אני עירום לחלוטין, ויושב ישיבה מזרחית על הרצפה קרה, ונשען על קיר סדוק של מקלחת שבורה באיזה חדר דיסקרטי מטונף בקצה של עיר קטנה במרכז. המום ורועד מקור. ואני שומע את הצעדים שלו מתקרבים. הלב שלי דופק על מאתיים מחוסר וודאות והסיטואציה מה שהולך להיות הלילה, אני ועורב לבד, ובלי השולטת שהיתה כדי לתווך את הסיטואציה ולהחזיק לי ידיים ובלי שזה בעצם נועד בשבילה.
עורב פותח את דלת המקלחת. "פתחי את הפה זונזונת" הוא אומר תוך כדי שהוא מפשיל את המכנס הצבאי שלו, והזין שלו כבד שחום והעבה יוצא מול הפנים הבוערות מהבושה שלי. ואני מרגיש את הסומק מתפשט בלחיים הבוערות שלי, ניגודיות לשאר הגוף העירום שרועד עכשיו מקור ואולי קצת פחד. "זנזונת את יודעת שאת עכשיו האסלה שלי. נכון? " ואני בולע את הרוק ומהנהן בשקט ומרגיש איך הזרם החם שלו מזיין לי את הפרצוף ואת האגו ומכניע אותי לאט לאט. הזרם שלו שוטף אותי ובעיקר ממלא אותי בבושה ובכאב מנטלי שמגרד לי בלב ובכאב שמרוקן אותי מאגו ומסרס שאר הגבריות שעוד נותרה בי. והוא לא מוותר, ומכוון את הזרם גם לתוך הגרון שלי. אני שומע את הסאונד של הזרם פוגש את שאר הנוזלים המתהווים בתוך הלוע שלי. "תבלעי זונה" הוא פוקד עליי כשהוא מטפטף עליי את הטיפות האחרונות. ואני מתגבר על תחושת הדחייה ובולע בפעם הראשונה את השתן שלו יחד עם הרגשת השפלה צורבת.
"תתקלחי ובואי למיטה. היית אסלה טובה זנזונת שלי" הוא נוהם ויוצא מהמקלחת. משאיר אותי להתמודד עם מה שחוויתי הרגע. ואני נוגע בדגדגן שלי שנוזל ופועם בחוזקה. ואני מצליח להתנתק ולרחף לכמה רגעים יפים של סאב ספייס ומרגיש את העיניים שלי מתגלגלות בחוריהן.
אני מתקלח כמו שצריך. מסבן כל נקב וכל חור. והמים הרותחים שוטפים אותי ומכינים אותי בשבילו. ואני בזווית העין קולט אותו מתחיל להתפשט מהציוד המדים. אני מתנגב מהר ויוצא לקראתו אפוף אדים ובריח שמפו שדאגתי שישאר עליי. "על ארבע על המיטה" הוא פוקד בקול הסמכותי שלו כשהוא משעין עליי את הנשק הכבד שלו מהצבא. עורב מתחיל לחקור ולבדוק את הגוף שלי, להריח אותו, להסניף אותו, ולכרסם אותו. ואני שומע את הגניחות שלו. ולאט לאט השיניים שלו ננעצות בי חזק יותר ועמוק יותר. ואני מתחיל לזוז והכאב שורף. הוא כועס ותופס אותי בידיים שלו חזק, ואומר לי "לא לזוז זנזונת זה יעלה לך ביוקר ואל תפריעי לי לאכול אותך. אני רעב". ואני משתתק ומצליח להתמסר לנשיכות לשריטות שלו ולהרגיש את הבשר שלי נשאב לתוך השיניים שלו.
"אל תזוזי" הוא מצווה בקול שלו שהיה כל כך גברי עמוק שחדר לי למוח שלי וחיווט אותי כרצונו. הוא קם להביא את החגורה הצבאית שלו ומאלתר אותה לשוט. ואני מרגיש את ההצלפה הראשונה שלו יורדת לי לתוך הטוסיק ואלוהים כמה שזה שרף. אני מבקש שיחליש קצת אבל הוא ממשיך וממשיך להצליף עוד על הגב. על התחת הירכיים. הכל בוער ומתמלא בסימנים אדומים ששורפים לי את העור מבתוכו. ואני מת לברוח מההצלפות שלו. ואני מרגיש את הנשימות שלו וגם את הצורך שלו לפרוק בתוכי כאב ומתח מבצעי של מלחמה ושדה קטל שהוא היה נוכח בו בצורה משמעותית. וזה בהחלט גרם לי להתמסר עוד. ולרצות לספוג את הכל. למרות הכאב ששרף לי מתוך העצמות.
"ספגת יפה זנזונת קטנה שלי" אמר לי עורב כשהוא מביא אותי אליי ואני מתמלא בגאווה. והוא מתחיל ללטף ולנשק את הגוף שלי למצוץ את הפטמות שלי כשאני על הגב והוא גוהר עליי עם כל המשקל והמסה שלו. אבל כשהוא התחיל לבעול את הפה שלי עם הלשון שלו. עצמתי עיניים. זה היה לי יותר מדיי. לא הצלחתי להכיל את המגע האינטימי והקרוב הזה עם גבר. אבל עורב לא וויתר. "תפתחי עיניים ותסתכלי לי לתוך העיניים זנזונת" הוא לחש לי בשקט. והוא היה כל כך קרוב. והרגשתי את המבט שלו מפשיט אותי לחלוטין. ואז התמסרתי בפעם הראשונה ללשון שלו, שפלשה לתוך הפה שלי וחקרה אותה עד הסוף. הרגשתי את הזיפים מתחככים בפנים שלי ואת הניחוח הגברי מהשטח עוטף אותי באנרגיה גברית וחייתית. הרגשתי שאני יכול להישען עליו. תחושה שלא הכרתי קודם.
המשך יבוא
