אויש, ביוץ יקר, מה יהיה איתך.
אני כל כך חרמנית שלשבת על ספסל זה מאתגר. מוצאת את עצמי נשענת קדימה וזזה לאט קדימה ואחורה רק כדי להתחכך במשהו.
אני מתחככת ככה בספסל ומדמיינת אצבעות מפלסות את דרכן לתוך הכוס שלי, לאט, פותחות את השפתיים ומציירות קווים עדינים מלמעלה למטה, מחליקות על הרטיבות שלי. אני נזכרת בצמרמורת הראשונה הזו שיש, כשהאצבע פוגשת את הדגדגן. ואני נוזלת.
אני זזה קדימה ואחורה עם האגן הספסל ומדמיינת זין עומד חזק מאחוריי, נצמד לי לתחת, נדחק לי בין הרגליים הצמודות ומשתפשף על הכוס מבחוץ, מגרה לי את כל החורים, מרטיב לי את הירכיים.
הביוץ יעבור, זה בטוח, השאלה מה יקרה כשזה יקרה. אולי פשוט כדאי לתכנן שבפעם הבאה יהיה מי שיאסוף עם הלשון את כל החרמנות הזו ושלום על ישראל.
