לפני 7 שנים. 9 באוקטובר 2016 בשעה 21:10
הייתי כבר צריכה לישון, הייתי כבר צריכה לחלום על עננים, ופרחים, ומה שזה לא יהיה שעליו אנשים חולמים.
אבל אני לא.
אני שוב פה, כי אני לא מוצאת מנוח.
בסך בכל תמונה, תמונה תמימה לגמרי.
תמונה שהפכה מישהי מרעיון מופשט למישהי אמיתית לגמרי, בשר ודם שעומדת עם אדם שהיה פעם חלק גדול מחיי וקיבלה בחייו את המקום שלי.
נכון, עברה שנה.
אבל אפקט ההפתעה הוא אפקט כל כך חזק.
שמישהו יקח ממני את המחשבות האלה.
שמישהו יעסיק את הראש שלי במשהו אחר, ירוקן ממנו את המחשבות שלי וימלא במחשבות שלו.
שיחבק ויכאיב ויחבק שוב, כדי שאוכל לשחרר.
כדי שאוכל לנשום.
וברור לי שזה הלילה, והלבד, והמחשבות הופכות להיות גרועות יותר.
איפה המישהו שלי שיחבק ויגרום לי לשחרר?
כי אני צריכה אותו עכשיו.
כל כך.
