. בכל מקרה, אני מרגישה מאוד בטוחה בפמדום. 

רק טוב ושמחה❤️

למי שתוהה אז הסופש שלי מדהים, לא פחות מזה. בכל מקרה אני רוצה לדבר על משהו שדיברתי עם חברה שלי אתמול בלילה. סיפרתי לה על התחושה הבטוחה שיש לי עם אדון ה' ועל זה שאנחנו מתקדמים לאט אבל בטוח. תוך כדי שאני מדברת ומספרת על הדברים שקרו בדאנג'ן אני מבינה ביני לבין עצמי שאני אמנם הולכת אחריו בעיניים עצומות אבל אני פותחת עיניים מידי פעם כדי לבדוק שאנחנו הולכים לכיוונים סבבה. 

אני אתן דוגמה. אחרי שסיימנו את הסשן בכלוב ה' ול' לקחו אותי לכוך בצד. בכוך היה ספסל/מיטה/משהו לא ממש מוגדר. בשלב הזה אני הייתי מסטולית לחלוטין. עדיין ראיתי שהרצפה הייתה מטונפת אבל לא הרבה מעבר לזה. ה' ול' אמרו לי לעמוד ולא לזוז וכמובן שאני עמדתי ולא זזתי. בזמן שלא זזתי ל' הוציאה מגבונים וחיטאה את המיטה. בדיעבד זה נשמע לי מאוד הגיוני ואחראי והקפדה על סטריליות זה מאוד חשוב בדאנג'ן. הקטע הוא שבזמן אמת הייתי עם עיניים עצומות. (מטאפורית, מטאפורית). מה שכן, לא הייתי עם עיניים עצומות לפני הדאנג'ן. אני יודעת שאני יכולה לסמוך על ה' ועל ל'. שניהם הוכיחו ומוכיחים לי כל הזמן שאלף הם רוצים לשמור עליי ובית שהם מסוגלים לשמור עליי. לפני שהמבוך נפתח ה' היה עסוק בלהשתמש בי בכל מיני דרכים ול' ישבה ושמרה שאף אחד לא יציק. אני לא יכולה להגיד שהייתי רגועה לחלוטין למעלה כי היו מלא ונילים אבל בטח שהרגשתי בטוחה למטה במבוך. זאת הסיבה האמיתית שיכולתי להרשות לעצמי לעשות את כל הדברים שעשיתי שם. כשאני חושבת על ה"סשנים" שעשיתי בסיבוב הקודם שלי בתור נשלטת אני נחרדת מלחשוב איך אף אחד מה"שולטים" ההם לא שם דגש על תחושת הביטחון שלי. נגיד השולט ההוא שקבענו מילת ביטחון "מילקה" ואז אני בוכה את מילת הביטחון. הייתם מצפים שהוא יעצור לחלוטין, ייתן אפטר קייר ראוי לשמו ויחזיר אותי הביתה נכון? חחחחחחחחחחחחחחח. בכל פעם שאמרתי "מילקה" הוא עצר לכמה דקות והמשיך. מנייאק.

יש לי כמה מסקנות מהפוסט המפוזר הזה האמת. מסקנה אחת היא שאני בת מזל מזה שהכרתי את השולט שלי. אני גם ממש ממוזלת מזה שהתחלתי איתו דינמיקה. אה ובכלל זה שאני יכולה לקרוא לו השולט שלי. די מטורף בשבילי. 

דבר אחרון- את מי רואים בפמדום של אורדורה?

רק אור וטוב לב❤️

אז יש לי יומולדת היום. אם בא לכם לאחל לי ברכות אפשר כאן:)

מכירים סדום ועמורה? אז בואו ילדים יש שעת סיפור על עלילות יעל בעיר הגדולה. למקרה שלא אמרתי את זה מספיק בשבועות האחרונים אז יש לי יומולדת בשבת. אני לא הייתי טיפוס של לחגוג ימי הולדת. להיות ילדה עם יומולדת בקיץ ואז להיות בדיכאון סביב העובדה שאני בכלל בחיים לא תורם לחשק לחגוג. השנה זה היה אחרת. באופן כללי אני בגל מאוד חיובי שנמשך כמה חודשים טובים. זה לא שאין באסות בחודשים האלה אבל בקטע נורמלי ולא בקטע דכאוני. 

אז הגעתי אתמול לתל אביב. התכנון המקורי היה לאכול ארוחת ערב במסעדה בתל אביב לכבוד יום ההולדת שלי. אחרי שהגעתי הוחלט שממשיכים לדאנג'ן אחרי המסעדה. במהלך אחר הצהריים השקו אותי בשייק עם טקילה ועוד ברד כחול עם וודקה בפנים ובאופן כללי היה לי ממש נחמד. מתישהו נגמר לי הכוח, בכל זאת אני עובדת הרבה יותר מדי בזמן האחרון. בהתחלה נמנמתי על השולחן אבל אדון ה' התעקש שהוא יפרוס שמיכה על הרצפה ושאני אנוח שם. יש לי קטע שאני מאוד עקשנית אבל בסוף הסכמתי. זה היה נעים להוריד את מכשירי השמיעה ולהקשיב לקולות בסלון. באופן אישי אני חושבת שלא נרדמתי אבל יש 2 אנשים שונים שטוענים שנרדמתי אז כנראה שנרדמתי 🤷

נקפוץ קדימה טיפה כדי לקדם את הסיפור ונגיע לרחוב הארבעה, תל אביב. התכנון המקורי היה ללכת למסעדה כלשהי אבל התפוצץ צינור במטבח או שקר כלשהו והוחלט לשוטט ברחוב הארבעה ולהחליט במקום איפה אוכלים. אני בחרתי מקום עם בשר ובירה. אכלתי ספייריבס בפעם הראשונה בחיי וזה היה כל כך פאקינג טעים. גם הבירה הייתה נחמדה. בת הזוג של אדון ה' הזמינה פילמני או בשם יותר מוכר (לפחות לי) קרעפלך. גם טעיםםםםםם. 

אחרי שאכלנו וגם שבענו (אוף גם הקינוחים היו ממש טעימים. למה הכל בתל אביב כזה טעים? זאת אומרת, למה ירושלים פחות חזקה בקולינריה:( לא משנה) עמדנו ליד הכניסה לדאנג'ן. בשלט שם כתוב שבשביל מיינסטרים צריך ללכת למקומות אחרים. לא נעים לי אבל זה היה די מיינסטרים. בטח לפני שפתחו את המבוך. נכנסנו פנימה והאמת שכל מה שקרה לפני המבוך קצת מעורפל לי אבל אני זוכרת שהתבראטתי קלות (קלות, חה) וחטפתי על זה. אני גם זוכרת שלא הפסיקו לעבור אנשים והתיישבו ליד בת הזוג של אדון ה'. אני בעיקר הייתי בלחץ מזה שהם ינסו לגעת בי אבל מסתבר שהם ניסו לפלרטט איתה. אה אני גם זוכרת שהיה רצף שירים של נועה קירל ואנה זק ורקדתי בכיף שלי בזמן ששניהם רקדו אחד עם השנייה ומישהו ניסה לתפוס לי את היד ולרקוד איתי ונעצתי בו מבט מזועזע של "יש לי קולר מה אתה מתקרב אליי?" הוא התנצל והלך מיד. עכשיו אני חושבת שהוא לא ידע מה המשמעות של הקולר אז לא משנה. אחרי ההגרלה (שכמובן לא זכינו) והמופע המרכזי (שאני בתחושות מעורבות כלפיו, הוא לא היה סשן - יותר ריקוד. מצד שני האקטים שהוא סימן הם אקטים שאני אוהבת ברמת העיקרון. מצד שלישי זה היה ממש מבוים, אני אוהבת פשוט לצפות בסשנים של בליינים אחרים) נפתח המבוך. כבר בירידה במדרגות הרגשתי איך השקט ממלא אותי. כאילו, לא הייתה מוזיקה מחרישת אוזניים. תמיד כשאני נכנסת לאיזור משחקים במסיבה חדשה אני אוהבת לתת 30 שניות ולראות את המתקנים והעיצוב. העיצוב בדאנג'ן מאוד מוצלח לטעמי. ראיתי לפחות כוך אחד שקוף אז אפשר לעמוד ולהסתכל מבחוץ. 

אחרי שנכנסנו יותר פנימה ראיתי חלל יחסית גדול עם כלוב בגודל נחמד (לפחות 5 אנשים יכולים לעשות דברים מגונים בלי שיהיה צפוף בפנים). המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "אמן שאנחנו הולכים לעשות את הסשן פה בפנים.". ואז הם פתחו לי את הדלת ומצד אחד הרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים אבל מצד שני זה לא קל לי להיות במקום המתמסר, בטח כשמעורבת פומביות בסיפור.

הסשן התחיל במשחקי נשימה. הוא לקח את השרשרת וקשר אותה בחלק העליון של הכלוב. הוא ביקש ממני להתקדם קדימה עם הגוף ולחזור אחורה. עכשיו נראה לי שהוא פשוט עשה בדיקות בטיחות. בכל מקרה, לחטוף מכות כשאם זזים אז נחנקים זה לא פשוט. אחרי המכות וגמירות קולניות יותר ופחות שלי שוחררתי מהשרשרת והורדתי לברכיים. בזמן שאני מסתערת על הזין שלו בת הזוג שלו נכנסה לכלוב (היא שמרה מבחוץ שאנשים לא ייכנסו או משהו כזה) אז בזמן שאני נחנקת על הזין שלו היא נושכת אותו באהלן אהלן. אתם יודעים מה היופי? שאני חטפתי מכות בראש מהסורגים בגלל זה:(

החלק הזה היה קשוח. אני לא כל כך זוכרת אבל לאט לאט ירדו ממני הבגדים. הוא גם קרע לי את התחתונים. מסתבר שבזמן שהוא קרע אותם היו קולות תדהמה מאחורה. החלק המצחיק הוא שבדיוק באותו זמן אני חשבתי לעצמי "אה זה מה שאנחנו עושים עכשיו, אוקיי."

לקח לי זמן להודות בפני עצמי כמה אני זקוקה למקום המשומש והמנוצל. אני לא נשלטת קלאסית. גם אם נשים את הטראומות שיש לי בצד אני לא הולכת בתלם. אני מתבראטת די הרבה. כאילו אני לא מהבראטים האלה כשגם שאומרים להם שזה כבר מציק הם ממשיכים. אני צריכה את זה שהוא יכניס ויוריד אותי למקום שלי. אני לא יודעת לאיזה סוג נשלטת זה הופך אותי אבל אני לא מסוגלת להחליק לבד למקום הסאבי הזה. לפעמים הייתי רוצה להיות מסוגלת לשחרר בקלי קלות את כל האגו הזה ולא להיות זקוקה למכות ולמילים הנכונות באוזן וכל הג'אז הזה. 

כשסיפרתי לחברים שלי שאני הולכת לדאנג'ן הם סיפרו לי סיפורים על חוסר כבוד של בליינים למרחב אישי, על טינופת של המתקנים ובאופן כללי הם הבהילו אותי. אמרתי את זה כמובן לה' ולל'. ל' הסתכלה לי ישר בעיניים ואמרה לי שהם הולכים לשמור עליי ושאף אחד לא ייגע בי. זה בדיוק מה שקרה. הרגשתי כל כך בטוחה עם 2 שומרי ראש. תודה ❤️

נ.ב. מחר אני הולכת לפמדום. אם יש מזוכיסטים שמעוניינים אז גשו בבקשה לפינת האימוץ תודה.

נ.ב.2. איזה כיף לי! זהו.

רק טוב ואהבה❤️

יש לי יום הולדת בשבת. לא, שנייה. אני צריכה להתחיל יותר מוקדם מזה. היה לי סשן ביום שלישי האחרון. לא, לא מספיק מוקדם. חזרתי מהודו ב27.11. כן? מספיק מוקדם? נניח.

עברתי תהליך מאוד משמעותי בהודו אבל עברתי תהליך יותר משמעותי עם החזרה מהודו. אני ממש זוכרת שישבתי עם הפסיכולוגית שלי ועשינו רשימה מנטלית של הדברים שאני צריכה לטפל בהם. מתוך הרשימה ההיא נשאר לי רק לעבור דירה מחוץ לבית של אמא שלי וזה בתהליך מתקדם. גם נכנסתי למערכת יחסים היררכית שאני הסאבית בה. זה קשה. באחד הלילות האחרונים ניסיתי לשבת ולכתוב עבודה במגדר בשביל אחי הקטן והגעתי למסקנה שאני עייפה מדי אז התקלחתי והלכתי לישון. אחד מהריטואלים הקבועים שלי לפני השינה הוא שאני מצלמת שתי תמונות בתנוחה קבועה ושולחת לו. אז צילמתי אתמול ומסתבר ששכחתי לשלוח. בדרך כלל אני נכנסת למיטה אחרי שאני מצלמת, שולחת לו ונרדמת. הפעם פשוט נרדמתי. החלק המצחיק הוא שהוא שאל אותי הבוקר אם שכחתי משהו, נכנסתי לשיחה שלנו וקלטתי שפשוט שכחתי אז שלחתי לו את התמונות מהאוטובוס. 

סליחה אני לא מפוקסת ולא חותרת לפואנטה. האמת שאני לא בטוחה אם בכלל יש לי פואנטה הפעם.

אני תמיד עושה איזה הסתכלות אחורה בימי הולדת. זו כבר שנה שלישית שאני כותבת פוסט סיכום שנה ביום ההולדת שלי. זה נחמד לראות את ההתקדמות שלי בפוסטים האלה. (למי שזה מעניין אותו הנה הפוסט לפני שנתיים והנה הפוסט מלפני שנה). השנה באמת פרצתי קדימה בצורה מאוד רצינית. כן, המחאה ברחובות מקשה על המצב הנפשי שלי ובזמן שאני לא מדחיקה אז אני באמת ובתמים דואגת שתהיה מלחמת אזרחים. אבל יש עוד דברים חוץ מהקקי הזה. טיילתי 3 חודשים בהודו. זאת הייתה חוויה משנת חיים. זה נורא קלישאתי אבל באמת שחזרתי יעל אחרת משם. היכולת שלי לבחור בצורה אקטיבית ומודעת את האנשים שיהיו מעורבים בחיים שלי היא יכולת משמעותית. גם האקטיביות שלי בתחום המקצועי מפתיעה אותי בטירוף. 

השבוע כתבתי משהו ביומן שלי. אני בדרך כלל לא כותבת אבל הסתכלתי על הדברים שכתבו לי במחברת שקיבלתי בשחרור מבית סוטריה. אמרו לי איחולים כמו למשל שאני אמצא את המתיקות בחיים, שאני אדע להיות עבורי לא פחות משאני עבור אחרים. זה קרה. עולות לי דמעות שמחה בכל פעם שאני חושבת על איך התקדמתי בראייה של העולם. אולי זה מה שקוראים לו התבגרות. 

אז ביום שבת אני אחגוג 29 שנים להגעה שלי לעולם. איזה כיף שאני כאן. ואיזה כיף שאני ממשיכה הלאה ושיש לי כל כך הרבה חלומות. 

רק טוב ואהבה❤️