והאהבה משחקת תפקיד ראשי.
כשאתה גדל למשפחה מורכבת וחיים מלאי חבטות מהיקום והרגעים בהם הרגשת הבדידות תופסת מקום.
אני נזכר שהיקום יודע לאזן את החיים. הבחירה אם להישאב עמוק לבור ואיבוד התקווה יכולים להוביל לתהום. עובר עם הרכב ברחובות האפורים והמוזנחים של העיר ואני רואה אנשים מסתובבים, כל אחד בעניינו.
לפתע רואה אדם ערירי שאיבד את הדרך הוא כבר אינו סומך על אף אחד.
מחזיק בשקית ויושב על ספסל מה עוד נותר לו בחיים? הימים כבר נראים אותו הדבר. וכל שנותר לו זה רק לבקש.
הימים האפלים שבהם אני לבד תמיד יזכרו לעולמי עד, עד כמה קרוב הייתי להיות במצב עגום כמו אותו אדם ערירי שאיבד את התקווה לחיים. האהבה מרפאת והאור חודר פנימה הלב נאחז בחיים. התקווה תופסת מקום. הרצון לתת ולהיפתח, לסמוך שיש טוב מסביב. החופש לא לפחד לדבר על הפגיעות.
ואיזה טוב שיש אנשים שהם קרובים בלב. שכשרואים אותם מרגישים הכי טבעי בעולם וכמה שהם חלק מהלב שלי. אנשים שעבורי הם המשפחה.
תודה ליקום 🙏🏼❤️