half-way contempt

כשתשמע דפיקה בדלת אבקש ממך לפתוח אותה ולא אענה כשתשאל: "את מי הזמנת?". שניכם תחזרו לסלון ואני אקום לתוך חיבוק וחיוך, כזה של שמחה וריגוש.
ממך אני אבקש למזוג שתי כוסות וויסקי ולהתיישב לידי, אבל על הרצפה. ולשתוק.
אני והוא נדבר ואתה תהיה שם, על הרצפה, שתוק. מדי פעם תקום למזוג לנו עוד וויסקי, מידי תניח יד על הרגל שלי. אני לא אומר לך להסיר אותה, אבל גם לא אתייחס. בשלב מסויים הוא ישאל: "אפשר?" אני אהנהן ואפשיל את השמלה. הוא ירד אל בין הרגליים שלי ויתחיל, כמו שאמרתי לו שאני אוהבת, מהירכיים. אני אפתח את הרגליים שלי רחב יותר ואחת מהן אניח עליך, לאט לאט העיניים שלי יעצמו, אני אתרכז בלשון שלו שמלקקת אותי לאט, ארוך, נעים ואנחות קטנות יפלטו לי. אתה, שוב, תניח יד על הרגל שלי. אני, שוב, לא אתייחס.
כשאתקרב לאורגזמה, כמו תמיד, הציפורניים שלי ינעצו במה שלידי וכשאחת מכפות הידים שלי תאחוז בכתף שלך אתה תגנח מכאב, מה שרק יגרה אותי יותר, יקרב אותי לגמירה יותר ויגרום בי להנעץ בך, יותר.
כשאגמור הוא יעמד, מחייך ואני אסתכל עליך ואומר: "עכשיו תורך, תשאל אם אפשר". אתה, מגורה ומחייך תשאל: "אפשר?" ואני אהנהנן כשהוא יפשיל את המכנסיים שלו.
אתה תפסיק לחייך.
אני אניח יד על הלחי שלך, אתה תשען בחוסר מרוצות. תסמן לי לשלילה עם הראש.
ותפתח את הפה.