כאבים פנימים דספוריה מגדרית

משהו קורס בתוכי האפלה של האטום יהרוג אותי לפני שאני יספיק לחשוב אני נבלעת לתוך ענן ושום דבר לא קיים 

תהנו

דברתי לא יפה אז היא אמרה לי לכתוב מאה פעמים אני אלמד להיות מנומסת 

זה כואב מפנים כמו שמבחוץ העובדה שכולם בחרו לחיות את החיים בנוחות בביטחון וכאילו אני לא להיות יצור פטיש לזה נועדתי או להיות בנאדם שלם שעוזרת לחברה

זה מרגיש תמיד רואים בי בזלזול או תמיד יש לי איזה מרחק בין אנשים הם רואים אותי בתור אוטסידרית וזה אולי נכון אבל אני בדיוק כמוכם נשבעת

אני מפחדת 

המקום הזה עולה בלהבות תמיד חשבתי שבמקום רע אבל עד כדי כך הציפיות שלי צונחות צונחות 

שיש מציאות כזו אני לא יודעת כבר למה לצפות 

מותשת מה שאמור להיות חופש בעצם מעייף אותי

וחרמנית כי אני לא מגליידה את החור בלב שהוא ריק

לא יודעת אין לי רעיונות