אז ככה:
לא:
אמריקאי: בד"כ מחוץ לגבול. שילוב של העדר דמיון, סוף ידוע מראש, שמרנות ומוסרנות, לא מאפשרים שום דבר שיכול להעמיד משהו (אינסטינקט בסיסי היה הכי קרוב, אני חושב).
אנגלי: יותר אמיתי מהאמריקאיים, אבל פריג'ידיות הטבועה בגנים (ככל הנראה) מונעת כנראה כל הצגה של סקס כמשהו ארוטי. הסקס מוצג בד"כ כמשהו מגוחך, נלעג. על קינק בכלל אין מה לדבר.
גרמני: פויה.
ספרדי: למרות מה שאפשר היה לצפות, לא. הכל כ"כ מלודרמטי, תיאטרלי, גדול מהחיים, על גבול הוולגרי לפעמים. לחובבי טנגו בלבד.
גבולי:
מזרח-אירופי: יש פוטנציאל, נדמה לי, בעיקר בכיוון ההונגרי והצ'כי, אבל קשה לי כרגע לזכור דוגמאות ספציפיות.
איטלקי:
יותר פרברטיים ופחות דרמטיים מן הספרדיים, למרות הדמיון הלטיני. פעם, מזמן, היו מראים סרטים כחולים תוצרת איטליה בערוצי הכבלים, והיה בהחלט מה לראות.
כן:
צרפתי: בחורות קוקטיות, יוצרים פרברטיים, קולנוע חסר גבולות ובלתי-מתחסד. ממלכתי תמורת שפחה צרפתית מן הרובע הלטיני.
יפני: עם של סוטים, דפנטלי. ולהמחשה, הקטע המרנין הבא. (לכבודו בעצם כל הפוסט הזה).
שכחתי מאיזה סרט, למרות שראיתי אותו לפחות פעמיים. הגבר ששרוע על הרצפה התעלל בצורה כזאת או אחרת בבחורה לפני-כן, מה שללא ספק מצדיק לחלוטין מה שהיא מעוללת לו. לפני מה שרואים בסרטון, היא סיממה אותו בחומר שמשתק את גפיו, אבל משאיר את כל חושיו ערים לגמרי (כבר שנים אני מפנטז על חומר כזה. מסתבר שלא רק אני). ההתנהגלות של הבחורה - עדינה מאוד, מדויקת, מיומנת, מתוחכמת, משועשעת, בוטחת בעצמה, קלילה, לא מתאמצת, מגלמת בעיניי את אידיאל השליטה הנשית (אולי לא רק נשית): הניגוד החד שבין הסקסיות המתוקה ששופעת ממנה, לבין הדברים הסאדיסטיים שידיה מעוללות, מכאן בדיוק שואב הקטע הזה את כוחו.
הסרט סרט רציני, אבל הסצנה אכזרית באמת. ראו הוזהרתם.
תחושה מתוקה של חוסר אונים
מחשבות, רעיונות, התלבטויות, זיכרונות, תשוקות וחוויות - לא בהכרח בסדר הזה.1. מסלקים מהר את הקערות עם הקליפות של הגרעינים מהסלון. אוספים בדרך, כמה שאפשר, את הקליפות שהגיעו לרצפה.
2. מנסים לדחוס את כל הבלגן של המטבח לתוך הכיור.
3. אוספים את הכביסה המלוכלכת מכל רחבי הבית ומנסים לדחוס אותה לסל הכביסה.
4. עומדים ובוהים כמה דקות בתחתונים האדומות. מנסים להבין מה הן עושות על הממיר.
המשך 3.
5. עומדים ובוהים כמה דקות במילקי חצי ריק עם הכפית. מנסים להבין מה הוא עושה בתוך סל הכביסה.
חזרה ל 2.
6. לוחצים על הכפתור "נקה היסטוריה" באקספלורר, למקרה שהבחורה תרצה להיכנס לאינטרנט לבדוק דואר.
6א. מוודאים שלא הכנסתם את הכלוב למועדפים.
7. רצים למכולת לקנות נס קפה. וקולה (דיאט). ועוגיות.
8. מחליפים את ערוץ האופנה ל bbc world
9. מדברים בטלפון עם הבחורה שהתקשרה לבטל.
10. מקללים.
11. אוכלים את כל העוגיות והקולה לבד.
מרק הקובה יצא מצוין, אם התעניינתם לדעת. ומאחר שאף אחד לא הגיב לפוסט הקודם - אז בלי כיבודים.
אילנה דיין:אני רוצה להבין מה עובר לך בבטן, לך גוליבר, על כל ההיסטוריה הביוגרפיה והכעסים שקשורים בשם הזה, ושכולנו מכירים אותם, באותו רגע מסוים ומדויק שבו אתה מבין, שמה מדליק אותך באמת זה לדחוף ביצים קשות לכוס של אהובותיך?
ירון לונדון: בוא תנסה להסביר לנו את הריגוש המיוחד הזה. מה זה, זה, זה, מחויבות פסיכולוגית פנימית? איזו דחף אקזיסטנציאליסטי? אולי איזושהי תשוקה מינית בלתי-ניתנת-לכיבוש שמפעפעת בך? מה הוא אותו דבר שקורא לך להכניס ביצים קשות, לתוך, במחילה, אבר המין של הבחורה שבה אתה חושק? מה -
מוטי קירשנבאום: אבל ירון, תן לו לענות כבר, אתה לא נותן לו לדבר. תן לו לענות.
ארי שביט:האם נכון יהיה להגדיר את אותו רגע שבו השתמשת לראשונה בביצים קשות בקונטוציה מינית כקו שבר, כקו פרשת המים הפוליטית-חברתית-מגדרית של הציבוריות הישראלית שלאחר 67?
אודטה:ביצים? ביצים קשות? כאילו, אתה באמת דוחף אותן לתוך הזהו של המותק שלך? בנות – בואו, בואו, אתן חייבות לשמוע משהו.
דידי הררי:אז מה, תגיד, הי הי הי, זה אמיתי הקטע הזה, כאילו אתה באמת דוחף להם את הזה, לשמה, כאילו, הי הי הי, וזה לא מסריח כזה, הי הי הי, כאילו מאיפה בא לך הקטע הזה, הי הי הי?
חיים כהן, שום פלפל ושמן זית: אז עכשיו אנחנו ניקח את הביצים הקשות שגמרנו לבשל, ונקלף אותן, הנה ככה. אז תגיד, גוליבר, הקטע הזה עם הביצים הקשות, אתה גדלת בבית תוניסאי, נכון? אז היו אוכלים אצלכם הרבה ביצים בבית?
צדי צרפתי: תראה, הקטע הזה עם הביצים זה נחמד, נכון, אני, אני, אני לא מכחיש. אבל, אבל תראה, אני לא יודע אם זה מספיק, אם זה עובר את הסף. לדעתי אתה צריך קצת, עוד קצת ככה, להשתפשף, אתה יודע.
מרגול: להשתפשף? אולי התכוונת לשפשף? הי הי הי הי.
צביקה הדר: לשפשף! אהההההההה! גמרת אותי עכשיו מרגול.
רפי רשף:תובנות, גוליבר?
גוליבר חוזר כמה שנים אחורה במכונת הזמן, ובאותה הזדמנות גם עושה ניתוח ומשנה את מינו. קוראים לי שני, אני בת 17 ואני נשלטת.
אז היום היה לי יום מה זה מסריחחחח.... התחיל מזה שאימא שלי הביאה לי את הסעיף על הבוקר, ועושה לי כזה מתי חזרתי בלילה (כי אתמול היה יום שלישי והלכנו לדנגן :)))) , כאילו אני בת 17 לא? עוד שנה אני הולכת לצבא אז מה זה הקטע הזה שאת בודקת אותי כל רגע איפה אני.
אוקצור, הייתי צריכה לרוץ לבצפר, אז יש את המורה המעצבנת הזאת שסיפרתם לי לכם עליה נכון? אז היום היא אמרה לי שני תקראי את הסיכום ואני מאיפה אני יודעת אני כבר חודש לא פתחתי את הספר היסטוריה. אניווי, היא די התעצבנה אז היא אמרה אולי שאני אביא את ההורים, וואו רק זה חסר לי עכשיו בלאגן עם אימא שלי.
אחרי בצפר באתי אל ערן ואחרי זה החלטנו שהולכים אלי, ובחדר שלי ישבנו ובהתחלה עשינו סתם שטויות והלכנו מכות וכזה ואחר-כך הוא הצליף עליי אבל לא חזק אז אמרתי לו שיעשה את זה חזק יותר עד ששמענו קולות מהמטבח והבנו שאחותי הקטנה באה הביתה ויצאתי כזה אמרתי לה שלום והסתכלתי על הפרצוף שלה לראות אם היא שמעה משהו כי לא ידעתי בדיוק מתי היא נכנסה הביתה אבל עד עכשיו אני לא יודעת...
האמת אני חושבת שאני מתה עליו על ערן למרות שלפעמים הוא מביא לי את הסעיףףףף!!! במיוחד שהוא לא נותן לי ליגמור...
ועוד שבועיים היומולדת שלי (זוכרים?? חחחח איך לא תזכרו אני מזכירה לכם כל יום) ואני צריכה לקבל מההורים שלי את האייפוד החדש אמן בבקשה שלא ישכחו וחוץ מזה ערן הבטיח לי מתנה אני חושבת שהוא יקנה לי משהו רציני כאילו ויברטור או שוט שווה או משהו כזה. עכשיו אני חושבת אולי אם הוא יהיה ממש מאמי אני סופסוף איתן לו לנשק אותי :)))))).
לפעמים, כשאני סובל ממחסור חריף בחלבונים, ולא מצליח להירגע, אני מתקין לי מנגל ופחמים, וצולה לי כבשים.
אחד-אחד עולה העדר אל המנגל ויורד ממנו אל פי: כבש ראשון וכבש שני, עוד שיפוד ועוד צלעות; כבש שלישי ורביעי, פעם עם מרינדה ופעם בלי; כבש חמישי ושישי, פעם מדיום ופעם וול-דאן.
אך כשמגיע הכבש הששה-עשר, אני יודע שהוא יעצור, וייתקע לי בגרון, ואני מבין שאין לו עניין להמשיך, לא לבלוע ולא להקיא. ואני לוחש לו, כבש, נו תרד כבר, יש פה עוד עדר שלום לאכול. אבל הכבש לא זז.
והכבש הששה-עשר, הוא בדרך כלל הכבש שאתו אני נחנק.
ראשית, תודה לקוויני הנהדרת שהביאתני עד הלום, (דהיינו לשרשרת השרביטים).
שנית: שלושה דברים שלא ידעתם עליי:
א. רוב שעות היום אני משוטט באינטרנט. אני גם מקבל על זה כסף.
ב. הפנטזייה הבדסמית הראשונה שלי נולדה אצלי לאחר סיטואציה שהייתי עד לה בהפסקה בחצר בית-הספר. הייתי אז בכיתה ד'.
ג. לפני כמה שנים פורסמה יצירה שכתבתי ושזכיתי עליה במקום ראשון בתחרות.
ולהעברת השרביט: אני לא קורא בהרבה בלוגים כעניין של קבע; מדי כמה ימים אני נותן הצצה ברשימת הפוסטים האחרונים, ומחפש כישרונות חדשים. בעיקר - אני מודה - מעניינים אותי בלוגים של כישרונות נשיים. מה לעשות. אז עברתי עכשיו שוב על הרשימה, להיזכר איזה עשו לי את זה; אני חושש שכולם כבר קיבלו את השרביט לפחות פעם אחת, אבל מה לעשות? כנראה שלא במקרה... הנה:
המלכה הכחולה - שגם חולקת אתי, כך נדמה לי, לפחות תחביב אחד משותף - על הפתיחות, הכנות, ומה שבאופן כללי נראה לי כיחס בריא אל החיים.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=3927
דניו: שגם הוא חולק אתי כנראה תפיסות משותפות על בדסמ, ומעבר לזה - איש שכותב ברגישות, בגרות וכנות שחורגים הרבה מעבר לגילו הביולוגי, וסליחה על הנימה הפטרונית.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10307
דני קיי. מאלה שאתה קורא ואומר, אוף, למה אני לא מסוגל לכתוב ככה?
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=5322
נטלי: בלוג חדש ועסיסי שגיליתי זה עתה. הנה ציטוט לדוגמה:
"כל פעם שאני רואה המבורגר אז אני מפסיקה לחשוב על זין וחושבת על איך לאכול".
http://www.thecage.co.il/blog/archives.php?blog_id=6730
קלייר ובליסנה: רק כדי להזכיר שמאחורי המעטה של בחור רגיש שכותב סיפורים ומנגן על פסנתר, מסתתר בסה"כ גבר ניאנדרטאלי שאוהב לקרוא תיאורים מחרמנים של זוג בחורות סוטות:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12764
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12018
ואחרונה חביבה: דיר פרודנס. כל מילה מיותרת, למי שייכנס ויקרא. אנא שובי לכתוב יותר.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=4671
אחרי שלושה תשבצים, בכל אחד מהם נותרתי עם 78 משבצות נכונות ו 3 שלא מסתדרות, אני מבקש בזאת להכריז:
1. סודוקו זה פויה.
2. זה בכלל לא מעיד על אינטליגנציה, או על שום דבר אחר.
3. פרס מוצע בזאת לכל מי שיגיד במכה ראשונה "סודוקו" בלי לטעות בניקוד.
(אל הזוכה במקום הראשון יישלחו מאתיים תשבצי סודוקו הביתה. שלא תגידו שלא הוזהרתם).
לא, לא התכוונתי ל"אין סקס".
יש אתר שנקרא INSEX. בעצם חברה שעושה סרטי סאדו, ואם הבנתי נכון עומד מאחורי העניין איש אחד בסך-הכל. אפשר להוריד הרבה קטעים שלהם מן הרשת, אני לא צריך להסביר לכם איך. למה האתר הזה מעניין? אני אקדים ואומר שרוב קטעי הסאדו שראיתי באינטרנט די משעממים. אז בסדר. רואים מישהי קשורה, ומישהו מצליף בה בשוט, והיא צועקת מכאב, וזהו. קודם כל, זה בדרך-כלל די שקוף שזה מזויף. יכול להיות שבשביל הכסף שהבחורות (או הבחורים) האלה מקבלות, הן לא מוכנות שגם יכאיבו להן באמת. אבל לא זה העניין המרכזי. נניח שהצלחנו לעשות סשן אותנטי, כזה שהבחורה בו באמת חסרת אונים ובאמת מכאיבים לה, או משפילים אותה, או מה שלא יהיה.
עדיין, הרבה מהקטעים האלה משעממים אותי. אני לא יודע אם אני מחפש דברים שונים מאשר אנשים אחרים, או שאני פשוט בררן יותר, או שגם אחרים משתעממים. אני יודע שאותי זה משעמם.
ופה אני חוזר לעניין של INSEX. לא כל הדברים שעושים שם מעניינים אותי. חלק מהם זה סאדו די קשה, ואני לא כל-כך בעניין של סאדו קשה. והכול גם נראה מציאותי מאוד. אלמלא ידעתי שהכל נעשה מרצון, אפשר היה לחשוד לגבי חלק מהקטעים שמדובר בסנאף. מה שיפה שם, אני חושב, זה הסוג המסוים של שליטה שיש שם.
בבלוג הראשון כתבתי, ולא שאני לא מאמין בזה, שאני אוהב מאבק. זה אומרת, אני לא רוצה שמישהי תבוא אליי, תרכין את ראשה ותבקש ממני להכאיב לה. אני רוצה שחלק מהמשחק יהיה העמדת הפנים, כאילו אני כופה עליה את הדברים. אבל מרגע שאני מכניע אותה נגמר המאבק, ומתחיל בדיוק הצד השני: חוסר האונים המוחלט שלה, לעומת הכוח המוחלט שלי. וזה מה שיש בכמויות גדולות בסרטים האלה.
הבן-אדם הזה, צריך קודם לומר, יודע דבר-או-שניים בקשירות. במלים אחרות, יש לו דמיון מופרע, שלא לומר חולני, בכל הקשור גם לקשירה עצמה וגם למה שאחר כך עושים לבחורה. וזה יפה, כי בחורה היא חסרת אונים למדי ברגע ששמת לה אזיקים על הידיים. אבל נכון שאז היא יכולה עדיין לבעוט, לברוח, להיאבק. אז אתה שם אזיקים גם על הרגליים. היא עדיין יכולה להתפתל לא מעט. אז אתה קושר אותה למיטה, ידיים מעל הראש וקרסוליים, ובזה העניין גמור.
אבל תסתכלו על מה שהבחור הזה עושה, ותבינו מה זה קשירה שיש בה באמת חוסר אונים. הוא יכול, למשל, לקשור לבחורה את הקרסוליים ואת פרקי הידיים מאחורי הגב. בסדר. אחר כך הוא שם עוד כמה חבלים מסביב לגוף. אחר-כך הוא מחבר את הקרסוליים ופרקי הידיים ל hogtie. כאן היא כבר באמת לא מסוגלת לעשות כלום, אבל זה עוד לא הכול. בהמשך הוא שם לה גאג בפה, ויש לו כל מיני סוגים של גאגים שם (אמרתי כבר שהבחור חולני?). אחר כך הוא מחבר את הגאג עם הרגליים, ככה שהראש שלה יימתח אחורה. היא עדיין יכולה להזיז את האצבעות קצת, אז הוא עוטף את כפות הידיים שלה עם ניילון נצמד והדוק.
וזהו. מה שהוא עושה אתה אחר-כך, זה כבר לא חשוב. הוא יכול לעשות הכול, ואין אבר אחד בגוף שלה שהיא יכולה להזיז אפילו סנטימטר. לפעמים הוא מדגדג אותה אז בכפות הרגליים. אף איבר בגוף לא זז, היא כמעט לא משמיעה קול, ולפעמים יש לה גם ברדס על הראש, אז אתה גם לא יכול לראות את עיניה. אין שום הוכחה חיצונית שקורה לה משהו כרגע, אתה רק יכול לדמיין איך היא מרגישה.
אז מה ההבדל בין מה שתיארתי עכשיו לבין לקשור סתם בחורה למיטה? עקרונית, גם אם קושרים סתם בחורה למיטה אפשר לעשות לה הרבה דברים. אבל ההבדל הוא בין חוסר אונים חלקי לחוסר אונים מושלם.
אגב, מילה של זהירות: בערך תשעים אחוז של מה שהוא עושה שם זה בקטגוריה של "אל תנסו את זה בבית". אז באמת אל תנסו.
כל מה שתיארתי עד עכשיו נוגע לעניין הטכני. אבל זה רק חצי מהעניין. מה שעוד מעניין, זה התקשורת ביניהם, אם אפשר לקרוא לזה ככה. יותר מדויק יהיה לקרוא לזה הצורה שבה הוא מתייחס אליה, כי היא כמובן פאסיבית לגמרי. מה שיפה, זה שהוא לא מפעיל שום כוח כלפיה. הוא פשוט לא צריך, אחרי שהוא ניטרל אותה בצורה כל כך מושלמת. הוא יכול לנהוג בסבלנות, ברוך, בעדינות, כי הוא לא צריך להיאבק. דווקא זה שהיא כל-כך חסרת אונים מאפשר לו להרגיע אותה, לחבק אותה, לנחם אותה. הוא בשליטה מלאה, תמיד נינוח, תמיד יודע מה הוא רוצה.
ועוד מה שיפה כאן, וזה כנראה אחד הדברים המרתקים בשליטה, (ואולי בשביל אנשים אחרים כאן זה מובן מאליו, אני לא יודע), זה שיש כביכול הפרדה בין הכאב שהוא גורם לה לבין החיבה והדאגה שלו כלפיה. הוא יכול לשים לה, נניח, מצבטיים בכל הגוף, ובזמן שהיא נאנקת מכאב, הוא מלטף אותה ומרגיע אותה ואומר לה שתחזיק מעמד עוד קצת והכול ייגמר. יש פה משהו מרושע כמעט, אתה מכאיב נורא לבחורה אבל מלטף אותה כאילו זה מישהו אחר שעושה לה את זה, ואתה בא להגן עליה. אבל היא לא קולטת את האכזריות, היא קולטת את הליטוף. כאילו הכאב זה משהו שהוא חייב לעשות, ועל כל השאר היא צריכה להודות לו.
הדבר הזה מרתיע אותי ביותר ומושך אותי ביותר. אני לא יודע איזה צד יותר חזק.
הכותרת של הבלוג הזה הייתה קיימת עוד לפני שנולד הרעיון לכתוב אותו. בהתחלה היה המשפט הזה, שצץ לי בראש כמין הארה רגעית, בתור דבר שמאפיין בצורה מאוד ברורה את מה שמרגש אותי. אחר כך חשבתי לחלק את התחושות האלה עם אחרים, ומשום מה החלטתי לבחור במסגרת של בלוג כדי לעשות את זה.
משום מה- כי אולי זה לא בדיוק המקום. בלוג הוא יומן, הוא נועד לדווח על דברים שקורים מיום ליום, דברים שמתפתחים, שמשתנים. על חוויות. אני לא בטוח שבעתיד דברים עומדים להשתנות או להתפתח, אני לא בטוח שאני אצבור מספיק חוויות, אני לא בטוח שאלה או אלה יהיו מעניינים מספיק בשביל לדווח עליהם, וגם אם יהיו מעניינים - אם יהיה לי אומץ לכתוב עליהם בבלוג.
אז כל הבלוג הזה אולי נולד בטעות.
אבל נחזור לכותרת של הבלוג.
לקח לי הרבה זמן להבין מה מעניין אותי בבדסמ. שליטה? במובן מסוים. אני נהנה לשלוט בבחורה קשורה שנתונה לחסדיי, אבל אני לא מחפש התמסרות. אני לא מחפש מישהי שתשרת אותי. בכלל, אני לא נהנה מזה אם אין אלמנט של מאבק. הכנעה - כן, בכיף. כניעה מרצון - לא כל-כך.
כאב? בוודאי. אבל עצם העובדה שכואב למישהי לא מגרה אותי. ושוב, צריך להיות האלמנט של המאבק. אם מישהי מוסרת את עצמה מרצון ומבקשת שאכאיב לה, חלק מהכיף הולך לאיבוד.
השפלה? לפעמים זה מדליק. אבל עצם ההשפלה כשלעצמה לא מה שמדליק. אם אני גורם למישהי, למשל, ללקק את הנעליים שלי, זה לא בגלל שעצם הפעולה מגרה אותי. מה שמדליק אותי זה התהליך שבו אני אילצתי אותה לעשות את זה.
מה עוד? אני אוהב היאבקות, אבל (יש הרבה שבאמת לא מבינים את העניין כל-כך) - לא הקרב עצמו, אלא הקטע שאחריו, שבו אני מרתק את הבחורה, מבלי יכולת לזוז, במשך דקות ארוכות, עם או בלי תוספת של עינויים קטנים, נהנה לראות את התסכול שלה כשהיא מנסה לשווא להשתחרר. אני מאוד אוהב כל מה שקשור ל orgasm denial - איך אומרים את זה בעברית? - ונקווה שהאנגלית לא תזרוק את המילה לסוף השורה - לגרות בחורה מבלי לתת לה לגמור, או ההפך: לאיים עליה בעונש אם תגמור, ואז לעשות כל מה שאפשר כדי לגרום לה לאבד שליטה.
קשירות? כן, תמיד, אבל אני גם מאוד אוהב את הקטעים של "תשכבי בלי לזוז, לא משנה מה אני עושה לך".
אז מה המכנה המשותף של כל זה? אני חושב, וכאן אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, שזה העניין של חוסר אונים: מדליק אותי לראות מישהי חסרת אונים, וחוסר אונים הוא המטרה, גם אם מגיעים אליו בדרכים אחרות. למשל, כאב: אם אני קושר מישהי ומכאיב לה, לא הכאב עצמו הוא העניין. המטרה היא לגרום לה לנסות להשתחרר, ולהמחיש לה עד כמה היא חסרת אונים. אם אני גורם למישהי לעשות משהו שמשפיל אותה, לא ההשפלה עצמה היא העניין, אלא תחושת חוסר האונים של הבחורה, שנאלצת לעשות את זה.
וזה כמובן גם לא חייב להיות כרוך בכאב. אני יכול לקשור מישהי וללקק אותה במשך שעות.
אז אפשר לקרוא לזה שליטה, ולהגיד ששליטה זה פשוט הצד השני של חוסר האונים. אבל זה לא יהיה מדויק. קודם כל, כי כל זה קשור רק לסקס. אין לי שום עניין בלשלוט על מישהו אחר. שנית, אני לא מרגיש שיש איזושהי א-סימטריה ביחסים האלה. היא נהנית להיות חסרת אונים, אני מתגרה מחוסר האונים שלה. אבל אני לא עליון עליה בשום דבר: אני לא חכם יותר, אין לי שום יומרות ללמד אותה משהו. שלישית, כי כמו שאמרתי, אין לי עניין בכך שמישהי תתמסר ללא מאבק; המאבק הוא העיקר.
אם אצל אחרים חוסר האונים הוא תוצר לוואי הכרחי של מערכת השליטה, אצלי הוא מטרה בפני עצמה.
זה נשמע קצת רע, לא? אני לא מעוניין ללמד את הבחורה כלום, אני לא רוצה לאלף אותה ולתקן את דרכיה. אני מעניש אותה כי אני נהנה לראות אותה סובלת, לא כי אני באמת חושב שמגיע לה עונש. אני מתעלל בה כי זה פשוט נורא משעשע בעיני, לא כי זה יעשה אותה בן אדם טוב יותר.
זה כן יעשה אותה בן-אדם מאושר יותר, אני מקווה. זאת אומרת, אם למישהו לא היה ברור, אני לא נהנה מלגרום לבחורה כאב שהיא לא מתגרה ממנו. אבל זה משחק, וחלק מהמשחק הוא העמדת הפנים של שנינו, שלי - שאני באמת רוצה לגרום לסבול, ושלה - שזה באמת נעשה נגד רצונה.
אני חושב שמספיק להפעם.