בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

המפץ הגדול הוא לא העבר שלנו
המפץ הגדול הוא ההווה
כולנו מועפים ממרכז היקום במהירות בלתי נתפסת דבוקים לגרגר אבק שמרחף מסביב להבזק אור מזערי, שהוא חלק מרק אחד השברירים הקטנטנים מאותו פיצוץ.
מבחינה קוסמית הקיום שלנו כל כך לא רוולנטי, שאפילו אם אני אשווה אותנו לחיידקים שיושבים על פצצת אטום אני אעשה לנו חסד בלתי נתפס, שכן אנחנו בצורה כמעט אינסופית קטנים יותר.
אנחנו כלום. אפילו לא הבהוב.


יש מפלצות. יצורים עם כמות מוזרה של ידיים ורגליים וראשים ופיות. מפלצות עם כוחות על בלתי הגיוניים שיכולות לעשות דברים בלתי נתפסים.
הן מזעריות כל כך, שכדי לראות אותן צריך את המיקרוסקופים החזקים בעולם. למעשה, אם תקחו חתיכת שערה ותסתכלו עליה במקרסקופ אלקרוני בהגדלה גבוהה מספיק תוכלו לראות אלפי יצורים הולכים, אוכלים, נלחמים, ומתרבים. הם לעולם לא יראו אותנו, אנחנו כל העולם שלהם. עבורם האדם בו הם נמצאים הוא היקום. הם לא מסוגלים בכלל לתפוס את הקיום של יצור כזה כמו "אדם", ואם בדרך מסתורית מישהו היה מספר להם על זה שיש יותר מאחד, הם לעולם היו מסוגלים לתפוס את זה.
אנחנו הכל. אנחנו היקום.

ויש דברים שהם בגודל שלנו, ואפילו לא רחוקים, הם מילימטר הצידה לכיוון שמעבר לתפיסה שלנו. יקום מקביל, אחד מאינסוף. איפה שהחוקים הפיסיקלים כבר מתנהגים שונה. איפה שההגדרות הבסיסיות ביותר של חומר, אנרגיה, כח משיכה, מאסה, מהירות, ועוד עובדים אחרת. ובאינסוף יקומים מקבילים שכאלו, כמעט בטוח שלפחות בחלקם התפתחו חיים. חיים שאין לנו בכלל את היכולת לתפוס, לא בגלל גודל או מרחק, אלא בגלל זרות מוחלטת.
אנחנו יושבים בצד, עם כיסוי על העיניים


ואיפה שהו
מתישהו
איכשהו

ישנן ישויות גדולות ועוצמתיות שמסוגלות להשפיע על היקום
וישנן מפלצות שמסוגלות להבין ולתפוס אותנו
ויש יצורים מיקומים מקבילים שמסוגלים לראות, ואולי אפילו להגיע, לשלנו.

תהרהרו על זה
תתפסו את זה
תבינו את זה

אל תפתרו את זה ברגע תחת המחשבה של "אני לא מסוגל לתפוס את זה, אז זה לא קיים"

ברוכים הבאים לאימה