מוקדש בעצבים לכל האתאיסטים באשר הם.
סיפור מאתמול שמוכיח מעל לכל ספק סביר את קיומו של אלוהים.
יצאתי מפגישה בת"א. בדרך הביתה עצרתי לרגע בקיוסק. כשנכנסתי חזרה לרכב רצה אלי בחורה צעירה ויפה ושאלה אם אני מגיע במקרה למיקום פלוני. עניתי שכן, למעשה אני גר ממש ליד והיא מוזמנת להצטרף. וכך התחילה השיחה ברכב:
"היי אתה שומע מטאל? איזו להקה זו?"
אני: "Symphony X. אני מאוד אוהב אותם"
"מגניב. אגב, אולי אתה במקרה גם חוזר לת"א היום?"
אני: "במקרה כן. בלילה אני נוסע למסיבה"
"איזו מסיבה?"
אני: "אממ את יודעת. מסיבה..."
"כן אבל איזו?"
אני: (אני גרוע בלשקר) "סתם מסיבה במועדון בשם "מקסים". את בטח לא מכירה זה לא חשוב"
היא שולחת לעברי מבט חודר. "אתה הולך למסיבות סאדו?"
(אלוהים איזה פדיחות אתה עושה לי. מה אתה מביא לי טרמפיסטים חוקרניים כאלה? מה אני אמור לענות לה עכשיו??)
אני: "אמממ תראי... זה לא ש... את מבינה, אז ככה, בעיקרון... אוקי אוקי! אני קשור קצת לסצנה"
"מגניב! רציתי ללכת פעם למסיבה כזו ולא יצא לי. איך קוראים לך אגב? שמי אלמונית ואני סולנית בלהקת מטאל. איזה כיף שעליתי איתך!"
(אלוהים! איזה גבר אתה! הבאת לי לאוטו את -האחת-!)
"טוב אשמח לחזור איתך בערב לת"א. אני צריכה ליסוע לחבר שלי"
QQ#$^%&@#$@!!!
אלוהים יקר. ביום שאמות ואגיע למעלה, באמא שלי, אל תתפלא אם תיתקל במלאכים עם עצמות שבורות.
המקרה הזה הוא אחד מבין עשרות סיפורים חריגים הסתברותית, שמוכיחים בוודאות את קיומו של כח עליון שמריץ דאחקות.
מ.ש.ל.
לפני 15 שנים. 16 באפריל 2010 בשעה 12:41
