אושה לנד

במסגרת מגמת ההתאווררות שעוברת עלינו, החלטנו לנצל את סבאסבתא וללכת לשף תאכל.
אוש בבית כבר מיום חמישי (בכי שלי עקב אי שינה, שישישבת הגדול חולה, ראשון-שני אוש חולה, שלישי מילואים חד יומי אז הגיע בצהריים והנה הקטן עם חום). החלטנו שבכל זאת לא מוותרים והולכים לאכול ב"לבן". הארוחה טעימה ביותר, מנות יפות למרות הקמצנות של האחרונות. יושבים ומדברים.

על מה? על העדר האוויר בחיינו. על חיי החברה הדי אומללים. על הונילים, על הכלוב ועל הילדים.
משנכנסתי לפה חיפשתי חברים כמונו. זוגות באותו הסטטוס שנוכל לצאת איתם, לשבת, לשתות, לצחוק.
אמנם מצאתי חברים אבל לא בדיוק כאלו. נותרו לי מעטי מעט ועליהם אני מנסה לשמור.
אולי כדאי להמשיך לחפש?
למה אין אתרי הכרויות לחברים? עזבו סקס. אנחנו רוצים חבר'ה.

וגם סקס יגיע יום אחד. זה לא סוד שכבר מזמן רצינו להתקדם בהתערבבות עם אחרים אך זה הכל ענין של טיימינג. עכשיו בדיוק לא אבל האוש החליט שאי אפשר עוד 10 שנים כי אנחנו מזדקנים וכבר לא נהיה יפים :-). יש חלון הזדמנויות קצר של שנים ספורות.
בינתיים אני אסתפק בסקס רגיל, עם בעלי.
וזה לא סתם קיטור קיטור (הוד מעלתה!) אבל חסר לי! ולא שהוא אשם או משהו אלה פשוט חיינו -
ילדים, ילדים חולים, עיפות עיפות עיפות. NO SEX
אז גם היום שהתאווררנו זוגית ועבדנו על הביחד לא היה לזה המשך כי פשוט אי אפשר.



ולמרות הכל,
רוצים להיות חברים שלנו?