בלשון ציווי!

מנער מפרקים. מזיז את הראש מצד למצד. קנאק קנאק קנאק. מסתכל למעלה. תיקרה. מסתכל למטה. ריצפה.
משעמם לי. הטלפון מצלצל. רינג רינג. טוב נו, הוא משמיע את המנגינה המסריחה הזו של נוקיה, אבל רינג רינג אמור להיות ברור מספיק.
מסתכל על הצג.
שיט. מחכה קצת. עוד קצת. טוב נו. עונה.

אני: היי, מה קורה (מנסה להשמע כאילו אני מחייך, למרות שאין לי שום סיבה. לא לחייך ולא לגרום לה לחשוב שאני מחייך, ובכל זאת).
היא: היי, מה קורה?
אני: שום דבר. ערב שקט. וויסקי. מוזיקה. אינטרנט. שום דבר מיוחד.
היא: אז למה לא התקשרת? (זו הנקודה להסביר שהיא ונילית והזדיינו לפני כמה ימים. שיט. איך מסבירים לה שהיה לי משעמם, וגם על סקאלת הוניליות היא לא משהו).
אני: עזבי. מה זה משנה. אני לא חושב שיש התאמה.
היא: ובכל זאת.
אני: היה לך כיף?
היא: בוודאי. ולך לא?
אני: כן (לא לא לא. היה לי משעמם ומאולץ).
היא: אז?
אני: אההה.... (אהההה....)
היא: תראה, ברור לי שאתה לא בעניין רציני כרגע וזה בסדר, היה לי כיף ואני עדיין אשמח להפגש איתך
אני: שמעי... אהה... אני אוהב להיות קצת יותר אגרסיבי ואת קצת עדינה לי (משיכה קטנה פה: אתה מכאיב לי. צביטה קטנה שם: אתה מכאיב לי. קצת תופס ידיים: מה אתה עושה. וכו')
היא: אההה...
אני: אני חושב שיש כאן איזושהי חוסר התאמה בסיסית.
היא: מה הכוונה יותר אגרסיבי.
אני: נגיד, כשאת יורדת לי, איך תגיבי אם אני אתפוס לך את הראש מהשיער ואזיין לך את הפה עד שאשמע שאת נחנקת.
היא: (שתיקה. אני שומע אותה בולעת רוק. בטח מעבירה יד על הצוואר שלא במודע. אני לא חושב שהאופציה הזו היתה בתודעה שלה עד לרגע זה בדיוק).
אני: הבנת?
היא: אההה...
אני: (מחייך בשקט. גם טראומה קטנה כזו מפיגה שיעמום).
היא: אולי באמת אין ביננו התאמה.
אני: שיהיה לך ערב נעים. היה נחמד.
היא: אההה... ביי (ניתוק)

מנער מפרקים. מזיז את הראש מצד למצד. קנאק קנאק קנאק. מסתכל למעלה. תיקרה. מסתכל למטה. ריצפה.
לא את המפרקים שלי אני רוצה לשמוע מקרקשים.
לוגם מהוויסקי.
משעמם לי. אולי אני אתקשר אליה בכל זאת.