סופרפוזיציה

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=53587&postid=616331

אני לא יודעת למה היא התכוונה בדיוק ולא אתיימר להבין (חוץ מזה שהיא כותבת מדהים ומטלטל). אבל בפרשנות שלי, זה בדיוק מה שקורה לי ביחסים. תמיד. האמת, זה קצת מזכיר את מה שקרה בסוף ל-O ב "סיפורה של O". היא רוקנה את עצמה כל כך, התבטלה עד כדי כך, שסר סטיבן מאס בה. תכלס, זה גם מזכיר לי איזה שיר ילדים על ציפור שהיו לה הרבה תכונות שנחשבות לשליליות. היא החליטה להתגבר עליהן. בכל יום התגברה על תכונה שלילית אחרת. בסוף לא נשאר ממנה שום דבר... 

העניין הוא לא להיות דעתנית. העניין הוא שתהיה לי דיעה. העניין הוא לא להיות עקשנית. העניין הוא שתהיה לי העדפה. העניין הוא לא להכתיב מה צריך להיות. העניין הוא שצריך שיהיו גבולות. 

ואת זה, לכל הרוחות, אני לא מצליחה לקלוט. בכל פעם אותו הדבר. אני מוותרת על עצמי לגמרי, נעלמת, ואז תוהה למה מוותרים עלי. 

ואז, עד שאני מוצאת את עצמי מחדש, לזמן מסויים אני נשארת רק כפפה. 

די די די. נמאס לי. מבאס לי. פשוט די.