לפני 4 חודשים. 17 בנובמבר 2024 בשעה 15:22
אני אומרת לך שאני נחש, ולא כי אני ערמומית במיוחד או קרת לב. זה בעיקר כי כשקר בחוץ, הידיים שלי הופכות קפואות. כך גם כפות הרגליים. למעשה, כולי נעשית קרה מאוד. מושפעת יותר מידי ממזג האוויר שבחוץ. בפנים הבעירה ממשיכה ללא הפרעה.
אולי יותר נכון לומר שאני זיקית, אבל אני גם משתדלת לא להיות צבועה ולהחליף את עורי כל הזמן.
אז איגואנה? הן מהסוג שנושך במחשבה שהנשיכה הקטנה שלהם תרעיל אותך (אבל למעשה, אתה לא רגיש לרעל של האיגואנה, ואין לו השפעה ממשית עליך).
זה בסדר לי להיות איגואנה שחושבת שיש לה השפעה על מהלכי הדברים. בכלל, זה חורף, אנחנו קרי-הדם ישנים בחורף. אולי משום כך כל החלומות* שהופיעו לאחרונה. הם כל כך טרופים ומשונים וגדולים הצבעוניים, בניגוד מוחלט לאופן שבו אני מתעוררת.
אני מתעוררת רכה-רכה, ורק רוצה לדבר אהבה.
*חלום אחד:
חלמתי שאני הולכת עם הבת שלי לאיזה מלון, או פארק מים, סופר מפואר. אנחנו כאילו הוזמנו לשם, ולא שילמנו כניסה או משהו.
בקומה העליונה ביותר, על צל ההר, היה לובי מפואר ומלא אנשים, ומסעדה גדולה. זו גם היתה הקומה של כל האמנים, שלבשו תחפושות של אצילים וליצנים.
בקומה מתחת זה היה יותר עממי, ועדיין מאוד מפואר, עם בית קפה עצום ומלא אנשים, אבל הקומה הזו נפתחה גם לבריכה הראשונה. והיו שם ארבע או חמש קומות נוספות של בריכות שונות, שכמו טראסות ירדו אל הים. הקומה האחרונה למטה היתה כבר בריכה עם אלמוגים ודגים, שנכנסו אליה בעיקר מי ים, אבל היתה תחומה. בסוף בסוף אפשר היה פשוט לצאת לשחות בים.
נתתי לילדה לשחק בקומות למעלה, בזמן שאני ירדתי אל הים. מישהו שם זרק עלי כדור והתעצבנתי עליו והוא ממש נבהל, אמר שרק רצה להשיג את תשומת הלב שלי. הוא נראה לי בחור צעיר, 14-15, ואמר לי שהוא מאמן אישי ודיבר איתי על אוכל. העפתי אותו ממני ועליתי למעלה בחזרה.
בקומה למעלה פגשתי את הצוות, והיו בעיקר נשים חביבות, צעירות ושופעות. הרגיש קצת כמו בית זונות.
ואז שמעתי אותו מדברות על זה שהמטרה היא שאנשים יאכלו של כמה שיותר, שיאכלו המון המון המון, שמוציאים המון אוכל בכוונה ודוחפים אוכל לכל מקום.
המנהיגה של הזונות היתה כזה- תאכילו את העשירים, שימותו, ואז נגנוב את כל הונם.
ובסוף מישהי אסייתית, בסגנון של לוסי-לו, מספרת איך היא מצאה שהרעילו את אמא שלה, את האוכל שהיא אוכלת, והאשימו את בעלה, אבל זה כנראה היה המלון שהרעיל אותה. בתמונה האחרונה ראיתי את הגופה שלה בחדר המלון, מכוסה תכשיטים ובגדים מפוארים, אבל ללא שיער ומעוותת לגמרי.
חלום 2:
הלכתי לרופא עם כמה חברות, וזה היה מחתרתי כזה, כי הוא היה רופא נשים. הוא דיבר נורא מוזר, שאל אותי על דברים שאהבתי במין, סיפר על דברים שהוא אוהב לעשות, שאל את הבנות האחרות על הסקס שלהן. בסוף עצרתי אותו ואמרתי שאני מבינה למה זה מחתרתי, ולמה לקח לו כל כך הרבה זמן לקבל רישיון רפואה (הוא התלונן על זה שהממסד לא מקבל אותו). אמרתי לו שהוא לא שאל אותי שאלה אחת שקשורה לבריאות, רק לקינקים ופטישים. אמרתי שהוא לא רופא אמיתי. הוא התעצבן והוציא פטיש חמש קילו. אמרתי לו שאני רוצה ללכת, והוא אמר - בבקשה, אבל את צריכה קודם לצאת, ואז אני אניף את הפטיש, אבל לא אפגע בפעם הראשונה- וניסה להמשיך לתת לי הוראות של איך לצאת מהמשרד שלו, אבל אמרתי לו שזה בולשיט ושיתן לי לצאת רגיל. הבחורה הראשונה יצאה, מצחקקת, לא לוקחת אותו ברצינות, והוא ניסה להכות אותה עם הפטיש. היא נכנסה למעלית והפטיש נשבר. בזמן שהוא ניסה להכות אותה, אני והבחורה הנוספת נכנסנו למעלית. הוא המשיך לדפוק עליה ולהתחרפן, ואז אמרתי לו שאתקשר למשטרה.
הבנות שאלו למה אני סתם מתסיסה אותו, ואז המעלית נעצרה בין הקומות.
מעלינו היתה הקומה הראשונה של הבניין, אבל מתחתינו היה עולם התחתית. עולם שמתחת לעולם, עם יצורים משונים. זה נראה כמו יריד מלא ביצורים חצי-אנושיים, אוכלי אדם ושדים. זה היה גרוטסקי, נראה כמו שוק אבל של ג'יבלי.
הצלחנו להתגנב שם, אבל כשהבוקר בא העולם הזה התהפך על הצד, וכל היצורים הפכו לחיפושיות, זוחלים, ציפורים טורפות ועורבים. אנחנו כמעט נפלנו, אבל היינו בתוך חיפושית משה רבנו ענקית שטרפה אותנו, ואז התפוררה למיליוני חיפושיות קטנות עם שיניים חדות.
מישהו נתפס על ידי ציפור ענקית שהתפוררה לכמה עשרות עורבים.
חלום 3:
אני צריכה לטוס למקום כלשהו בכוח קסם. אני נמצאת בסכנה ביער, ויש אנשים שמחפשים אחרי. יש איתי עוד מישהו, והוא ממש חושש מהאנשים שרודפים, אבל אני איכשהו בטוחה שנוכל להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר ממה שאנחנו, וכך לא להיות מטרה עבורם.
אני מוצאת את כלי הטיס ביער, והוא נראה כמו סלע ענקי ואפור, עם מלא בליטות וחורים. אנחנו עולים עליו, אבל הבחור מאוד סקפטי והטיסה היא איטית ומייגעת, כאילו אין שם מספיק כוח קסם להניע את הסלע. בינתיים אותו סלע הופך לסוג של קורקינט משונה, עם שלושה גלגלים, ואנחנו ממשיכים לטוס, מקווים להגיע ליעד ולא למצוא את עצמנו על האדמה שוב.
זו לא הפעם הראשונה שאני חולמת על טיסה כזו, איטית, בניתורים כבדים, בקשתות הולכות ומתקרבות לאדמה. כמו רכב בעלייה שקשה לו לסחוב.
עדיין אני קמה אליך רכה.
