את רגילה לזה
לחופש הזה לחרות לבחירה
את חוזרת לשם ללבד
הביחד לא באמת לך
הוא תמיד היה שם
אבל התחמקת לא נימקת
אבל אני אוהב
ואם אני אוהב אני רואה
ואם אני רואה
אני אומר
ואם אני אומר אני עושה
ואם אני עושה זה מתקיים
את רוצה לרצות
ואת יודעת את זה
ובגלל זה את בורחת מכאן
הטוטאליות הזו את לא רגילה לה בכלל
את לא באמת שוכחת את המקום שלך
את מפחדת שזה יהיה מקום טבעי מידי לך
ודווקא בשם הכל מתעורר
אין איוורור
יש לחץ יש חץ
תקוע שם על הקיר
ואף אחד לא באמת מנסה להוציא
אותו משם
בחדר הזה שאת הכי את
אין חלונות יש דלת אחת
ואף אחד לא העז להיכנס לשם בכלל
שם את פשוט את
מי מכיר אותך?
אי אפשר
צריך ללמוד
ולמי יש סבלנות ?
לי.
ולאט לאט את נצרבת
הזיכרון מתחזק
ההרגל משתנה
הדיוק מתממש
לא צריך עונש
צריך רק מבט
צריך רק אינטונציה
צריך רק טיפה מרחק
כולם רק רצו להתקרב להיצמד
ואת התפוצצת
אני?
אני רוקד איתך
ואת כבר?
מאולפת.
