"היא באה מבית שבור... משפחה על הפנים.
אין עתיד עם מישהי אשר סוחבת הריסות — שאריות סנטימנטליות של עבודת השורשים.
השורש רקוב."
תביני, גבר אלפא זה מפתח מאסטר, מסובב אותך על האצבע הקטנה, מחדיר עוד אחת; את לא רטובה.
-איך את לא רטובה, הא? מנעול פרוץ שאת. רוצה לראות איך את משפריצה? כמו פרוצה, שבורה. זוכרת רחב הזונה? פישוק רחב! סתכלי לי בעיניים! איייייי! כמה שאת רטובה; דמעות של אושר ועושר.
איך שכסף מגלגל את העולם ומסובב אותך על האצבע הקטנה
מעביר לזין, את מקמרת את הגב.
-אח! איזה תחת י'בת אלף... זונה. כמו בגן ילדים, את זוכרת? רוצה משהו מתוק?
עוגה, עוגה, עוגה
-מהר!
במעגל נחוגה
-חזק! במעגלים! תסתובבי, אל תזוזי. תקפצי!
לשבת, לקום. לשבת לקום. לשבת לקום.
-שבי! ילדה טובה... זוכרת את אמא של שבת? זוכרת את אמא? ואמא, היא בכלל זוכרת אותך...? זוכרת שיש לה בת? בת אלף.
פורצת בבכי, על הברכיים
כמה שאני רטובה, כואב לי כל הגוף, הנשמה.
אם אמא שלי לא מסוגלת לאהוב אותי, מי אי פעם כן יוכל?
העשירים אמרו שאם אין לחם אז עוגות נאכל.
לנו- השבורים, נשארו פירורים... "עוגת פירורים"
נותרנו רעבים, הרי שאין פה בכלל עוגה.
