עץ הדומים עסוק

היום לאבא שלי יש יום הולדת.
והאמת.

לא ידעתי.
אתמול חברים באו לעשות לו מסיבה קטנה.
ככה נודע לי.

וכן, אני לא זוכר תאריכים של אף אחד לצערי, אלא אם אומרים לי קודם ואני תולה על המקרר תזכורת.

התביישתי.

בכלל התביישתי בכל היחסים שלי ושל אבא שלי לאחרונה.
הוא כל כך אוהב אותי.
אפילו שהוא הרבה פעמים גס וחסר טקט, הוא תמיד מנסה לדאוג לי.
וגם, מאז שנודעו לי דברים לגביו, אני מסוגל לראות אותו באור אחר לגמרי.
סוף סוף להרגיש אותו בתור בן אדם ולא רק אבא.

אז היום רציתי לעשות משהו בשבילו,
לתת לו משהו שיזכיר לו שאנחנו משפחה וביחד.
ושאני אוהב אותו, מאוד, למרות היחסים הקשים שלנו.

קניתי לו צמיד יד, עם חריטה מקדימה "לאבא" ומאחורה "ששומר עלי"
אותו סוג צמיד שהוא קיבל לבר מצווה ואני זוכר אותו עונד אותו מילדותי.
מתישהו במהלך השנים הוא נעלם.

כתבתי לו ברכה.
ברכה עם סוג של וידוי
על כל מה שקורה איתי, ועל למה אני מתנהג כל כך קשה וקר.
ועל זה שאני אוהב אותו, מאוד.
ושאנחנו משפחה.

הוא בכה מהתרגשות כשהוא קיבל את הצמיד.
וראיתי אותו כבר משוויץ בו לחברות בעתיד 😄

זה עשה לי טוב.

וניהלנו אחר כך שיחה ארוכה על המון דברים.
אני מרגיש שירדה לי אבן מהלב.